FrozenLips
|
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
מת לי הריגוש
פתאום מפעפעת בי המחשבה שגם העולם הזה אינו אמיתי. עוד פחות אמיתי משחשבתי. גם הוא כולו חזרה על אותן קלישאות שחוקות שכולן נבדלות אך בשביב קטן מהקלישאות של מי שאנחנו מכנים "הרוב".
בסופו של דבר כל המלכות הן אכזריות וכל העבדים נרצעים. בסופו של דבר ההרגשה הטובה ביותר היא לנוח על ברכיו של האדון. בסופו של דבר האכזריות היא רק הריחוק שיוצר אחריו את הקרבה. תמיד ההצלפות בהתחלה חלשות יותר. תמיד יש חמש הצלפות ואז ליטוף על הישבן. תמיד בסוף יש אפטר קייר (וכמה מדעי המושג הזה נשמע!). פתאום מפעפעת בי ההרגשה שגם כאן, הכל מוכתב מראש - הלבוש השחור, שוטי הזנבות והאזיקים. כולם מכירים את החוקים וכולם מכירים את המינוח המדויק. מה, לא קראת את המדריך למצליף המתחיל? את לא מכירה את הקו החם לשפחה המוכה? איך זה שאין לך מילת בטחון? חוסר אחריות משווע שכזה.... נדמה לי, לרגע אחד, שבעצם ברחתי מהפח אל הפחת. כי הסקס הונילי תמיד נראה לי רגיל מדי. מוכתב מראש. צפוי. הם מתנשקים קצת. קצת פורפליי בשביל החימום. הוא יורד לה. היא יורדת לו. מזדיינים מקדימה. מאחורה. שוב קצת מקדימה. הוא גומר לה על הגב. או על הפנים (זה בשביל הגיוון). אז ברחתי אל המקום שבו אפשר להפתיע. אבל איך אתם מפתיעים אותי כשהבחורה תמיד מצפה ליד דלת פתוחה על ארבע. כשלכל האדונים יש קול עמוק ששובר אותן בשנייה? איך אני אמורה למצוא את עצמי מופתעת אם תמיד צריך ללבוש חוטיני. אם תמיד הגבר מעדיף חזיית תחרה שחורה. איך אני אמורה להתפלא מכל אדון שקורא לי "כלבה שלי". איפה היצירתיות? כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות זה לשחזר סיפורים? מעט מאוד פעמים מצאתי את עצמי מופתעת (שלא מהנסיון הראשון). לצערי הרב, אנשים נוטים לחזור לא על עצמם אפילו אלא על הסרטים, על הספרים, על הסיפורים. הם לא עוצרים לרגע לחשוב שגם אני שמעתי את הסיפורים האלה. גם אני ראיתי את הסרטים. אבוי - למה את לא נוטפת כולך כשאני מצליף בך חמש הצלפות חזקות ומלטף, מצליף בך חמש הצלפות חזקות ומלטף? את לא נהנית מסאדו? כל כך חסרה לי התחושה הזאת – של משהו מחתרתי, סודי, אסור. איפה מוצאים את זה? בינתיים כל מה שיש לנו זה עודף מידע חמור. גם כאן, בעולם הקסמים הזה - הכל כבר ידוע והכל כבר ברור. האינטרנט, סרטי הפורנו וה"קהילה" הרגו לי את הריגוש. איך לעזאזל מוצאים משהו אמיתי? אלי |
|
|
| pseudonym |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
הוא אף פעם לא היה שם
דעתי, וזאת רק דעתי.
הריגוש הוא לא תוצר של מה עושים אלא תוצר של מי עושה. וכן, יש כאן את אותה סכמטיות כמו בכל מקום אחר. |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
Re: הוא אף פעם לא היה שם pseudonym כתב/ה: דעתי, וזאת רק דעתי.
הריגוש הוא לא תוצר של מה עושים אלא תוצר של מי עושה. וכן, יש כאן את אותה סכמטיות כמו בכל מקום אחר. כה נכון... הריגוש הוא תוצר של כימיה מבורכת , לרוב נדירה , שקיימת בין 2 אנשים. כל השאר, אשלייה מצופה בפלסטיק... |
|
|
גרניקה(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
עצוב.
אין כאן בקורת כלשהי מצידי ובטח לא שיפוטיות, אני רק אכתוב את מה שעלה בי למקרא הקטע הזה:
עצוב לי שאת בגיל עשרים מרגישה את מה שתארת. לא יודעת איך ולמה, אבל תחושות מיאוס וחידלון שכאלו לא חוויתי וכולי תקווה שגם לא אחווה( גם בגילי המופלג). את יודעת, לפעמים כל מה שהגוף מתהווה אליו זו לחמניה פשוטה עם חביתה, לימדי להנות גם מלטיפה קטנה, מחיבוק חם, מחיוך מפציע בפתאומיות - וקיבלת את שכרך. (אבקש סליחה אם נשמעתי מטיפה או נוזפת, לא זו היתה הכוונה). |
|
|
| pseudonym |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
והוא חושב
הוא חושב שיש כאן תופעה מעט יותר רחבה.
הרי יש כאן לא מעט אנשים מעבר לאהבותיהם במיטה ומחוץ למיטה מונעים מרף ריגוש גבוה. יש כאן הבטחה שלא ניתן לממש שניתן להגיע לגבהים הללו. התחושה הזאת אינה אמיתית ואם היא לא מלווה ברגשות אז היא קצרת מועד ודומה לתחושת הירידה שאחרי שימוש בסמים. אני חושב שזה מה שהפוסט מבטא, אני חושב שהיא לא היחידה, אני חושב שהיא פשוט העלתה כאן נקודה שרבים חשים. |
|
|
Bloody
|
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
לדעתי, לא ה''מה עושים'' הוא שצריך לרגש, זה ה''עם מי עושים''.
נכון, לבדס''מ יש צד מאד טכני, ויש אנשים שלפעמים נתקעים בו, אבל אותה הפעולה עם בן אדם אחד יכולה להיות טכנית ומכאנית להחריד ועם בן אדם אחר הדבר הכי מרגש מלהיב ורומנטי שיכול להיות. לא יודע אם מותר להגיד פה דברים כאלה באתר, אבל , אהבה , זה מה שאת צריכה 
|
|
|
|
FrozenLips
|
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
אני יודעת
ולא, אני לא חושבת שאני יודעת הכל. וכן, אני צעירה. ומצד אחד אני מכירה את עניין "המי" (ומסכימה). הוא זה שבאמת חשוב לי. הוא זה שבכיוונו אני נעה. אבל מצד שני, כשמסתכלים על הכל מהצד הכל נראה כל כך אפור ומונוטוני. |
|
|
| pseudonym |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
כי כך זה בדיוק
החיים אפורים ומונוטוניים.
יש בהם רגעים מעטים של קסם. מעטים כל כך שהם שווים את משקלם בזהב. הלוואי וזה היה כמו סיפור מהאגדות אבל אלו הם חיינו. |
|
|
שרוניתלי(האה)
|
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
ריגושים...
נכון שאפשר להמציא כל מיני הפתעות וריגושים חדשות לבקרים,
וכאן יותר מאשר בעולם הוונילי. אבל כמו שאמרו כאן, זה בכלל לא הנושא! ההפתעות מתמצות בסופו של דבר, וקשר יפה לא תלוי בכך. האדם שאת אוהבת והוא אותך- זה הקשר שעושה את הריגוש הנכון, האמיתי. ואגב, אפשר גם לעשות כל כך הרבה דברים שלא כתובים ב"פרוטוקול". אפילו דברים וניליים למהדרין, כשהם נכונים לאותו רגע ומצב-רוח. |
|
|
|
Bloody
|
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2005
ציטוט: אבל מצד שני, כשמסתכלים על הכל מהצד הכל נראה כל כך אפור ומונוטוני.
הו, אבל מי אנחנו שנעמוד ונסתכל מהצד ? הרבה יותר נחמד בפנים
|
|
|