דולי .(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
31 ביולי 2005
הפגישה הראשונה
זהו זה , סוף סוף. היום הוא חוזר . בשעה 8:30 המטוס נוחת . פעם ראשונה שנפרדתי מהנסיך לשבועיים וחצי . מעלעלת ברשומות הישנות , מנסה לסדר לארגן, לצרוב דברים חשובים. תוך כדי חיפוש מוצאת זכרונות מתוקים , מצאתי את הפגישה הראשונה .
אדם קטן אז בהתחלה לא ראיתי כלום. אבל לאט לאט, כמו מתוך ערפל, ראיתי משהו. ופתאום יד נשלחה לעברי מתוך העלטה הגדולה שבמסך, והנה עוד אחת! וגם רגל ופתאום בבת אחת, בלי התראה, הופעת בשלמותך. מעורסל בתוכי, מתנדנד לך מצד לצד. הנה רואים גוף, ורגליים, ופרופיל כל כך מושלם עם אף פצפון ושפתיים......... ואח"כ באו הדמעות. שלי. ששטפו את העיניים בדוק ערפילי. וחצי בוכה חצי צוחקת הבטתי בך, מביט בי מתוך המסך השחור. אצבע שמאל בפה, יד ימין מלטפת את ראשך. רגל על רגל. אף פצפון קטן שלי. אח"כ ניסה אדון רופא להראות לי את מוחך הגאוני (כן, אתה גאון של אמא. אתה!) ובשניה שהוא התביית והתחיל להסביר לי (ששששש... אל תגלה כי אמא לא בדיוק הקשיבה, אמא עדין רעדה מהתרגשות...), שלחת ראשך לאחור, בנדיט קטן שלי, ושתי ארובות עיניים הביטו בי, ואז, בשניה, שלחת אליי שתי ידיים כאילו ביקשת "אמא - ידיים..." בחוץ עולם שלם המשיך בשלו. באיזשהו מקום - עלה אחד נשר מעץ, באיזשהו מקום - קרני שמש ראשונות של בוקר הפציעו, באיזשהו מקום - הרוח הביאה ענני גשם וברכה, באיזשהו מקום - הים המשיך לנפץ את גליו אל החוף, ובחדר הקטן ההוא, הבאת לי שלווה ורוגע ואושר ושמחה גדולה, בתוך השקט שלנו. אח"כ פשוט עצמתי עיניים, כי לא יכולתי להתרגשות הרבה. ואבא עמד מרוגש עד דמעות ושאל שאלות, את כל השאלות, שאמא רצתה לדעת ולא יכלה להגות אפילו... אבא, דרך אגב, לא הפסיק לדבר גם שעתיים אחרי. מתכנן לך תכנונים, מנסה להבין איך בדיוק הוא ילמד אותך להשתין בקשת, מנסה לתאר לי אותך בצבעים ובקולות.... כן אבא שלך מקסים ומצחיק כזה. ורק בערב, אחרי שחזרנו הביתה, לקחתי את הקלטת, הכנסתי לוידאו ופגשתי אותך שוב. לבד. בשקט. למדתי אותך. דמיינתי כבר חיוך ואת מגע ידך הקטנה בידי, ואת מאור עיניך וקול צחוקך.... והלכתי לארגז המזכרות שלי, והוצאתי ציור שציירתי בגן, כשהייתי אני בעצמי פיץ - לפני איזה אלפיים שנות, והיו בציור אמא ואבא ובן ובת. משפחה. בוא ואשק לך בני, האדם... כפות רגלים קטנות שיטופפו ויצטרפו למקהלת הרגלים היחפות שלנו, ידיים זעירות שישאירו סימנים על המראות בבית ועל כל הדלתות, צחוק מתגלגל שישזור לצחוקה של אחותך הגדולה, ואושר. אושר גדול שהבאת באחת אלינו הביתה. אמא אוהבת. כבר. מעכשיו אל הנצח. |
|
|
melody
|
לפני 18 שנים •
3 באוג׳ 2005
דולי. את מצליחה לרגש אותי עד דמעות. קיבינימיני !
מקסים, מופלא. אין דומה לתחושות האלה. |
|
|
|
דולי .(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
3 באוג׳ 2005
תודה melody כתב/ה: דולי. את מצליחה לרגש אותי עד דמעות. קיבינימיני !
מקסים, מופלא. אין דומה לתחושות האלה. תודה , תודה. תגובתך ריגשה אותי . 
|
|
|