אפקט הפחד

אפקט הפחד

lori{ע_מ} • 25 באוג׳ 2005

עד כמה הפחד חשוב (אם בכלל) ובעל תפקיד בסשנים?
דומים מעדיפים שיפחדו מהם?
סאביות אוהבות את הפחד ממה שיקרה? סוג של ריגוש?
מה? למה? כמה?





וסתם.. לא קשור לשאלות..
יש קטעים לפעמים שגורמים לי לחשוב כאילו הם נלקחו בהשראת אפקט הפחד (הפעם זה התוכנית).. כמו ללקק דברים מהרצפה כמה שיותר מהר..

Re: אפקט הפחד

nerissa​(אחרת) • 25 באוג׳ 2005

כמו "לרקוד עם ירוחמים"?

לא. לא מאמינה בשליטה על ידי פחד. לחלוטין לא.
מי ששולט על ידי הפחדה הוא קקה-מייקה. לא דום.

יש להבדיל בין גרימת מתח/ריגוש לבין גרימת פחד.
יש להבדיל בין לפחד מהדום לבין להיות מרוגשת מתוך סקרנות.

לא כל דופק מהיר, נשימה קצרה ופעירת עיניים פירושה פחד.
זה נגרם גם בפני.. בואי נחשוב.. אהמממ.. "ווא! איזה גדול!"

ginger • 25 באוג׳ 2005

נריסה את רעה !

יש הבדל גדול ביותר בין פחד ירוחמים לפחד מהאדון.
טוב בסדר, קיבלתי - התרגשות וסקרנות..

(לורי, מבטיחה, לא אחזור על המילה הזו יותר. מספיק נריסה עשתה זאת, פושעת.)

פחד אינו דבר רע.
להפך.
הוא קיים כדי להגן ולהתריע בפני סכנות. אין לשלול אותו. לפחד זה טוב, לא לפחד - זה רע.
כי לרוב לא נהיה מודעים לסכנה כשעומדת לפנינו.
הפחד הוא נורת האזהרה שאומרת לנו לנהוג במשנה זהירות ודריכות.
והוא רגש טיבעי ביותר. וראשוני.

לפעמים אני אפילו אוהבת אותו.... (טוב בסדר, שוב.. סקרנות והתרגשות.. אוף איתך)

ג'ינג'ר.

Re: אפקט הפחד

זאלופון​(שולט) • 25 באוג׳ 2005

ואני חשבתי שסתם במקרה יוצא לי ליפול רק על בחורות אסטמטיות חולות לב... איזו הקלה

nerissa​(אחרת) • 25 באוג׳ 2005

זאלו! מופרע

גינג'ר. דרלינג.
אני לא פוסלת פחד. לגמרי לא.
קראי מה כתבתי

כתבתי שאני פוסלת לחלוטין שליטה על ידי פחד.
יש קצת הבדל..

לפחד אין מקום בסשנים. אם הוא שם, כמו שאמרת - משהו מקולקל.
"דומים" שמעדיפים שיפחדו מהם הם כמו הורים שמעדיפים שהילדים שלהם יהיו ממושמעים על ידי הפחדה. מכירה את התופעה שאת מתקרבת לילד בתנועה פתאומית והוא מרים ידיים בהגנה? אמא'לה!
כשאני רואה שיפחה/סאבית שעולה בעיניה הבעת בעתה כשהיא עושה משהו לא בסדר וחוששת מאדונה - בא לי לירות במישהו! איפה אנחנו? איראן?

זהו. הסברתי.
וחוצמזה היי לך }{

אני צריך

Bent • 25 באוג׳ 2005

לתרגם מאמר שקראתי על פחד פעם (הוא היה של אורסון סקוט קארד,מצאתי חלק ממנו בנט

הרעיון הכללי מפריד את המושג לשלשה סוגים:

""Dread is the first and strongest of the...kinds of fear. It is that tension, that waiting that comes when you know there is something to fear but you have not yet identified what it is. The fear that comes when you first realize that your spouse should have been home hours ago; when you hear a strange sound in the baby's bedroom; when you realize that a window you are sure you closed is now open, the curtains billowing, and you're alone in the house."


שני הוא בעת / אימה / גועל או האפקט של סרטי אימה.

ההגדרה של השלישי ברחה כרגע מזכרוני.

בחזרה לנושא:


השימוש בפחד בצורה הכתובה פה במשחק , על מנת ליצור ריגוש נבנה, נראה לי לא רק חשוב אלא חלק מאומנות השליטה.

השימוש באותה היכולת יכול להיות גם מיניפולטבי, חסר לב, ושאר ירקות.

קו דק למשחקים בבדס"ם.

BENT

nerissa​(אחרת) • 25 באוג׳ 2005

כל העולם הזה בנוי מקווים דקים, בנט. חלקם עשויים פורצלן.
לצערנו יש ביננו יותר מידי פילים.

אני הייתי משתמש כקו דק במילה חשש שזו הוורסיה הכי קלה לכל קשת התחושות העמוקות שאתה תיארת. פחד זו מילה חזקה מידי.

ואולי זה עניין של סמנטיקה.

בכל אופן, ההבדל הוא ברור. יש הבדל בין לבנות קשר על משחקי מתח לבין לבנות קשר המבוסס על פחד.
בערך כמו ההבדל בפחד בין מס הכנסה שלנו לבין מס הכנסה בעירק בתקופת סדאם חוסיין

מצאתי מה כתב מישהוא על המאמר הנ"ל.

Bent • 25 באוג׳ 2005

Orson Scott Card writes that there are three types of fear. Horror is the weakest of the three, the aftermath of a fearful thing. For instance, I recently woke up and headed outside to find the sidewalk littered with pieces of a kitten. That's a pretty good example of horror. Maybe worse were the two mangled but still living pigeons I encountered a day or two after the WTC thing: one tried to fly away but its neck and wings were broken so all it could do was roll around in circles. Grisly. I don't know if someone in this neighborhood is deliberately torturing animals or what, but New York is certainly to some extent a city of horror.
Terror is— well, this one hardly needs to be spelled out, does it? Terror is watching a plane slam into a building and then seeing dozens of people jump to their deaths to escape the jet fuel inferno. Terror is being grabbed by a mugger in front of your apartment and realizing that the wrong move could mean never making it into the building. Terror is being chased down 7th Avenue by some deranged guy ranting about "niggers." You know, actually being in a scary situation. This happens often enough (especially lately) that I feel quite safe calling New York a city of terror as well.

But the worst sort of fear, according to Card, is dread: fear that something terrifying is about to happen, no telling what, no telling exactly when, but something. And New York is pretty much the definition of a city of dread. See, I complain about the weather and the spotty subway service and the expense and all the rest, but that stuff isn't the reason why I have to get out of here. The reason I have to get out of here is that when I go outside I'm scared all the time. This city has got me so that I live in dread of people walking toward me, because the reason people walk toward you in this place is to hurt you. One step toward me — not just in my direction, but when it's clear that they're approaching me in particular — and these days that's about it for me: I'm gone. Even hearing innocuous greetings has become a cause to panic, after one too many instances of "How's it goin'" turning into an attempted assault. You're on the subway platform, you hear a "Kin I ast you something?" behind you, you turn to see the metal teeth and smell the 180-proof breath, and you practically dive into the nearest crowd as he grabs for your bag. A couple days ago I was walking down a dark sidewalk, heard a "Hey, what's up?" behind me, and dashed out into the street before realizing that the guy was talking on a cell phone. At which point I felt pretty stupid, but I would've felt even stupider had I acted nonchalant and gotten attacked again as a consequence. Longtime New Yorkers, like my students, tell me that I should be happy about this turn of events — that I finally have some of the defensiveness I'll need to protect myself in this city. Except I don't want to be good at protecting myself. I want to live somewhere I don't need protecting.

אני לא יכול להתאפק

Bent • 25 באוג׳ 2005

פארפזה על גראוצו מרקס

"אני מפחד מכל אישה שלא מפחדת ממני"

והכוונה כשאני משחק (: שאר הזמן אני דובי חביק.

רציני, משהו לגמרי לא בסדר אם אני מחזיק סכין ביד,ו זה לא מכווץ לך את הבטן. (או שוט, או חבל.) או סתם אנחנו משחקים כשאני בזון שלי


BENT[B]

גם

הוא​(שולט) • 25 באוג׳ 2005

מעבר לסמנטיקה חשוב לשאול לשם מה מתקיים האלמנט הזה שעוד אין לו מלה מדויקת
לפצות על פחדים , חסכים וחולשות או להרטיב אותה ולרגש אותו.

אני מסכים עם בנט שגם מניפולציות לגיטימיות לשם השגת האפקט הזה
ובעיקר שזה תנאי הכרחי לשליטה (עוד ורסיה למתח מיני) כי אם אין אותו אפשר לעבור לשחק דוק.