infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
18 ביולי 2003
הקנאה ועונשה (קצת ביזארי ולא קל לקריאה) ((-:
טוב לא האמנתי לעצמי שבכלל אני מסוגלת לכתוב על זה ,אבל - הרי כתבתי על זה פעם כבר סיפור...אז כנראה שאני מסוגלת להתמודד עם זה ברובד הזה (-:
רגע האמת . פעם ראשונה בחיי שאני מקבלת ממך עונש קשה בפועל (-: אבל - עונש כמובן בתור משהו טוב , לא משהו רע . משהו מחרמן ...משהו מכפר, משהו שייקל עליי לומר לך "סליחה, טעיתי" ... נוסעים לאנשהו , אבל אני לא יודעת לאן - כי אני בתא המטען מאחור . לבושה רק במכנס עור ומסיכת לטקס עליי ,עם כיסוי עיניים . אתם צוחקים שם על משהו , יש מוסיקה ברקע. נשמע כמו חלום . עוצרים לרגע. עוד מישהו נכנס לתא המטען ,איתי. אני שומעת אותך אומרת למישהו הזה "אל תבהלי, היא ככה כי היא נושכת " וההיא צוחקת צחוק נבוך. אני שומעת אותה מתישבת ליידי וכבר בא לי לנשוך אותה ככה , שתצעק. היא מעשנת , אני מריחה את הסיגריה ובא לי גם...מבקשת ממנה שכטה..היא נותנת. אני מריחה את ריח הבושם המעצבן שלה. ריח שמרטיט איברים ,חושים. חושף אותי לפניה ...ומעולם לא נחשפתי, פרט מלידך ...מגיעים. את פותחת את תא המטען ופוקדת עליה לצאת. אומרת למוטי שיחזור לקחת אותנו בשעה כך וכך אחרי שהוא מסיים לעבוד. תופסת בצווארי וזורקת אותי מהתא החוצה. אני נוחתת על הגב, מתחרמנת כמו אפס. מתמכרת לתחושת הרפיון... "גבירתי, אפשר להוריד את הכיסוי?" "שתקי אפס !" גופי נרעד מהצעקה... את לוקחת את שרשרת הברזל ומחברת לצווארי . מובילה אותי לאנשהו. הבחורה השנייה הולכת איתנו. אני מאחוריכן. את מדברת איתה כמו עם שפחה . הולכים בירידה. מדרגות. את מובילה אותי בזהירות. אחרייך בעניים עצומות . ריח מוזר - של רטיבות . ריח מגעיל כזה ,של....ביוב ??? חרדה עולה בי , כי לא האמנתי שבאמת תעשי את זה . לא , עדיין לא מאמינה...ממשיכים ללכת .את משעינה אותי על קיר ומורידה את הכיסוי עיניים. "את יודעת איפה אנחנו , אפס ?" "גבירתי, אבל זה ביוב" "למה "אבל" ? הא ? למה אבל ? מה רע בביוב???" "לא ,לא רע גבירתי, פשוט..." בלי להמשיך לשמוע את מה שיש לי לומר (כי אין לי) את מורידה אותי לרצפה המזוהמת בחבטה. גניחה מפלחת את חזי ... מתפתלת תחתייך כשאת דורכת עליי ,ככה על כל הג'יפה שם. אני מביטה סביבי כל הזמן בהסטריה , לבדוק שאין שם משהו חיי ומגעיל. את פוקדת עליי להתפשט . גם על השפחה השנייה , עכשיו אני רואה אותה. יותר נמוכה ממני , נשית , גוף עגלגל וסקסי. פנים של שפחה. או אולי ,הבעת פנים...שלמדתי לזהות כבר ...את אומרת לה : "אני יודעת שאת פעם ראשונה כך, בסשן , ובנסיבות כאלה. פשוט את מבינה - האפס שלי חושבת שמותר לה הכל והיא לא תספוג לעולם את הדבר שהיא הכי מפחדת ממנו. אז היום היא כן ." - אני מתחילה לעכל ולחטוף פיק ברכיים . את פוקדת עליי - "שכבי על איזה צינור, זבל ,ובנח , כי תהיי שם כמה שעות ככה ,אז אם לא נח לך - אשמתך" אני בוהה בך כלא מאמינה . "גבירתי , כמה שעות ? ומה אתן תהיו פה איתי ,נכון ?" "אני לא יודעת זבל אם נהיה איתך. אוליי יתחשק לנו להיות לבד קצת" אני מתחילה להיות אכולה מקנאה , וכבר משתדלת לדרוך על הרגל של השפחה השנייה בכל הזדמנות ,בכוונה כמובן. (לא שאני שולטת על זה ) "איי ! " היא פולטת "מה קרה , שפחה ? " - אני שואלת אותה בארסיות... "את דורכת לי על הרגל , שפחה" - היא עונה לי . אה, היא כבר מתחילה לענות לי ,אני "אשחט" אותה ,אני חושבת לעצמי. את מסתכלת בעניין על כל אירועי הקנאה האלה ומחייכת לעצמך ,כשאת מוציאה מהתיק כל מיני חבלים בצבע סגול , מצבטים , ועוד כלי עינויים למיניהם. "לשכב על הצינור אמרתי לך אפס, מה את חושבת שאני לא רצינית ?" (לא ,לא חשבתי לרגע שאת רצינית ,האמת ) אני קצת מיבבת לך , אבל נשכבת . את קושרת לאט לאט, מעבירה את החבלים על גופי המפרפר מפחד והמחורמן רצח , והשפחה השנייה עוזרת לך - וגם היא נראית לי נהנית מכל העניין...אני מסתכלת עליה ומנסה לעורר בה את אחוות השפחות , או אולי הזדהות ,או רחמים - בקיצור - שלא יצליח לה . אבל היא מביטה בי בחזרה בחיוך קטן , נהנית ,הכלבה. אולי היא רוצה את גבירתי - אני חושבת לעצמי - שוב פעם אני קולטת כמה אני אובססיבית אלייך... אבל לא מראה לה את העצבים שלי, (רק חושבת על הרגע בו אני אתפוס אותה לבד ) אני קשורה, את מעבירה ליטוף על החזה שלי ואני כמעט בוכה מההתגרות העילאית, רק מהמגע שלך . שמה מצבטי מתכת על פטמותיי . אני גונחת ,לא מכאב אלא מתשוקה . את עוזבת אותי ומתחילה לטפל בבחורה השנייה. היא עירומה ואת צובטת את פטמותיה , חונקת אותה קצת לידי , מאוננת לה קצת ומפסיקה...אני בוהה בכל הסיפור ומתחרמנת בטירוף ...בא לי גם ,גבירתי ..מדוע לא השארת עליי את הכיסוי...אני יודעת שזו כוונתך, יודעת שזה מגיע לי, אך מדוע זה קשה כל כך ? גופי נע בתנועות עצבניות , כשאת רואה "שנכנסתי לקטע" ,את מוציאה בקבוק גדול מהתיק. הולכת לאנשהו. "תשמרי על האפס שלי" , את אומרת לשפחה השניה. אני נשארת לבד איתה . היא בוהה בי ,מבטה מגורה . אני אומרת לה - בקול מתקתק - "בואי לכאן רגע, חומד " - כדי לתפוס אותה , אולי לחנוק קצת , בכיף. 
היא ניגשת אליי, התמימה (-: . אני תופסת את הפטמה שלה בשיניים ונושכת חזק. היא פולטת צרחה. אני מכאיבה לה עוד ועוד והיא מנסה להפסיק אותי ,אבל אני רואה שהיא מתגרה , רטובה בטירוף ...המבט בעיניי אומר לה את הכל. היא מבינה ועונה לי שזה מה שהיא...שאם היא מתחברת למישהי ,אז זהו זה . לא יעזור כלום. יותר מפחידה אותי העובדה שאת תתחברי אליה ...גבירתי שומעים את הצעדים שלך מתקרבים. אני עוזבת את הפטמה שלה מהר . היא נאנחת בהקלה ,פוסעת ממני לאחור . את חוזרת ,עם המגפיים שלך ,שומעים את הצעדים חזק. מחזיקה משהו . זה הבקבוק...יש בתוכו משהו. "עכשיו זבל ,אוי כמה שאני אהנה לראות אותך...כמה רציתי לראותך כך... " ומשחררת עליי שני ג'וקים ככה ,על הגוף העירום שלי . זה היה כל כך פתאומי שלא הספקתי אפילו לצייץ. אבל עכשיו אני קולטת בשביל מה כל העסק היה . זה לא עוזר לי הרבה שאני קולטת , כי יש לי התקף פאניקה , וגם התקף התחרמנות . אני מתפתלת בטירוף ומתחננת אליך "גבירתי, בבקשה תורידי אותם , בבקשה ממך ,אני לא יכולה , אני אעשה הכל ,רק תוריד אותם ממני, גבירתייייייייייי" אני צועקת ,מתפתלת כי הם מגעילים ... והם עליי, זוחלים מהר ,מנענעים את התחת שלהם , אני מרגישה את הרגליים השעירות שלהם על גופי (((-: , הם זוחלים על החזה ועל הרגל ו...איכסססססס את מסתכלת עליי וצוחקת צחוק אכזרי , מתגלגל כזה - "זה מה שמגיע לך אפס. מה חשבת ,שגבירתך לא מסוגלת ??" אני בוכה לך בהיסטריה - "כן גבירתי, את מסוגלת ,רק בבקשה תורידי אותם ממניייייייי" והמסיכה שלי כבר רטובה מרוב זיעה ...נכנעת ...הם מגעילים אותי.פסיכולוגית זה הקטע ההכי חזק שאיי פעם חוויתי...איזו טראומה.. בבקשה תעשי שזה ייגמר גבירתי...את מתקרבת אליי ואני מתחננת אלייך בעיניי...את מורידה ממני אחד מהייצורים הדוחים, ככה בעזרת ידך..אבל את השני משאירה. השפחה השנייה אומרת לך פתאום - "אוי גבירתי, את משהו ,זה מחרמן בטירוף לראות אותה ככה" ואני כמעט בוכה , למה מה יש לה עליי זאתי ,מה אני מכירה אותה בכלל ? מה כואב לה ,לזבל הזאת ? את מטפלת בה בנתיים ואני כבר על הגבול של להיטרף מרוב קנאה וגם מרוב גועל נפש מהג'וקים ... " אני אעשה הכל ,רק תפסיקו בבקשה ...תעיפי אותו ממני ,גבירתי...גבירתי ...המ...גבירתי ? שוקוווווווווווווווו !!!!!!!!!!" טוב מספיק לי ללילה אחד (עוד שניה אני באמת מתחילה לצרוח חחח - נפסיק את זה בזה שאת באה ומורידה ממני את הדבר הזה וכמובן גם מגיע לי חיבוק כי אני בטח בהלם וכל הגוף שלי רועד מפחד ומגועל 
(בחיי שאם הייתי ממשיכה לכתוב את זה היה לי התקף פאניקה ) (((-: איכססססססססס בעעעעעעעעעעעע |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
18 ביולי 2003
רק רציתי להוסיף שאלה -
לעיתים הדום או הדומית חושבים שאין לגיטימציה לשפחה/עבד לקנא . האם זה נכון ? האם אין זכות ? כי לפעמים זה טבעי ...לא ? (-: אני אישית , כמה שלא יבהירו לי מבחינה רציונלית שזה לא 'מקובל' ששפחה תקנא ,כי היא אמורה לרצות את מה שהגבירה רוצה ...עדיין יש לי אישיות ועדיין יש יצרים ורגשות...אני אישית כן מקנאה ולא שולטת על עצמי...(אז טוב שאת כאן גבירתי - לפחות את שולטת עליי (-: ) |
|
|
שיקי(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
18 ביולי 2003
פשוט מדהים.
לא מגעיל - מדהים. |
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
18 ביולי 2003
{infinite{S כתב/ה: לעיתים הדום או הדומית חושבים שאין לגיטימציה לשפחה/עבד לקנא . האם זה נכון ? האם אין זכות ? כי לפעמים זה טבעי ...לא ? (-: אני אישית , כמה שלא יבהירו לי מבחינה רציונלית שזה לא 'מקובל' ששפחה תקנא ,כי היא אמורה לרצות את מה שהגבירה רוצה ...עדיין יש לי אישיות ועדיין יש יצרים ורגשות...אני אישית כן מקנאה ולא שולטת על עצמי...(אז טוב שאת כאן גבירתי - לפחות את שולטת עליי (-: ) תלוי מה את מגדירה כ "לגיטימציה", אינפי. לדעתי רגשות הם תמיד לגיטימים. אנחנו לא רובוטים, אנחנו בני אדם, וזה אחד הדברים שעושים אותנו אנושיים. השאלה היא מה עושים עם רגשות הקנאה. יש דומים/יות שאוהבים לראות קנאה אצל שפחה או עבד, לפחות עד גבול מסויים. יש כאלה שלא... ואני יודעת שזה לא נושא קל בכלל להתמודדות. זה בשלב הראשון, אם זה מה שמרגישים שהדום/ית רוצים- להשתדל שלא להראות את הקנאה. בשלב השני לנסות לעשות סוויץ' בראש. לראות דברים אחרת. איש חכם שאני מכירה אמר לי פעם שקנאה נובעת מכך שאנחנו לא מכירים בערך עצמנו. בכך שאנחנו ייחודיים. ושאם מישהו אוהב אותנו זה סימן שיש לנו מקום מאוד מיוחד בלב שלו. מקום שאף אחד אחר לא יכול לתפוס ( כי רק אנחנו יכולים להיות אנחנו...  )
קנאה היא אחד מהרגשות שהכי מסוכנים לשלווה העצמית שלנו. אפילו לבריאות הנפשית. היא אוכלת אותנו מבפנים... השאלה אם אפשר להחליט שננסה, לפחות ננסה, שלא להתמכר לה. לא להתמסר לה ולתת לה להשתלט עלינו. לחשוב- איזו תועלת יש לקנאה? האם היא מועילה למערכת היחסים? או מזיקה לה? ולמי היא מזיקה הכי הרבה? אולי לנו עצמנו... 
נושא קשה קשה אינפי. זה אמיץ מצידך להעלות אותו.
|
|
|
| בiני |
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2003
{infinite{S כתב/ה: רק רציתי להוסיף שאלה -
לעיתים הדום או הדומית חושבים שאין לגיטימציה לשפחה/עבד לקנא . האם זה נכון ? האם אין זכות ? כי לפעמים זה טבעי ...לא ? (-: ....... עם רגשות אי אפשר להתווכח. ועם כל הכבוד למשפטים של אנשים חכמים... כולנו בני אדם בשורה התחתונה וכשמישהו אהוב ונערץ עלינו פונה אל אחר רק מעטים מאיתנו לא יחושו בעירעור הביטחון שיבוא לידי ביטוי ברגשות קינאה לגורם הזר. ואינפי.... בהחלט מזדהה עם התקף החרדה... |
|
|
| בiני |
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2003
ואנלא יודעת איך עורכים תגובה... ולכן התיקון יגיע כאן:
אמור להיות קינאה בגורם הזר ולא כפי שבמקור. עמכם הסליחה. |
|
|
pam
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2003
עם רגשות אין מה להתווכח ובטח שלא יעזור לשפוט אותם. תסתכלי על הרגש הזה שלך, הקנאה, תנסי להסתכל עליו קצת במנותק ותחליטי מה את עושה איתו או כמה הוא מוצדק. התשובות הפנימיות כבר ינחו אותך. אוף. לא התכוונתי להיות כזאת מיסטית בשבת על הבוקר. |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2003
איימי ובוניאיקס - לגיטימציה -הכוונה היא בכך שמקום השפחה/עבד ידועים לו מראש , וכמה שזה יישמע
מוזר -ראיתי כבר אנשים שלא מרגישים קנאה כי כך הנחו אותם , והכוונה היא באמת - שהם לא מרגישים קנאה ! הם פשוט לא מרגישים שיש זכות ועברו בתוכם כנראה 'רציונליזציה' של הרגש , למרות שלפי דעתי זוהי הדחקה. אני אישית חושבת שדברים כאלו הם בדיוק ההיפך מלאבד שליטה - כי זה אומר למעשה לשלוט על הרגש שלך . אני יכולה להצביע בוודאות שגם אני לא הראיתי לא קנאה (למרות שכן הרגשתי) ,לא התחברות ולא אהבה לפניי שנכנסתי לבדסמ ברמה כזו. פשוט היה נראה לי חולשה להראות רגש. אבל...אוי כמה התפרצויות וכמה 'חרא' יצא ממני דווקא כשנתתי לעצמי לאבד שליטה באמת...כל הרגשות ההכי נבזיים כמו קנאה לדוגמא ,או נקמות קטנות - הכל מתפרץ ואין עוד יכולת שליטה . גם רגשות 'טהורים' ויפים כמובן -כמו אהבה , מסירות. הסיבה שנתתי להם לפרוץ היא כי אני סומכת על הדומית שהיא תבין מהיכן זה בא ותדע איפשהו להתמודד איתי , לא במקומי אלא - ממקום של הבנה . רק כשהייתי 'שם' כבר, הבנתי כמה אני יכולה להיות קנאית או איזו ג'ורה ענקית יש לי כשאני פותחת אותה , וגבירתי כבר יודעת בדיוק מתי זה הזמן לשבת להרגיע ולדבר ומתי זה הזמן 'להרגיע' אותי באיזו בעיטה מכל הלב 
פאם ,חחח ,באמת מיסטית ((-: אבל אמרת יפה ! זה כך ותודה שיקי ! מדהים מדהים אבל התקף החרדה מוחשי ביותר (-: זה הפחד שלי (-: זה לקחת את הדבר שממנו הכי מפחדים ו... ואני יכולה להעיד על עצמי שזה הפחד הכי גדול שלי ,ג'וקים , כמה שזה נשמע מטומטם אולי כי דווקא מדברים הרבה יותר רציניים אני לא מפחדת ... |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2003
מאחר ואני מכירה את סלידתה של שוקו ממקקים, אני שמחה לדעת שהמפגש הזה לא היה
מעבר לזה, כולנו בני אדם, וקנאה היא טבעית, השאלה מה עושים איתה. כשאת נכנסת לקשר עולות שאלות רבות בינך לבין השולטת שלך, ובהן גם שאלת הנאמנות המינית - שלך כלפיה, שלה כלפייך. האם מותר לבגוד? האם רק לה מותר לזיין נשים אחרות? ושאלות רבות אחרות. בסופו של דבר, רק אם תראו דברים עין בעין יוכל להתקיים קשר, ובקשר כזה שתיכן צריכות להצמד להתחייבויות שלקחתן גם בנושא הזה. אם הוסכם על מונוגמיה של שתיכן, גם לגבירתך אין זכות להפר אותה, מאחר ומדובר בהפרת הסכמה בסיסית לקשר, וכן, גם גבירתך מחוייבת להסכמות שניתנו בתחילה. כמו בכל חוזה, גם חוזה שכזה עליו בונים קשר, ניתן לשינוי רק בהסכמה הדדית. אם הוסכם מראש שהקשר פתוח בצורות מסויימות (שלשתיכן מותר לשכב עם אחרים או שרק לגבירתך מותר), ואת עדיין מקנאה לה, את צריכה להביא את הקנאה אליה ולדבר עליה, אבל בסופו של דבר תצטרכי לעמוד בפני שלוש אפשרויות: או שגבירתך תחליט להתחשב בקנאתך ולשנות את הגדרות הקשר. או שתענשי על הניסיון שלך לשנות את הגדרות הקשר. או שתצטרכי להחליט אם הכאב הזה שאת מרגישה מול היציאות שלה מקשר, מכאיב מספיק כדי שלא תוכלי להמשיך בקשר הנ"ל. בכל מקרה, גם אם גבירתך מחליטה להתעלם מקנאתך, ההדדיות נמצאת במקום בו את יכולה לבחור אם להמשיך או להפסיק את הקשר. |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
19 ביולי 2003
שליטה יקרה יש לי מזל גדול שכך !!! (אני מודה יום ביומו ) כי אצלי זה יותר מסלידה ,זה נושא
דיי טראומתי ((-: לגבי הרגש - הבנתי את מה שאמרת כאן , רק רציתי לומר שאין שום דרך שבעולם שאני אחליט שהקנאה שלי מפריעה לי לתפקד או שהכאב שבה מתעלה על הטוב שבקשר. אני כן אתמודד ברמה של לא לתת לזה להפריע , וגם כמובן שאני משתפת את גבירתי בכל רגש שעולה בי ,והיא מצידה יודעת תמיד איך לייעץ ומה לעשות עם זה. גם אם יהיה עונש - הוא תמיד יהיה עם מעט הומור ולא משהו קשה. לא תהיה לי התחושה לדוגמא - שנענשתי קשות בגלל שחשתי באותו רגש, ושזה חייב להיעלם ומייד...ארגיש את זה ברמה עדינה מאד ,מעין רמז או מעין התמודדות ברמה של 'את יכולה לקנא אבל קחי בחשבון שתשלמי על זה משהו, שתתמודדי עם זה ' . וגם קצת קנאה מעולם לא הזיקה לאף אחד, כי הרי ברמה הבסיסית זה אומר שאיכפת לי (-: (ברמה היותר עמוקה זה דיי אומר שאני אובססיבית ,אבל ...כל אחד והמוזרויות שלו (-: ) וכמובן שתמיד בכיף ובחיוך , כי אנחנו לא בשבי הסורי וכל המטרה מתפספסת ברגע שרק סובלים (-: גם נושא הג'וקים הועלה כאן דיי בהומור (-: |
|
|