מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
18 ביולי 2005
Tame כתב/ה: המלכה הכחולה,
אני לא חושב שבסיפור שיהואש ציטט ממנו בכלל עשו את ההשוואה שאת מדברת עליה. בסך הכל אמרו שבתאדם עם נטיה להכאבה עצמית (לפעמים הכאב הפיזי מסיח את הדעת מהכאב הנפשי) קיבלה מזור ל"מחלתה" (קשה לי האמת ליחס לזה משמעות של מחלה כי זה קיים במידה מסויימת אצל כל אדם, המחלה האמיתית היא הדיכאון ולא ההכאבה העצמית שאנשים נוקטים בה כאמצעי הגנה) בעזרת טיפול עם אופי בדסמי (אחרי שניסתה טיפולים מסוגים שונים שכשלו). לדעתי זה מאוד מעניין ובגלל זה ביקשתי לשמוע עוד על אופי הטיפול הבדסמי עצמו - זה סימן השאלה היחיד שנשאר מכל הסיפור. אין צורך לקחת אישית את מה שנכתב כאילו השוו אותנו לחולי נפש, זה בכלל לא הנושא ולא זו הייתה הכוונה. הכאבה עצמית מבעיות נפשיות היא רק סימפטום לבעיות נפשיות חמורות יותר של הענשה עצמית (אגב יש דיעה בקרב פיסואנלטיקאים שמאזוכיסטים בבדס"מ , או לפחות חלקם מנסים להעניש את עצמם בדרך לא מודעת ולכן הם שם). אין שום קשר לדעתי למניעים של אנשים בבדסמ, בעצם- יש סיבות רבות מאוד לכך שאנשים נמצאים פה, חלקן טובות וחלקן פחות. קראתי מאמר שבו מסבירים איך הבדסמ יכול לרפא אנשים עם טראומות שנמצאים פה, אבל מודגש שמדובר במשהו מאוד שביר ועדין ומי שלא מבין בזה שלא יתעסק בזה. לגבי הטיפול בכאב- אני אל בטוחה שהוא יעזור. זה לא רק הכאב שעושה את זה , אלא גם האופן בו הוא מוצג ואיך שהוא מתחבר, הסיטואציה, כלומר. זה מזכיר לי את המחקר ההוא שפרסמו לגבי זה שחוקרים רוסים מצאו שהצלפות בכמות ובתדירות מסוימת, מוציאה פציינטים מדיכאון.. 
יהואש- אלו שמכאיבים לעצמם ומדמיינים שזאת מישהי אחרת לא עושים את זה מתוך נטייה אובדנית, אלא משהו הדומה לתהליך בו אתה מפנטז ומאונן, זה עוזר לך לגמור. אתה לא עושה את זה כדי לפגוע בעצמך. לפעמים פגיעה עצמית (בדומה למשל להפרעות אכילה) היא רק בקשה נואשת לעזרה ולתשומת לב. שוב, גם הפסיכולוגים מבחינים בין אדם שמכאיב לעצמו לבין אדם שמעוניין להכאיב לעצמו. אלו מהחלק הראשון זקוקים לטיפול בדחיפות, בעוד שאלו השייכים לקבוצה השניה , הם בסדר כל עוד הם לא מסיבות שגויות או לא מרחיקי לכת. |
|
|
| יהואש(נשלט) |
לפני 18 שנים •
19 ביולי 2005
מסכים ולא מסכים... ובכל זאת עליי להגיד את המילה האחרונה:
"כן, מותק..." 
|
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
19 ביולי 2005
נפלה טעות:
"שוב, גם הפסיכולוגים מבחינים בין אדם שמכאיב לעצמו לבין אדם שמעוניין להכאיב לעצמו. אלו מהחלק הראשון זקוקים לטיפול בדחיפות, בעוד שאלו השייכים לקבוצה השניה , הם בסדר כל עוד הם לא מסיבות שגויות או לא מרחיקי לכת." צריך להיות: "שוב, גם הפסיכולוגים מבחינים בין אדם שמכאיב לעצמו לבין אדם שמעוניין שיכאיבו לו" איך לא תיקנת אותי?... 
|
|
|
| Leather_Stroke |
לפני 18 שנים •
19 ביולי 2005
יהואש כתב/ה: מסכים עם רוב הערותייך החכמות Leather Stroke ואין ספק שבמקום בו הפסיכיאטריה מצליחה אין סיבה לשינוי. אך יש מקומות בהן היא נכשלת ולעתים היא נכשלת בגלל אי קבלתה את האפשרות שלבני אדם מסויימים דרוש כאב ואין לפחד מכך.
אינני מסכים דווקא במקום בו את נחרצת יותר, על הפסיכיאטר מוטלת אחריות מלאה למטופליו - גם אם זה להפנות אותם אל מחוץ לכתלי בית החולים. אני פשוט חושבת שמבחינה אבחונית, קשה לרדת לסוף העיניין לגבי איזה סוג של צורך כאב מתקיים אצל מטופל. הפניה שמסתברת כלא יעילה של פסיכיאטר לריפוי בעיסוק או לרכיבה טיפולית, "נזקה" יסתכם בחור קטן בכיס. הפניה שגויה של פסיכיאטר למלכת סאדו עלולה להסתכם בנזק נפשי חמור למטופל. מה שמביא אותי להבהרה הבאה: אני מאוד בעד הפניות של פסיכיאטרים לגורמים חיצוניים. אני לא בעד הפניות לגורמים חיצוניים שלא קיבלו הכשרה כזו או אחרת לטיפול. |
|
|
Tame
|
לפני 18 שנים •
19 ביולי 2005
אם יעניקו למלכות מסויימות הכשרה בדומה לזו של סרוגייט את תתמכי בסוג זה של תרפיה אם כך?
|
|
|
| יהואש(נשלט) |
לפני 18 שנים •
19 ביולי 2005
חשבתי שפרסמתי את המילה האחרונה...
בכל מקרה Leather כמובן כמובן שמדובר במומחים ותחת השגחה ולא בשרלטנות, אין הכוונה שהפסיכיאטר ימצא מלכה בעיתון המקומי וישלח אליה את המטופל, יותר מכך, הפתרון הרצוי הוא שילובו של סוג הטיפול הזה בתוך הפסיכיאטריה/פסיכולוגה עצמה (ואינני חושב שזה קל ובוודאי לא שאנו קרובים לכך ועוד דרך ארוכה יש לעבור). מלכה כחולה - האמת, זה נראה לי נכון גם בדרך בה פרסמת לראשונה. אגב, פניתי לבחורה שעברה את הטיפול והיא הבטיחה לשלוח לי את סיפורה המתרכז אמנם יותר בטיפול הפסיכיאטרי ופחות בטיפול שעברה אחכ... cheers אני |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
20 ביולי 2005
רק כדי להבהיר את ההבדלים בין הכאבה עצמי למאזוכיזים כפי שאנחנו מתקשרים אליו, מומלץ לעיין במאמרים בדף הבא:
http://www.macom.org.il/Topic_si.asp |
|
|