שיחה עם עצמי. בעקבות שיחה עם שוטרת

שיחה עם עצמי. בעקבות שיחה עם שוטרת

Tmm • 20 באוג׳ 2005

התחלתי לחשוב.
אני בן 18. כל ה21+ כל כך רוצים לחזור לגיל שלי, "לתיכון", "לחוויות", "אהבה ראשונה", ואפילו, כמה משונה "אהבה שלא תחזור על עצמה לעולם".
וואו. איזה פחד.
אז, רגע, אולי אני בכלל לא רוצה/צריך לגדול?
אולי כל הבדסמ הזה בכלל לא במקום? אולי אני צריך להפסיק להכנס לפה, לחשוב על זה, לפנטז על זה. לחיות כמו נער בגילי. שלא חי חיים "כפולים".

אני והאקסית המיתולוגית שלי התחלנו שוב להתקרב.
אולי כדאי לחזור אליה? יש לי משהו אליה, ברור. אני חושב שלעולם יהיה.

לפעמים אני חושב,
מה יהיה כשאגדל,
עזבו צבא ועניינים.. עזבו אוניברסיטה וטיסה להודו ולהמרח במסיבות טבע של 5 ימים.
אולי בכלל כל החרא הזה לא מתאים לי?
החיים הידועים מראש האלה.
גן - בית ספר - תיכון - צבא - טיול - אוניברסיטה - חתונה - ילדים - בלה בלה בלה...
כמו כולם. אני אסיים את החיים שלי בבית אבות. זה לא רחוק הרי.
כולם מתים בסוף.
וקצת לפני שאמות. שהסרט הזה ירוץ. התסריט של החיים. מה אוכל להגיד? עשיתי משהו מיוחד?
בטח ובטח שאוהב את המשפחה שלי ושהם יהיו הדבר הכי חשוב לי.
אבל אני, אני עצמי, עשיתי משהו מיוחד?
אפילו דברים קטנים ביותר.

רוב הזמן שלי אני בים.
מאז שאני בחטיבה היינו מבריזים ממתמטיקה ואנגלית ותופסים טרמפים לים.
פעם המנהל עצר לנו, היינו עם חולצות בצפר.. הוא החזיר אותנו לתיכון. זה היה מצחיק..
תמיד מגיעים לים מורידים בגדים, אם יש אנשים לידנו נשארים בתחתונים.
רצים לים.
אח"כ מרימים את הזולה שלנו.
הבית השני שלנו.
נשארים עד השקיעה, לפעמים ישנים שם.
לפעמים אני הולך לים לבד. כשאני רוצה לחשוב. לחשוב לבד.
הולך ב 5 בבוקר, כשאין אף אחד. מקים את הזולה ויושב.
מסתכל על הים.
רואה את הזקן שוחה (הבנאדם בן 80 ויש לו יותר כושר מלוחם שייטת).
מדי פעם מופיעים נחשולים של גולשים.
אף פעם לא הולך בשישי שבת. מלא אנשים. לא אוהב.
אצלנו בחוף במשך השבוע ממש ריק.
ובכלל בחורף - אין כלב.
לפני שבוע צצה זולה חדשה בים,
אז הלכנו, שאלנו, דיברנו.
הבנאדם בן 50, הרים שם זולה בחוף.
מאיפה הוא? גם אנחנו תהינו. אבאל'ה במקור מהולנד. אבל הוא נודד. נודד בעולם.
בכל 18 האביבים שלי - פגשתי רק שני אנשים כאלה.
איזה בחור שחור מפחיד אחד - אוג'יי שהגיע מאזור משולש ברמודה לישראל לאחר נדידה בעולם גם. הוא חי בניצנים. מי שלא מאמין יכול ללכת, אתם תראו אותו מסתובב בחוף.
רק רצוי שתדעו אנגלית ושלא תכנסו אליו לזולה. כי הוא ירצח אתכם. באמת באמת ירצח.
עזבו, לא נכנס אליו, אלא אם תבקשו. זה די מעניין, אבל לא עד כדי כך.
בקיצור, בגלל אנשים כאלה אחרים קוראים לעצמם "סטלנים". איזה עלובים אתם.
הבנאדם הזה אשכרה מסתובב בעולם.
אין ארץ שהוא לא היה בה כמעט.
בכל ארץ הוא גר כמה זמן, ונודד משם.
מדהים פשוט.
אולי גם אני אעשה את זה?
אני חושב שכשאמות - גם אם ירצחו אותי באיזו מדינה אפלה - אני אדע שעשיתי משהו.
אני עשיתי.
אני ראיתי.
אני הייתי.
איזה יופי להגיד שראיתי עולם. אבל באמת.
כמה כיף לו לחזור להולנד, נקודת המוצא שלו, בגיל 80 או 90, להסתכל בגלובוס ולהגיד,
ש"אני עשיתי"!!!
"אני ראיתי"!!!
"אני הייתי"!!!

אבל אז, כשהוא יצא לרחוב ויראה את כל הסבים והסבתות בגילו - מנדנדים את הנכד שלהם בגן השעשועים - לא תהיה לו צביטה בלב? לא תהיה לי צביטה בלב?!
הוא לא יתחרט שלא חי ברוטינה הקבועה מראש שהחיים הכינו לו?
אני לא אתחרט שלא חייתי ברוטינה הקבועה מראש הזו?!

אז מה אני אמור לעשות לעזאזל?!

יכול להיות, שהכי טוב להיות אימפולסיבי בחיים האלה. יכול להיות שלא.
ואם בא לי עכשיו ללמוד לנגן בגיטרה אז אני אלמד.
ואם בא לי עכשיו לטוס לשנתיים לנפאל אז אני אטוס.

זה טוב שאני נמצא בשליטה מלאה על החיים שלי?
אולי לא, אולי עדיף שהחיים יזרקו אותי לאן שיזרקו.
שיגלגלו אותי למעלה ולמטה. כוס אמק אני כבר אסתדר. אני מכיר את עצמי. אני אסתדר.
הרסתי את עצמי? אולי.

סתם ככה כדרך אגב.
לחבר טוב מאוד שלי, חבר שעבר איתי באמת המון, יש חברה, הם אוהבים מאוד, אבל בזמן האחרון נקלעו לקצת בעיות, לאחר חברות של שנתיים בערך.
ההורים שלה רבים כל הזמן. והיא באמצע. על הגב שלה. גועל נפש אם תשאלו לדעתי.
אבא שלה החליט שהוא מתגרש מאשתו ועוזב את הארץ. הוא רוצה לקחת איתו רק את חברה של חבר שלי. היא "הבת המועדפת" עליו. משפחה דפוקה.
היא לא יודעת עם לעזוב איתו. היא אמרה לחבר שלי שאם הוא מחליט שזה נגמר סופית ביניהם אז היא עוזבת לעולם. כי אין לה פה כלום. לא נשאר לה כלום.
הוא בדילמה. הוא היה אצלי עכשיו, שאל אותי בעיניים דומעות - "מה להגיד לה?!", הוא אוהב אותה נורא, אוהב אותה כל כך. אבל הם כל הזמן רבים.
אם זה יקרה לי לעזאזל?! אם אני אצטרך לעזוב את חברה שלי?! את אישתי?! את המשפחה שלי?! אי אפשר לדעת.. מה אני אעשה אז? מה אני הייתי עושה במקומו?! החיים המזדיינים האלה משחקים בנו.

רגע רגע,
ומה יקרה אם אני באמת אחליט לחיות במדינות שונות.
כל כמה חודשים לעבור מדינה. וכך לחיות.
ואז.. בדיוק לפני שאעזוב - אני אתאהב?
אבל אהבה כזו, כמו האהבה הראשונה שלי..
מה אז?
דפקתי לעצמי הכל.
אני לא יודע מה יהיה.
זהו. זו המסקנה המזדיינת שלי מכל הפוסט הזה.

התחלתי אותו ב"אני לא יודע מה יהיה".
וסיימתי אותו ב"אני לא יודע מה יהיה".

לא מצחיק כל ההתעללות הזו. מה יהיה איתי? מי זה איתי בכלל? מי אני בכלל? אלוהים!



ושוטרת, ולכולכם בעצם:
TMM זה הרכב טראנס ישראלי.
שעושה טראנס פסיכודלי עמוק ו"מפחיד" משהו.
שמם בישראל
The Misted Muppet,
אני קיצרתי לTMM.

ולראיה

Tmm • 20 באוג׳ 2005

Black Roses • 21 באוג׳ 2005

לכל אחד יש את השאלות של אולי ככה ואולי ככה תן לחיים להוביל אותך ותוך כדי תעשה מה שאתה רוצה לעשות אל תתן ל"לא יודע" לעצור אותך ,רק אם הזמן תקבל את התשובות לשאלות
לגבי החברה וארץ אחרת לצערי החבר שלי עזב לארץ אחרת באמצע האהבה זה קשה ונגמר הקשר במשך הזמן עם הרבה כאב אבל אין מה לעשות לפעמים צריך לחשוב כמה צעדים קדימה אחרי הכל אהבות באות והולכות....

הדילמות של כולנו

teacher​(שולט) • 21 באוג׳ 2005

כל אחד מאיתנו נחשף לדילמות האלה,
וככל שמבטנו על החיים שחיינו עד עכשיו מתארך
כך השאלות הופכות להיות יותר מהותיות.

בכל צומת מרובעת רגילה יש לך את הכביש ממנו באת,
אפשרות להמשיך ישר, או לפנות ימינה או שמאלה.

זה אומר שבכל בחירה שלך, אתה מפספס שלש אחרות..
תמיד זה ככה, כל בחירה באה על חשבון דבר אחר שיכולת לעשות,
ועכשיו כבר לא תוכל לעולם.

אבל זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו.
וכל בחירה תעשה לך טוב וגם רע, ואין לך גם ככה נקודת מבט מספיק רחוקה,
כדי לדעת באמת עד כמה הבחירה היתה נכונה (אולי רק על ערש דוי)

אז העצה שלי לך-
תחליט החלטות.
תגיע לצומת, אל תתרגש, בחר דרך ולך בה.
בצומת הבאה תעשה עוד בחירה, ועוד בחירה וכך הלאה.
זה החיים.
אל תעצור, אל תבלה את מירב זמנך בהתלבטות לאן ללכת.
בלה אותו בחוויות שהן תוצאה של בחירתך.
ממש את עצמך, לכאן או לכן.

כי הזמן - לא עוצר בשביל אף אחד,
אבל פיזיקאים הוכיחו את זה - הוא זז יותר לאט עבור מי שנמצא בתנועה מתמדת.

teacher

שמע, גם בגיל 30 השאלות האלה עדיין רלוונטיות

monk • 21 באוג׳ 2005

ולא בטוח שיש בכלל תשובות. לדעתי אתה גם מודע לזה שלא תוכל לקבל תשובות. בסוף הרי תעשה בחירה כלשהי, תזכור רק שתמיד אפשר ללשנות כיוון, אם מה שבחרת נראה לך לא מתאים, או לא מספק. כל דבר מעבר למה שכבר אמרתי יהיה בנאלי ויהיה נסיון למצוא "אמת גדולה", שלא באמת קיימת, מתוך החוויות שלי.

ותזכור את המשפט "עדיף להצטער על הדברים שעשינו בחיינו, מאשר על הדברים שלא עשינו..." (בעעע, כמה בנאלי אני יכול להיות לפעמים)

מיתוסית​(שולטת) • 21 באוג׳ 2005

אוי כמה פעמים שלי היו מחשבות האלו, בעיקר אחרי כל נקודת מפנה בחיים שלי כמו שחרור מהצבא וכאלה.
מאוד נגע בי המונולוג הזה וכמו שייעצו לך- פשוט זורמים עם החיים. עדיף לעשות אלף החלטות קטנות ולזרום לכיוון אחד מאשר להחליט מראש איך כל החיים שלך יראו ותמיד אפשר לשנות את החיים: אם תתאהב, לך אחרי האהבה, אם תלמד משהו או תעבוד במשהו שאתה לא אוהב- תעשה הסבה, אם התחתנת עם מישהי שלא הולך איתה, אז מתגרשים ואם בא לך תטייל בכל העולם וכשימאס לך, תתקע יתד.

האנשים האלה שמטיילים בכל העולם- אולי צובט אותם שאין להם ילדים, אבל אני מניחה שהם שלמים עם זה, אחרת היו מפסיקיים מזמן. בדיוק כמו אדם ש"מקורקע" למשפחה ולמדינה שלו ויש לו צביטת לב: "מה היה אם...."

תודה רבה!!

Tmm • 21 באוג׳ 2005

החלטתי להפסיק לחשוב על זה..