שאלה

שאלה

אאוס{{}} • 18 באוג׳ 2005

אני אשמח אם מישהו כאן יוכל להשכיל אותי בנוגע לסיכונים בשני נושאים:
קודם כל, השימוש באטבים בתור מצבטים, במיוחד באזורים הרגישים של הפטמה (לא העטרה) והדגדגן. קראתי כמה שרשורים על הנושא כאן, ואני מודעת לבעייתיות (או לא) של לחץ לא קבוע - אבל נעשה שימוש בהקשר הזה במונח "קריסת רקמות" שקצת מלחיץ אותי. מישהו מוכן להסביר לי מה זה אומר בדיוק?
שנית, קשירה של השדיים כך שנוצרים "בלונים". האם זה מחליש את הרצועות התומכות בחזה? כי לא בא לי לגלות שבעקבות קשירות כאלה החזה שלי יצנח עשור לפני שהוא חייב...

Re: שאלה

מיתוסית​(שולטת) • 18 באוג׳ 2005

אני יכולה לנסות לענות רק על השאלה הראשונה, כי לגבי השניה- אין לי מושג...
ובכן אישית כשאני שמה אטבים, אני משתדלת שזה יהיה יותר על העטרה ופחות על הפטמה עצמה. רצוי אטבים מעץ וכאלה שהחלק שצובט יהיה חלק ולא משונן. רצוי לא לשים יותר מידי זמן - נניח רבע שעה עשרים דקות זה סביר והרי לא עושים את זה כל יום. כמו כן כשמסירים את האטבים רצוי לאחוז בבשר שמתחת לאטב ואז לפתוח אותו ולשלוף בעדינות ולא פשוט לפתוח באגרסיביות (כואב נורא). כדאי גם לוודא שזה לא כאב בלתי נסבל ושיש תחושות בפטמות. זה מה שידוע לי לגבי לחץ קבוע. לא התנסתי במצבטים שניתן לכוונן את הלחץ שלהם אבל אני מניחה שיש לעשות זאת בהדרגה.
לא שמעתי על "קריסת רקמות"- באמת נשמע מפחיד אבל נראה לי שכל עוד פועלים לפי הכללים שאמרתי, הסכנה לכך קלושה עד אפסית. אם יש מישהו שמבין יותר ממני ויוכל להאיר את עינינו- זה עשוי להיות נחמד.
(כל זה אמור לגבי פטמות זכריות ונקביות כאחד).

מקווה שעזרתי.

דווקא על זה כולם שותקים?

אאוס{{}} • 19 באוג׳ 2005

כולם חוץ ממך, כמובן

סתם עורר את סקרנותי - למה אטבים מעץ עדיפים על אלה מפלסטיק (מעבר לזה שהם לא משוננים)?

האמת היא שהאדון היקר והסאדיסט שלי לא מתלהב באופן מיוחד ממצבטים על העטרה. לטעמו אני לא מתפתלת מכאבים מספיק אם זה לא על הפטמה עצמה...

מהי קריסת רקמות בעקבות לחץ קבוע על איבר? (או:מי אמר שותקים?)

OMEN{בובת זונה} • 27 באוג׳ 2005

קריסת רקמות מתרחשת כאשר תאי הרקמה לא מקבלים את אספקת הדם והחמצן להם הם זקוקים לאורך זמן.
כאשר רקמה מסוימת לא מקבלת חמצן היא לא מסוגלת לייצר לעצמה אנרגיה , או במילים אחרות- היא אינה מסוגלת להמשיך ולקיים את תפקידיה.
מתחיל תהליך גסיסה של הרקמה. קצב התהליך תלוי בהמון גורמים וביניהם משך הזמן בו הרקמה אינה מקבלת דם וחמצן, עוצמת הלחץ המופעל, סוג הרקמה שהתהליך מתרחש בה , ועוד...

כאן נכנס הדגש בשאלה על אזורי הפטמה (לא העטרה) והדגדגן. תשובתי תתחלק לארבעה חלקים:

1) אלו הם אזורים רוויים בדם ובעצבים. אספקת הדם אליהם היא בדרך כלל גדולה וזאת עקב הצורך שלהם להרבה חמצן. לכן עיכוב של חלק מאספקת הדם אליהם עלול להיות מסוכן אם אינו מבוקר.

2) בנוסף, אלו אזורים עדינים מאוד, ואין להם הרבה שכבות הגנה כגון בשר, שומן או עור גס. הדבר היחיד שמגן עליהם הוא (יותר נכון היא) שכבת עור דקה. לכן כל לחץ על אזורים אלו משפיע הרבה יותר על אספקת הדם מאשר היה משפיע על איזור מוגן יותר (כדוגמת העטרה, או אזורים אחרים בגוף).

3)אזורים אלו קטנים מבחינה פיסית ולכן הלחץ אשר יופעל עליהם יהיה מרוכז יותר. זהו חוק פיסיקלי ידוע שאומר שככל שנקודת הלחץ (קרי נקודת המגע בין הגוף הלוחץ לגוף הנלחץ) קטנה יותר כך הלחץ יהיה בעוצמה גבוהה יותר.
לדוגמא: ניקח סיכה, שהיא קטנה ולכן נקודת הלחץ בינה ובין הגוף היא קטנה, נפנה אותה לכיוון הגוף ונפעיל עליה לחץ של קילוגרם. אתם מתארים לעצמכם כמה לחץ נרגיש ע"י הסיכה הזו?? רוב הסיכויים שהיא אפילו תחדור אל הגוף. עם זאת, ניקח 2 קופסאות שימורים (סה"כ קילוגרם אחד) ונניח אותן על הבטן... הבדל של שמיים וארץ, נכון? הלחץ לא יהיה כ"כ נורא. הסיבה היא שכששטח המגע בין הגופים גדול אז הלחץ מתפזר על כל השטח, ואילו כששטח המגע קטן אז אין ללחץ לאן להתפזר ואנו מרגישים בנקודה אחת קטנה את כל הלחץ המופעל.
אני קצת גולש מהנושא, אז בקצרה, הפואנטה היא שהאיברים הספציפיים האלו הם קטנים מבחינה פיסית ולכן צריכים להיזהר איתם מעט יותר כשמפעילים עליהם לחץ.

4)כאמור, באזורים אלו יש המון קצוות עצבים.
רקמת עצבים היא רגישה יותר לחוסר בדם וחמצן מאשר רקמה ממוצעת (שומן, שריר וכו') והזמן שלוקח עד להיווצרות נזק בקרמת עצבים הוא קצר יחסית.
על כן חייבים להיות ערניים לגוף הנצבט ולתגובותיו כשצובטים באזורים אלו.


עם זאת!!
אחרי שעניתי על השאלה והתרעתי על הסכנות העיקריות חשוב גם לציין שכל עוד נזהרים ופועלים לפי כללי זהירות בסיסים הסיכוי לנזק בעקבות הפעולה הנ"ל הם קטנים ביותר.
המלכה הכחולה הביאה חלק מכללי הזהירות ואני אוסיף מעט:

*חשוב לזכור שבכל תהליך של לחץ קבוע על רקמה יש הפרעה (ברמה כזו או אחרת) לאספקת הדם והחמצן לרקמה. לכן יש להיות ערניים, להקפיד לבדוק שוב ושוב את הנשלט\ת ולנסות להבחין בסימנים של חוסר דם\חמצן לאיבר.

*אחד הסימנים העיקריים של תופעה כזאת הם שינוי הצבע לכחול (או סגול, או גוון כהה יותר מהגוון המקורי... לא לחפש כחול-שמיים כי לא לזה הכוונה), או לבן שעוותי.
- שינוי צבע מן הסוג הזה מעיד לרוב על חוסר מוחלט באספקת הדם או באספקת החמצן לאיבר.
- שינוי הצבע יכול להיות מקומי או מפושט. אדם שאין לו ידע רפואי צריך להתייחס אל שניהם כאל מצב חמור.
- הצבע עשוי גם להשתנות לאדום אך זו תופעה צפויה עקב הלחץ אותו אנו מפעילים על הרקמה. זהו אינו סימן להרס של הרקמות.

*במידה והסאב\ית מנוסים, ומתלוננים שההרגשה אינה כמו ההרגשה הרגילה בעת ביצוע הפעולה, רצוי מאוד להפסיק ולבצע את הפעולה מחדש. ככלל, תמיד עדיף להיזהר מאשר להצטער (וכן, אם מגיעים למצב בו מזהים סימנים של קריסת רקמות זה לא נעים!! גם אם היה מזל ולא נגרם נזק בלתי-הפיך).

*כאבים בלתי נסבלים שמתפתחים , בעיקר אם הכאבים גוברים בהדרגתיות, עלולים להעיד על בעיה רצינית. הרבה פעמים הכאבים הללו יהיו כאבים במגע, כלומר כאשר נוגעים באיבר הנצבט, ובמקרים חריפים יותר יתפתחו לאחר תקופה מסוימת כאבים בלתי תלויים, כלומר גם כשלא נוגעים באיבר הוא כואב בצורה רצינית.

*יש להתייחס לתחושות חריגות כגון ירידה ביכולת התחושה (או חוסר תחושה לגמרי) באיבר ברצינות. כנ"ל לגבי כל שאר התחושות החריגות שלא אמורות להופיע...
לפעמים זה יהיה עניין של מה בכך, אך לפעמים יהיו אלו אותות לתחילתו של תהליך קריסת הרקמות באיבר, דבר שיגרום לנזק בלתי הפיך.

*דבר אחרון, אבל בהחלט חשוב:
אם זיהיתם את הסימנים שצוינו להלן על גופו של הנשלט, ולאחר ששחררתם את האטבים\מצבטים אינכם רואים שיפור גם לאחר חלוף תקופה קצרה , רצוי מאוד להגיע לבית-חולים (חדר מיון) על מנת שעין מקצועית תבחן את המצב. נכון, זה מביך, אך מדובר בבריאותו של הנשלט\ת שלכם.



לסיכום...
הסכנות רבות, אבל זה המצב גם כשבולעים כדור אקמול. נסו לקרוא את העלון לצרכן של התרופה ותיבהלו!
פעולת הצביטה אינה פעולה מסוכנת כל כך אם נשארים ערניים ושומרים על זהירות.
כל עוד פועלים לפי מספר כללים פשוטים (אשר הובאו להלן, וגם מה שרשמה המלכה הכחולה) אפשר "לנסות את זה בבית"... אפשר ואפילו רצוי (-:

כמובן שאין הדברים שפרסמתי כאן אמורים לשמש המלצה רפואית משום סוג. מטרתם היחידה היא לשתף בידע הקיים אצלי אשר עלול להיות מוטעה.

אני בהלם!

DearPrudence • 27 באוג׳ 2005

נותרתי פעורת פה מעל המקלדת.

דני, הפגנת פה ידע שלדעתי לא היה מבייש סטודנט לרפואה (בסוף לימודיו).

אחרי שקראתי את ההסבר שלך לא נותרה לי אפילו חצי שאלה, אפילו לא רבע, בנוגע לעטרת הפיטמה, שמישהו רק יתקיל אותי בשאלה עליה.

מגיע לך צל"ש על כזאת תשובה. לדעתי אתה בקלות יכול להצטרף לצוות ההסברה של הקהילה

רגע

DearPrudence • 27 באוג׳ 2005

פתאום שמתי לב לסוף דבריך: "כמובן שאין הדברים שפרסמתי כאן אמורים לשמש המלצה רפואית משום סוג. מטרתם היחידה היא לשתף בידע הקיים אצלי אשר עלול להיות מוטעה."

יכול להיות שכל המידע ששיננתי הוא בכלל מוטעה??

תוספות קוסמטיות..

teacher​(שולט) • 12 בספט׳ 2005

אכן כתוב מצויין ומאיר עיניים, הנה כמה תוספות:

לגבי ההבדלים בין לחץ אחיד ולחץ מתגבר - אטבי כביסה שייכים לאחרון למשל,
ואילו מצבטי הופמן (המתכווננים) שייכים לסוג הראשון.

למה לחץ מתגבר? הקפיץ של האטב לוחץ, הוא לוחץ עד כמה שהרקמות נותנות.
אך ככל שעובר הזמן הריקמה נמעכת יותר והכאב מתגבר, עד לכדי נזק ממשי.

לעומת זאת, מצבטים מתכוננים אינם ממשיכים ללחוץ.
אם מאיזו שהיא סיבה הרקמות נמעכות יותר מדי, הם פשוט מחליקים ונופלים,
כי אין להם אפשרות ללחוץ יותר ממה שהם כבר לוחצים.

אטבי כביסה מעץ נוטים להחליק פחות על העור ומושפעים פחות משמנוניות או זיעה.
הם מתלכלכים יותר, ונוזלי הגוף נספגים בהם.
אטבי פלסטיק לא, וקל לנקות אותם.

בנוגע לפידבק מה''נצבט'' - תחושת נמלול וצבע העור זה נכון מאוד, יש גם אלמנט שלישי,
אך הוא פחות יישים באטבים וזה טמפרטורת הרקמות. הסיבה שאני בכל זאת מוסיף את זה כאן היא ששלשת הנקודות הללו מאפשרות להיות בצד הבטוח של הפעילויות השונות, בין אם זה קשירה, מצבטים, אזיקים וכו'.. ולא צריך דוקטורט כדי לבדוק את זה, רק עירנות.

מידע נוסף על אטבים ומצבטים יש כאן:
http://www.maledom.co.il/main/lib/equipment/atav.htm

teacher

לפעמים קוסמטיקה זה דבר חשוב :)

OMEN{בובת זונה} • 13 בספט׳ 2005

תודה לך טיצ'ר על התוספות, הן אכן מוסיפות.

ציטוט:
"אטבי כביסה מעץ נוטים להחליק פחות על העור ומושפעים פחות משמנוניות או זיעה.
הם מתלכלכים יותר, ונוזלי הגוף נספגים בהם.
אטבי פלסטיק לא, וקל לנקות אותם."

אז מה מומלץ יותר ולמה? אטבי פלסטיק או אטבי עץ? הכוונה גם מהבחינה הבטיחותית וגם מהבחינה של איכות הצביטה...

עוד על אטבים

teacher​(שולט) • 14 בספט׳ 2005

אתחיל בכך שהיות שמדובר בשני סוגים של אטבים, הפועלים באופן זהה מבחינה מכאנית,
ההבדלים ה''איכותיים'' יהיו בעיקר בטעם אישי ואי אפשר לומר שאחד יותר טוב מהשני.

בטיחותית:
אטבי העץ מהאיכות הגרועה ביותר עלולים להכיל שבבים או התפצלויות עץ קטנות שיכולות לחדור מתחת לעור, ה''קוצים'' האלה דיי מרגיזים. ניתן לפתור את זה ע"י שיוף קל של האטבים ומיון המפוצלים לפח. זה לא קורה בפלסטיק.

יכול להיות שיש איזה הבדל במחירים, אבל זה לא משהו שצריך לשים עליו דגש יותר מדי גדול.
אטבים שלא מתאימים הולכים לפח.

הפלסטיקים יכולים להיות חזקים יותר בעצמת הלחיצה שלהם, אבל זה תלוי בסוג, ויש איזה מליון.

שיפצורית:
אלה מהעץ אפשר לשייף, לחורר, לצבוע, להוסיף חיספוס, להוריד חיספוס...
אני לפעמים עושה חור באטבים ומחבר אותם בחוט, כך שאם אני רוצה, אני יכול למשוך אותם בבת אחת..

אה. ועוד משהו - אטבי עץ באים בהמון מידות, החל מענקיים וכלה בפיצפונים - וזה דיי שימושי.

teacher

מיתוסית​(שולטת) • 14 בספט׳ 2005

טיצ'ר אמר:

"אני לפעמים עושה חור באטבים ומחבר אותם בחוט, כך שאם אני רוצה, אני יכול למשוך אותם בבת אחת.."


ככל שידיעותיי מגיעות (ואף ציינתי זאת), רצוי להוציא את האטבים בעדינות ולא לתלוש אותם.
האם התלישה עם חוט לא עשויה לגרום לבעיות, בין השאר הפעלת לחץ חזק מידי ושטפי דם!?