_צופית הדבש(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2005
שפת הדיבור עם המאסטר
מכל הדברים הנובעים מהיותי שיפחה , אני הכי מתקשה... בשפת הדיבור.
המאסטר השליט שלי, דורש ממני לפנות אליו רק בגוף שלישי. ולהקפיד על תגובות כמו כן, מאסטר ולא מאסטר ומאד מעניש על אמירות כגון "ברור" , OK... שנתפסות עבורו כזלזול שלי במעמדו. אשמח אם תספרו לי איך זה אצלכם. על מה אתם מקפידים עם הסאביות בעינין שפה. אחיותי השפחות - איך אתן מאמנות את עצמכן לא לטעות. התחייבתי לא לטעות יותר ולעולם לא לומר יותר בגוף שני "אתה, שלך, איתך" ואני לא יודעת איך להתאמן על זה כך שגם כשהמאסטר מעיר אותי משינה - שלא אטעה. צופית הדבש |
|
|
crazy_toast(שולט){אליס}
|
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2005
חוצמזה שהעניין הזה קצת ילדותי..
האם לא היית רוצה לטעות לפעמים כדי להענש..? 
אם היה לי שקל על כל פעם שהסאבתלתולה שלי הייתה טועה בשפתה... כשאני לא עצלן מדי אני מעיר על זה- אבל איפושהו לדתי לחיות עם זה וגם להנות מזה. |
|
|
| מאסטר מיינד(שולט) |
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2005
אם זה צורך שלו, כלומר אם ללא זה הוא לא ירגיש מאסטר - אז זה באמת ילדותי.
אבל דווקא בגלל שזה קשה לך, כפי שאת מציינת, ייתכן מאוד שזה לא הוא שצריך את זה, אלא את. אולי הוא זיהה שצריך להתגבר על ההתנגדויות הפנימיות שלך, כדי להשיג הרגשת התמסרות שלמה. קשה, כל עוד זה לא שובר אותך, זה טוב... |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2005
פניה לאדון
הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו , ככה אמרו חז"ל
אדון התובע את כבודו , בסממנים חיצוניים , לפעמים מאבד אותו , גם עם כל הסממנים הלאה הפניה היא בין שני בני זוג , לפעמים בחלק מסוים של היחסים , זה במקום וזה נכון , נ יש כאלה שמקפידים שהשפחה תודה על כל הצלפה - בתודה אדוני - ועוד כל מיני גינונים אני אישית לא מאמין בסממנים האלה . אחת מאלה שהיו איתי , מאד האמינה , כנראה אולפה היטב ותמיד קראה לי "אדוני" או "מאסטר" ... |
|
|
Tame
|
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2005
צופית הדבש,
אין דרך פשוטה לעשות את זה. הייתי ממליץ לנסות בעזרת ויזואליזציה פשוט לדמיין שיחות איתו ולהרגיל את עצמך בראש לקרוא לו בגוף שלישי. לדעתי זה דווקא מאוד נחמד וגם מוסיף לאלמנט השליטה... אבל מה אני יודע, אני רק סאב 
|
|
|
|
_צופית הדבש(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2005
מאסטר מיינד כתב/ה: ... אבל דווקא בגלל שזה קשה לך, כפי שאת מציינת, ייתכן מאוד שזה לא הוא שצריך את זה, אלא את. אולי הוא זיהה שצריך להתגבר על ההתנגדויות הפנימיות שלך, כדי להשיג הרגשת התמסרות שלמה.
... מאסטר מיינד, זה באמת קורה כשאני נרגשת מאד לקראתו, או כשאני שקועה בשיח איתו כאדם קרוב אלי בנושא מסעיר. יתכן מאד שאלה בדיוק הרגעים שאני כולי שבויה באישיותו ושוכחת את מקומי. איך אני מאמנת את עצמי בזה? ולכל מי שחשב שאני "מתלוננת" על המנהג הזה - עימו הטעות. אני רק מחפשת דרך להתגבר על המרדנות הפנימית שלי. |
|
|
שבירה(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
29 באוג׳ 2005
אני עושה את זה כבר שנה וחצי. זה יגיע עם הזמן - אחרי כמה חודשים את תגלי שאת טועה פחות ופחות, ובסוף תפסיקי לטעות לגמרי. להתחייב "לא לטעות לעולם" זה משהו שלא הייתי עושה מוקדם מדי.
ומאסטר מיינד / קליבר / קרייזי - איזו חוצפה יש לכם, זה הורג אותי. לדעתכם זה ילדותי? ובשביל זה צופית פתחה את השרשור? בחיי. החוכמה הגדולה היא לא לכתוב "זה ילדותי" כשמישהו מספר לכם על הדרך שלו לעשות בדסמ. |
|
|
Yosefus(שולט)
|
לפני 18 שנים •
29 באוג׳ 2005
Re: שפת הדיבור עם המאסטר צופית הדבש כתב/ה: מכל הדברים הנובעים מהיותי שיפחה , אני הכי מתקשה... בשפת הדיבור.
... ואני לא יודעת איך להתאמן על זה כך שגם כשהמאסטר מעיר אותי משינה - שלא אטעה. צופית הדבש פעם קראתי ספר משובח בשם: "אפשר גם בלי קביאר" (כן, עם "ב"). גם שם לגיבור היתה בעיה בלשלוט במה שהוא אומר כשמעירים אותו. הפתרון שהוא מצא גאוני בפשטותו: הוא סתם את האזניים בכדורי צמר גפן, וכך עד שהוא התעורר הוא הספיק להבין מה קורה סביבו, ולשלוט בלשונו. יוספוס (תמצית: יוספוס זוכה באליפות העצה הכי לא שימושית בעולם) |
|
|
| שובה לב(שולט) |
לפני 18 שנים •
29 באוג׳ 2005
Re: שפת הדיבור עם המאסטר
צופית, איך יוצרים הרגל? הרגל יוצרים רק מתוך תרגול חוזר ונשנה. עד שזה יהיה הרגל תטעי וטוב שכך.
יש לדום סיבה לומר: "גם כזה דבר פשוט את לא מסוגלת לעשות כמו שצריך?" וכמובן העונש שכולם מייחלים לבואו 
לדומים, זאת עוד דרך טובה שבה לומדת סאבית לכבד את הדום שלה. יוספוס, אוי לה לסאבית שלי שלא תשמע אותי דורש כוס קפה באמצע הלילה רק כי יש לה צמר גפן באוזן ימין 
|
|
|
נוריתE
|
לפני 18 שנים •
29 באוג׳ 2005
זה חלק מהחינוך האנגלי ותרבות הגור , חינוך מאוד נוקשה אבל מקובל.
אין פה מקום להגיד,כמו שאמר/ה מישהו/י שאם"הוא מתעקש" על זה אז זה ילדותי. לי בזמן המרקיז היה מאוד קשה עם זה, להיתייחס אל עצמי בגוף שלישי וגם אליו, הוא לא דרש "כל הזמן" אבל לפעמים מתרגלים, לכל צורת חשיבה מתרגלים ואם טועים, לא נורא, עונש וממשיכים הלאה אני אבל לא רואה מקום להעניש בנאדם בחומרה יתרה על קושי שכזה. |
|
|