אני לא.

אני לא.

פלג​(נשלטת){ע_מ} • 11 ביולי 2005

1. צורך
לפעמים בא לי להקיא החוצה בחזרה את כל הכאב שאני מסוגלת להכיל בתוכי.
לא רוצה שתהיה בי יותר היכולת לספוג ולספוג כל כך הרבה כאב והשפלה. אין שניה שזה לא קיים בי. הצורך הזה. הרעב. עוד עוד עוד.
זה ממש משגע אותי.
משהו לא בסדר בי?
אני כל כך צריכה את זה ורוצה את זה לפעמים שזה ממש גורם לי לכאב ראש. לא מרפה.
המון דברים אני רוצה לפרוק עכשיו ואפילו טיפה לא יוצאת ממני.
חסום.
אולי הגיע הזמן להפסיק קצת. להפסיק לחפור.
להיות נורמלית.

4. קליעה למטרה
אחרי הסשן.. הוא שאל אותי פתאום 'מה שמת בעיניים?'. 'עיפרון שחור' עניתי. הוא שאל אם זה נמצא בתיק שלי ואז אמר לי ללכת להביא.
כשחזרתי הוא העמיד אותי על הברכיים ודרש שאסתכל עליו. 'פתחי את הפה עד הסוף' ופתחתי. והוא צייר עיגול צמוד לשפתיים מסביב לפה. ואחר כך עוד עיגול שעבר דרך האף שלי ועוד עיגול שהגיע עד לעיניים ואחרון שחצה את המצח. עיגולים לא סימטריים כאלה. כולם נגמרו בסנטר באותה נקודה נראה לי. את הידיים הוא קשר מאחורי הגב.
איפה אני קוברת את עצמי?
ואז הוא התרחק קצת. וירק. לתוך הפה שלי.
פתאום חזר אליי, לקח את העיפרון וצייר עוד כמה דברים על הפנים.
עכשיו שוב התרחק וירק. לתוך הפה שוב. והוא חייך ואמר 'יש לי חמישים נקודות'
הוא לקח עוד צעד אחורה ושוב ירק. הוא פגע בשפתיים אבל זה לא נכנס פנימה לתוך הפה. אלא התחיל לגלוש למטה. התחלתי להזיז את הפנים כדי שזה יטפטף כבר.
'תפסיקי לזוז'
ועוד צעד אחורה ועוד יריקה. היא פוגעת בעין. 'רק עשר נקודות'
שוב אני מוצאת את עצמו כשכל הפנים שלי מלאות ברוק. והפה פתוח.
כולי דביקה. ויש עליי עיפרון עיניים שחור. ואני נראית נורא.
והוא פשוט נהנה ממני. משתמש בי בתור לוח קליעה למטרה.
וחוסר היכולת הזאת לסגור את הפה משגעת אותי.
פיזית אני יכולה. אבל אני לא.

2. חור תחת
לפני זה..
'את הולכת ללקק עכשיו את חור התחת שלי ואת תעשי את זה וגם תראי לי כמה שאת אוהבת את זה'
וכל מה שעולה לי בראש 'אבל אני לא'.
ושנינו אחד מול השני ואף אחד לא זז. אני קפואה במקומי ולא עושה שום סימן של מתכוונת להתחיל במשהו.
הוא פשוט נשכב על המיטה ומסתכל עליי. 'בואי הנה' ואני מיד באה. 'מה הקטע? כבר עשית דברים יותר גרועים' הוא אומר ואני מתחילה לבכות ולא יוצאת ממני שום מילה. אחרי שהבכי קצת נרגע אני פשוט אומרת שזה מגעיל אותי. 'ודברים אחרים לא מגעילים אותך? מיליון דברים אני עושה לך ואף אחד מהם לא מגעיל אותך כמו ללקק את חור התחת שלי? מה ב-ד-י-ו-ק מגעיל אותך?'
ובהתחלה אני עוד מוצאת דרכים להתחמק, אולי טיפה לסובב את הנושא.. ותמיד חוזרים לאותה נקודה שבא אני לא מסוגלת להוציא את זה ממני.
ואחרי שכבר עייפתי מהדיבורים, ממש התחילה לכאוב לי הבטן מזה ביקשתי ללקק.
מצאתי את עצמי בין רגליו, מלקקת בהתחלה את חיבור הביצים שם למטה ואחר כך ירדתי עם הלשון לחור התחת.

3. מה היה שם?
'אני רוצה לשמוע בדיוק איך הרגשת שם. מה היה ואל תחסכי בשום פרט'
'אפשר כיסוי עיניים אדוני?' – לא.
ואחרי שאיפת אויר.. 'זה לא היה כל כך נורא אדוני..'
'אל תפסיקי' הוא אומר לי
למה חייבים לחפור בזה כל כך הרבה? עשיתי. היה. נגמר. די.
'זה היה נחמד אפילו. קצת. להרגיש את הפתח עצמו מתכווץ בגלל הלשון שלי. ורוד כזה, סגור. וכל הזמן פחדתי שזה יהיה ממש מלוכלך וזה לא..
וכשדחפתי את הלשון פנימה חשבתי שאני בורחת לרגע ואולי אפילו הרגשתי קצת טעם שהיה של... אני לא בטוחה. לא חושבת. כי אם זה היה הזה הייתי ממש נגעלת.'
'אז מה זה היה?' הוא שואל אותי
'די' ומגיע שלב הבכי
'לא די. תגידי לי מה זה היה?'
....
'איך היה לדחוף את הלשון פנימה?'
'בסדר. החור התכווץ כל הזמן כששיחקתי עם הלשון.. וגם לדחוף יותר עמוק לא היתה לי בעיה..'
'את הפסקת כל כמה זמן..'
'כאבה לי קצת הלשון אדוני.. החיבור שמתחת ללשון נמתח כל הזמן וכבר ממש כאב לי כששיחקתי עם הלשון'

en1 • 11 ביולי 2005

תמיד כשאני קוראת אותך
אני מרגישה שאת נוגעת במקומות מאוד עמוקים ונטולי מסכות.
וכבר הגבתי לך לא פעם.

אבל..
אני גם תמיד מרגישה כמה אני לא שם
ושאולי בכלל אני לא סאבית.
כי למצבים האלה אני בחיים לא רוצה להגיע.

בכל מקרה, תמשיכי להיות כנה כל כך ולעשות מה שעושה לך טוב
ותמשיכי לשתף, כי זה מאוד מרגש.

תודה,
e.

Re: אני לא.

בירדי • 11 ביולי 2005

זה מאד נורמלי וטבעי להרגיש את המאבק הזה שמתחולל בתוכך.
וזה אולי זה פחות נוח, אבל גם יותר אנושי מאשר להפנים את היצרים לכאוב
ולהיות מושפל כל כך עד שהם הופכים לחלק שגרתי, בלתי מורגש מהחיים -
השפלה קשה כמו לקרוא עיתון או לשתות קפה.
לא, דווקא ייסורי המאבק שלך מעידים שיש עוד משהו בך שדוחה את זה,
ובעיני, הוא מעיד על הרבה תקווה.

אם את רוצה, דברי איתי.

marlena​(נשלטת){נבט} • 11 ביולי 2005

enjoy כתבה:
אני גם תמיד מרגישה כמה אני לא שם
ושאולי בכלל אני לא סאבית.
כי למצבים האלה אני בחיים לא רוצה להגיע.

דעתי הלא מלומדת:
לא נראה לי שכדי להיות סאבית את צריכה להיות מושפלת בכזו צורה, וגם לא לסבול.
יחסי בדסמ לא נועדו לאמלל את הסאבית.

dr jekyll and MASTER hyde{♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦} • 11 ביולי 2005

פלג,
כמו תמיד, וכמו רבים וטובים, אני נהנה לקרוא אותך.
אבל (והנה מגיע ה"אבל"),
ספרי לנו על טיב היחסים בינכם אם אפשר.
ספרי מעבר לנק' הללו. מעבן לסשנים.
האם יש בינכם רק יחסי שליטה? או זוגיות משולבת שליטה?
תודה

אני מסכימה עם marlena

בת שחר​(לא בעסק) • 11 ביולי 2005

כל העניין של השליטה לא צריך להגיע למצבים שהצד השני לא מעוניין להיות בהם
וזה לא משנה מה המקום או הגבול , כל אחד / אחת הינו בעל/ת גבולות גמישים יותר או פחות .
מה שאני רוצה להגיד זה שהמאמץ וההשפלה הזו לא יעשו מישהו לסאב/ית טוב/ה יותר או רע/ה יותר

גם אני נשלטת אך איני מגיעה למקומות שאיני רוצה
אך שוב אני מדגישה כל אדם וגבולותיו , אני מכבדת
רק צריך לעצור לפעמים ולחשוב !!!

T O M​(שולט) • 11 ביולי 2005

פלג,

הסשן הזה כמו גם קודמיו הוא תיאור נפלא ומרגש. את יודעת היטב להעביר את התחושות,
השאלות, המאבקים הפנימיים, הכניעה..
פשוט כותבת נפלא.

עם זאת מה שאולי טיפה מפריע ומעורר שאלה לגבייך אם את נהנית או לא
הוא שאת מחלקת זאת לשתיים.
יש את פלג מספרת הסיפורים ופלג השפחה. שתי דמויות שונות.
את כותבת על הסשן שעברת כאילו מדובר באדם אחר.

פלג השפחה מתנסה, כואבת, מתרגשת ומתחרמנת. מגלה על עצמה דברים חדשים כל הזמן
וגם די נהנית..
פלג מספרת הסיפור כאילו אדישה ומתארת את הסשן מנקודת מבט מרוחקת משהו...
הסיפור רחוק ממנה, כמו זיכרון צורב.
כמו הרגשה של משהו שקרה שעדיין השאיר אותך המומה. לא ברור אם
המומה במובן החיובי או השלילי כי היא מרוחקת, כאילו זה מישהי בגילגול אחר שעשתה זאת.


זו התחושה שאני מקבל ממך לפעמים (לא תמיד).
שני אנשים שונים שנמצאים. המספרת והשפחה שבסשן.


תמשיכי לכתוב.
יש משהו ממכר בכתיבה שלך.


רק צייני מדי פעם בסוף הסיפור שאת אוהבת את זה. ככה כדי שאדע שהכל בסדר איתך וטוב לך.

Aragorn​(שולט) • 11 ביולי 2005

קליעה למטרה זה באמת אחלה דבר
אבל אני מעדיף לקלוע כדורי נייר לישבן של הסאבית
האיבר הכי סקסי בגוף האישה

יריקות לפה לא נראה לי כל כך מדליק
אבל סבבה בשבילכם אם אתם מצליחים להנות מזה.

פלג​(נשלטת){ע_מ} • 11 ביולי 2005

אני מצטערת, אבל אני מרגישה שזה הורס מבחינתי הכל אם אני אכתוב כל פעם שאני בסדר.
שאני מרגישה צורך להיות במקום ההוא.
שהוא עושה לי טוב.
שהוא מקשה עליי ומקל עליי בו זמנית.
אני כותבת קודם כל בשביל לעצמי. לעבד את הכל.
תוך כדי תהליך הכתיבה אני חופרת בעצמי ומסתכלת על הדברים בצורה הכי נקייה שהם יכולים להיות. בלי כל הדברים מסביב. נטו.
הכתיבה שלי לא נועדה ללמד אתכם איך לעשות BDSM והיא גם לא נועדה כדי שייכתבו לי שהBDSM שלי בסדר או לא. אני משתפת וטוב לי עם זה שאני משתפת.
חבל לי שיש לפעמים תגובות שבאות להסביר מתי זה בסדר ומתי זה לא בסדר. אבל למדתי כבר להשלים עם זה. (לא מדברת ספיציפית על הקטע הזה)
אני הולכת למקומות האלה ונותנת שיובילו אותי למקומות האלה כי שם מרגיש לי הכי נוח.

peleg

marlena​(נשלטת){נבט} • 11 ביולי 2005

אני נוטלת לעצמי את החוצפה לדבר "בשמנו":
אנחנו לא מבקרים, לא שופטים ולא שוללים.
רק מציגים את נקודת המבט שלנו,
מכבדים את החירות שלך לעשות כל מה שעושה לך טוב
ומודים לך על השיתוף