פרק אחד עשר שלושה ימים ושני לילות חלפו מאז שאספתי אותה במכוניתי. קצב האירועים דחק את הזמן לקרן זווית. לפני שלושה בקרים עוד דמיינתי לעצמי ימים עמוסי נסיעות ריקות מתוכן, ימים של בדידות חסרת תוחלת.
