| אדם אחד(שולט) |
לפני 18 שנים •
8 באוג׳ 2005
מחשבות
התינוק צרח בחדר השני. הצריחה עברה שני קירות ופגעה בו, ניתזה ונמרחה על הקיר ממול. יואב ידע שהגיע הזמן. לומר את האמת הוא כבר ידע זאת זמן רב ורק ניסה לדחות את הקץ. אשתו לא ידעה מה עובר עליו ולך תסביר לה- חשב.
עוד חודש, עוד שנה, שבע ליתר דיוק ועכשיו הגיע הזמן. אחרת יתפוצץ או יברח. הוא ידע שיצטרך חמש שעות לכל הפחות. איך ישכנע אותה ללכת ועוד עם תינוק לכל כך הרבה זמן. אבל ההחלטה נפלה ולוגיסטיקה מעולם לא הפחידה אותו. יתכנן ויוציא לפועל, אין לו ברירה אחרת. דיבר עם החברים- הם ידעו, בדיוק כפי שידע עליהם. הבטיחו. הכדור החל להתגלגל. יומיים לאחר מכן, בערב, אשתו סיפרה שיש אירוע בעוד שלושה ימים. "חברה של חברה ואני חייבת- תבוא איתי?" היה לו תרוץ חזק וספוגי מן המוכן והיא נשברה. בבוקר נסע ואסף כמה דברים קטנים, קצת דבק גוף ומשחה אנטיביוטית וכמובן את אורח הכבוד, ג´וינט תפוח, בלעדיו זה לא יעבוד. כשהבית הפך לריק. השתררה דממה, השקט שכב כמו שמיכה נעימה על גופו העירום, יואב נרגע. אחר כך המחשבות, שהריחו חופש החלו להתרוצץ. צריך להתחיל, חשב. הביא מראה מחדר השינה והציב מולו. קערת הזכוכית על השולחן ואת החומרים בהישג יד. הוא היה מוכן. התבונן סביב, האור חדר דרך הצוהר בגג והתפזר בחלל באקראיות נעימה, התריסים ציירו גשם צללים זעירים על הקיר וקרן שמש אחת חזקה האירה כזרקור, פס של אבק בדרך. יואב התיישב. בקצות אצבעותיו מישש את גבותיו עד שמצא. הוא התבונן בפניו במראה, לא, הוא לא נראה רע. פנים נעימות, קצת קשוחות, העיניים שלו. - אין בררה. בבת אחת משך למעלה, כאילו למתוח את הגבות, אחר כך מילא את פיו אוויר, סגר אותו ונשף בעדינות לתוך הרווח. פק חלוש נשמע והקליפה צנחה. לראשונה מזה שבע שנים, ראה את פניו העירומים במראה. צעיר בעשרים שנים ורק עיניו הסגירו, עד ששמת לב לרגשות, דרך העור ניתן להבחין בהם גועשים. גלים ריצדו בפניו, מסכת שנאה קרה ונוראה התחלפה לנועם אהבה רך בתלמים של חיוך. קנאה צרבה צלקת שנמתחה ונעלמה עם בוא הכאב וזה חזר לשלוט בו. צריך למהר חשב ונשם נשימת אוויר עמוקה. הים בתוכו נרגע, שלווה עלתה מלמטה, עוטפת בעורו. הדליק ושאף עמוק, החומר ציפה את נימי הדם האדומים כמו מוליך והמוח נרגע, סוף, סוף שקט. בשתי אצבעות ואגודל לחץ על מרכז מצחו ובעדינות קילף את הטלאי ששם אז לפני שבע שנים. חור נפער במצחו והלחץ השתחרר. לא בבת אחת, בתחילה נוצרה סתימה והכאב לחץ בדפנות. העשן פעל ומחשבות כמו דבורים נמנמו שיכורות. יואב ניער את מצחו ואחת גדולה ורטובה, כמו טיפה ארוכה התהוותה והחלה להסתחרר פנימה בצבעים כהים. הוא נרכן ולאט לאט, גדלה וצנחה לתוך הקערה. אלמלא עישן הייתה פורצת בכוח והולכת לאיבוד. היא שכבה שם בקערה כתולעת ג´לי דוחה, נגעל שיחק באצבעו בקרומה עד שהתנפצה. חתולה שחורה התגשמה מולו מייללת בקול נכאים ונעלמה. דרקון זהוב וזעיר פלט סילון אש דקיק והסתכל בו בעיניים אוהבות. הוא ליטף את ראשו. היו שם גם דברים אחרים שרק הוא הבין. עכשיו החלו לצאת גם האחרות, אחת, אחת, מכל הצבעים ובכל אחת זיכרונות אגורים. בסוף יצאו הבועיות הקטנות והשקופות מהסוג הלא מסוכן. הראש התרוקן, יואב הדביק טלאי חדש ונקי. ועם הדבק קיבע הבעה דומה לקודמת אך לא זהה. כמעט כל הראיות הוסתרו. כנוזל, הכמות הייתה קטנה. הוא הרים את הקערה והערה היישר לגרונו בבליעה אחת קשה. כוס מים הפיגה את המרירות. הכל נגמר. נשארו לו שלוש שעות לחכות ולעכל. |
|
|
| Adonasuy(שולט) |
לפני 18 שנים •
8 באוג׳ 2005
הלוואי וזה היה קל כל כך...
להוציא. לבלוע. לעכל ולפלוט.
להפטר מכל הצלקות הקטנות. מהנתיבים האפלים שנחרשו בתוך הלב. הלוואי. |
|
|
| שייכת לגילי |
לפני 18 שנים •
8 באוג׳ 2005
תחליף
הג'ויינט תפוח הזה לא עושה לך טוב
למה להיפטר ? לכול צלקת יש מקום . |
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
8 באוג׳ 2005
מזמן
לא נתקלתי בכזה כשרון כתיבה.
אשמח לקרוא עוד משלך. |
|
|
נמש
|
לפני 18 שנים •
8 באוג׳ 2005
ריגשת אותי מאד.
תודה. |
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 18 שנים •
8 באוג׳ 2005
אדם,
את מה שהשנים והבשלות הרגשית שלך עשו אף אחד אחר לא יכול היה לעשות עבורך במקומך. הלוואי והוקל לך ולו במעט. חיבוק זרונת |
|
|
Master_Abra_Kadabra(שולט)
|
לפני 18 שנים •
10 באוג׳ 2005
מצוין.
תתחדש ותשתבח כפי שאתה עושה בכל יום בלאו הכי. }{ |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 18 שנים •
10 באוג׳ 2005
מרוב גולד לא רואים את היער ...
קראתי את זה , את מה שכתבת .. אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
על הבוקר , עשית לי את היום , בכתיבה , בנושא ב..הכל .. חצי זיון כמו שאורמים אצלנו בעדה , אז רק דבר אחד קטן .. [size=24]תודה [/size נ.ב. : ( גולד , אתה רואה , ככה כותבים .. תלמד ) |
|
|
שרוניתלי(האה)
|
לפני 18 שנים •
10 באוג׳ 2005
כתוב נפלא........
אבל כמו שאמרו כאן-
האם אפשר לחזור לנקיון ולטוהר של פעם? ובכל זאת- חובה לנסות ואפילו אם הצליח רק חלקית- דיינו. |
|
|
נוריתE
|
לפני 18 שנים •
10 באוג׳ 2005
הישארת אותי, בפה פעור.
|
|
|