קנאה

קנאה

שקט חזק​(שולט) • 21 באוג׳ 2005

קנאה כבר ביקרה אצלו בעבר, אבל לא כך, לא בגסות כזאת כמו אתמול.
היום הוא יעניש אותה, יחנך אותה, ילמד אותה לקח.
היא באה אליו בערב כרגיל, מוכנה לקראתו, קצת רועדת מבפנים כי היא יודעת שמשהו יקרה כאן, אבל היא לא מעזה לדבר לפניו.
הוא ניגש אל קנאה ותופס את פניה בכוח, מסתכל, מודד אותה. "תעמידי לי אותו" הוא פוקד, והיא מיד מצייתת, מלקקת, מלטפת, מנשקת, מכינה אותו זקוף ונוקשה כמו בעליו.
הוא זורק על קנאה את הסמרטוט שיכסה את עיניה, כדי ששאר חושיה יהיו חדים, ואז גורר אותה אחריו כאילו היא עצמה הסמרטוט, אל חדר השינה. "כאן את נשארת בינתיים, בפינה" הוא אומר כשהוא עוזב אותה על הרצפה הקרה. "אני לא רוצה לקשור אותך" הוא אומר. "אבל שלא תעזי לזוז", וקנאה מהנהנת בראשה, מנסה לאסוף את הריחות והקולות לכדי מראה שהסמרטוט מסתיר מעיניה.
המראה ברור. הוא על המיטה, עם מישהי אחרת, היא גונחת, מיללת. קולות הבשר מתנגש בבשר, קולות המיצים נמרחים ונשאבים, וקנאה יושבת על הרצפה בפינה ולא יודעת אם תוכל להחזיק עוד מעמד, אבל היא נאבקת לקשור את עצמה בחבלים בלתי נראים לשם, לא לזוז.
אחרי שקולות התאווה שככו הוא מושך את קנאה אליו, והיא מרוסנת שכמותה לא אומרת מילה. היא רק מלקקת מהגוף הצעיר של האשה האחרת את זרעו ואת זיעתו, ומחליפה אותם בדמעותיה.

אכן , קנאה

קליבר​(שולט) • 21 באוג׳ 2005

קו קצר , ישר חזק
נמתח , מתאר מאבק
איך היצר , מתנסה ונמשך
האא הוא אוהב אותך?


תודה , אהבתי את "קנאה"...

Eve • 21 באוג׳ 2005

קטע חזק

כרגיל נהנתי לקרוא אותך

חזק

הנמרונת • 21 באוג׳ 2005

אהבתי ונהנתי ,
תודה

יערית • 21 באוג׳ 2005

אכן קטע חזק.

לרגע המאבק נוצר אצלי.

אהבתי.