שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דליה, הבובה שאהבתי.

חתולת הלילה
לפני 19 שנים • 21 באוג׳ 2005

דליה, הבובה שאהבתי.

חתולת הלילה • 21 באוג׳ 2005
בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת/ דליה רביקוביץ

בַּלַּיְּלָה הַזֶּה הָיִיתִי בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת
וּפָנִיתִי יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, לְכֹל הָעֲבָרִים,
וְנָפַלְתִּי אַפַּיִם אַרְצָה וְנִשְׁבַּרְתִּי לִשְׁבָרִים
וְנִסּוּ לְאַחוֹת אֶת שְׁבָרַי בְּיָד מְאֻמֶּנֶת.

וְאַחַר-כָּךְ שַׁבְתִּי לִהְיוֹת בֻּבָּה מְתֻקֶּנֶת
וְכָל מִנְהָגִי הָיָה שָׁקוּל וְצַיְתָנִי,
אוּלָם אָז כְּבָר הָיִיתִי בֻּבָּה מִסּוּג שֵׁנִי
כְּמוֹ זְמוֹרָה חֲבוּלָה שֶׁהִיא עוֹד אֲחוּזָה בִּקְנוֹקֶנֶת.

וְאַחַר כָּךְ הָלַכְתִּי לִרְקֹד בְּנֶשֶׁף הַמְחוֹלוֹת
אַךְ הִנִּיחוּ אוֹתִי בְּחֶבְרַת חֲתּולִים וּכְלָבִים
וְאִלּוּ כָל צְעָדַי הָיוּ מְדוּדִים וּקְצוּבִים.

וְהָיָה לִי שֵׂעָר זָהָב וְהָיוּ לִי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת
וְהָיְתָה לִי שִׂמְלָה מִצֶּבַע פְּרָחִים שֶׁבַּגָּן
וְהָיָה לִי כּוֹבַע שֶׁל קַשׁ עִם קִשּׁוּט דֻּבְדְּבָן.

דליה רביקוביץ' (1936-2005)
חתולת הלילה
לפני 19 שנים • 21 באוג׳ 2005
חתולת הלילה • 21 באוג׳ 2005
נולדה ב-1936 ברמת גן. בהיותה בת שש מת אביה בתאונת דרכים והיא עברה עם משפחתה לקיבוץ גבע. בגיל שלוש עשרה עברה לחיפה ושהתה אצל משפחות אומנות.

רביקוביץ החלה כותבת שירים בגיל שבע עשרה. ספרה הראשון "אהבת תפוח הזהב" זכה לשבחים רבים. בראיון עמה אמרה: "שירה קשה יותר לקרוא. מי שקורא שירה צריך להיות מאוהב במלים. הרבה דברים שמפתים אותנו בפרוזה, כמו דמויות, עלילה, תיאורים רחבים, לא נמצאים בשירה..."

במשך השנים גבר בשירתה היסוד הפוליטי-חברתי: "אני עם דמעות העשוקים," היא מסבירה את עמדתה.

בקבלה, בשנת 1998, את פרס ישראל, אמרו עליה השופטים: "שיריה הם מצד אחד עדות אישית על יתמות, אהבה בלתי אפשרית ומאבק נואש על עצם הקיום, ומצד שני הם מבטאים אמת אוניברסלית וחוויות של רבים. השילוב בין לשון עשירה וגבוהה לבין לשון היומיום והזעקה האישית והכללית מאפיינים את יצירתה והפכו אותה לחשובה ולבולטת ביותר בשירה העברית בת זמננו."

רביקוביץ גם כתבה סיפורים קצרים (קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה), סיפורי ילדים (אמא מבולבלת), ותרגמה ספרי ילדים (מרי פופינס, סנדל הזכוכית). כמו כן תרגמה משירתם של ויליאם בטלר ייטס, אדגר אלן פו ות"ס אליוט.
שיריה קובצו בכרך "כל השירים עד כה".

(מתוך הסיפריה הוירטואלית של מט"ח)
חתולת הלילה
לפני 19 שנים • 21 באוג׳ 2005
חתולת הלילה • 21 באוג׳ 2005
ועכשיו, כשנראה שהסיבה היא בחירה שלה...

גאווה

אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך
ולא מחמת זקנה.
שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור,
שנים כה רבות,
כמעט נוצר רושם של שלווה.
אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים.
מעין גאווה.
שנים רבות עוברות עליהם בציפייה.
מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא.
ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר,
ודומה הם ללא תנועה.
עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים
יבוא וילך.
ופתאום האבן פצועה.
אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה.
ומה גם אנשים.
ונילו
לפני 19 שנים • 21 באוג׳ 2005

יהי זכרה ברוך

ונילו • 21 באוג׳ 2005
"סוף הנפילה" / דליה רביקוביץ
---------------------------------

"אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה

רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו.

אלוהים מופיע אצלו באמצע הלילה,

ונוגע באיש ומפיג את ייסוריו.

אלוהים אינו מוחה את דמו,

כי הדם אינו הנפש.

אלוהים אינו מפנק את איבריו,

כי האיש איננו בשר.

אלוהים גוחן מעליו,

מרים את ראשו ומביט בו.

בעיני אלוהים האיש הוא ילד קטן, ילד קטן.



הוא קם בכבדות על ארבע ורוצה ללכת,


ואז הוא מרגיש שיש לו כנפיים, כנפיים לעוף, כנפיים לעוף.



אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה,


רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו,

אלוהים מופיע אצלו באמצע הלילה,

ונוגע באיש ומפיג את ייסוריו.

עדיין האיש מבולבל ואינו יודע,

שנעים יותר לרחף מאשר לזחול.

אלוהים מבקש ללטף את ראשי,

אבל הוא מתמהמה,

הוא אינו רוצה להבהיל את האיש

באותות של אהבה.



אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה,


רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה".
דולי .​(שולטת)
לפני 19 שנים • 21 באוג׳ 2005

יהי זכרה ברוך

דולי .​(שולטת) • 21 באוג׳ 2005
לאחת אשר בגן עדן

מילים: אדגר אלן פו
לחן: יזהר אשדות
גירסה עברית: דליה רביקוביץ'



את היית כל אשר לי אהובה
כל אשר רעבה לו נפשי
סלע ירוק בתוך ים אהובה
מעין שלי מקדשי
והכל מעוטר בפרחים ובפרי
וכל הפרחים הם רק לי

חלום נפלא ולא יקום
תקוה שגאתה
ולא הותירה כלום

וכל ימי כאין ולילותי קודחים
יסובו אחרייך בכל אשר תלכי
בנאות פלגי שמים ביין משתה נצחי
יסובו אחרייך בכל אשר תלכי

אוי לשברי כי מעמי
אור החיים נלקח
לא עוד ינהם הים ההפכפך
לחולות שעל החוף
שוב עץ גדוע לא יפרח
אבדה כנף מעוף

חלום נפלא ולא יקום...


מייפל​(לא בעסק)
לפני 19 שנים • 21 באוג׳ 2005
מייפל​(לא בעסק) • 21 באוג׳ 2005
הזמן הניצוד ברשת/ דליה רביקוביץ

ושוב הייתי כאחת הילדות הקטנות,
בצפורניים שחורות מעמל
ובנין מנהרות בחול.
כל מקום שנחה עיני היו רצועות ארגמן.
ועיניים רבות זרחו כמו חרוזים של כסף.
שוב הייתי כאחת הילדות הקטנות,
שנוסעות בלילה אחד סביב העולם כולו
ובאות עד ארץ סין
ועד נדגסקר,
ואלה ששוברות צלחות וספלים
מרוב אהבה,
מרוב אהבה,
מרוב אהבה.
מאסטר יקיר​(שולט)
לפני 19 שנים • 22 באוג׳ 2005
מאסטר יקיר​(שולט) • 22 באוג׳ 2005
"...אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה

רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו..."


אם אדם נופל אל דיכאונו באמצע החיים

גם אלוהים לא יוכל אותו משם להרים


וכמו שנאמר, הכתובת הייתה על השיר...

זכרה לעד ושיריה לנצח