לצאת מהארון

לצאת מהארון

מיתוסית​(שולטת) • 4 בספט׳ 2005

לפי משאל קטן שעשיתי במדגם לא מייצג, שמתי לב שרוב האנשים מסתירים את הנטייה הבדסמית שלהם מהסביבה ואם הם בוחרים לספר למישהו, הרי שזה אולי יהיה חבר או חברה הכי טובים.
רבים מסתירים זאת מחברים, משפחה ואפילו בני זוג נוכחים או פוטנציאלים שהכירו בנסיבות וניליות.

שאלתי היא מדוע?
אני לא אומרת שצריך ללכת עם שלט בגאון על החולצה, אבל האם אלו שלא יוצאים מהארון ולא מספרים עושים זאת כי הם מתכחשים לנטייה הזאת שבעצמם? האם הם לא עושים זאת כי איפושהו בראש- במודע או לא- הם לא שלמים עם הנטייה הזאת וחושבים שיש להם בעיה? שהם מעדיפים להיראות "נורמלים" לפחות כלפי חוץ?

כמה מכם חקרו את הנטייה שלהם ואת שורשיה? כמה מכם הלכו לפסיכולוג כדי לפתור את "הבעיה" או כדי להבין את עצמם טוב יותר? האם אתם חושבים שתעשו את זה בסופו של דבר? כי כמעט כל אחד שאני מדברת איתו אמר לי שלפחות בשלב אחד בחייו (לרוב בתחילת הגילוי וההתנסות) הוא ניסה לחקור ולבדוק למה הוא כזה ולמה הוא אוהב את זה בדרך לא קונבנציונאלית?

אני מסתובבת באתרי היכרויות ונילים ורואה אנשים שכותבים על עצמם הכל ופתיחות ואפילו מפרסמים תמונות. למה כאן הדיסקרטיות היא כה חשובה? למה אנשים לא מפרסמים תמונות כמעט אפילו בטשטוש פנים? מה יקרה אם מישהו יידע שהם אוהבים סאדו-מאזו? (ככה הם תופסים זאת).
אז מה? אז אנחנו אוהבים סקס קצת שונה. האם זה אומר שאנחנו צריכים להסתתר?
אנשים אומרים לי שהעולם "לא פתוח מספיק לקבל אותנו" ומצד שני אומרים שכן, שזה אופנתי והופך אט אט למיינסטרים.

זאלופון​(שולט) • 4 בספט׳ 2005

חברים קרובים שלי יודעים. חברים פחות קרובים ומשפחה, אין סיבה שידעו יותר מדי על חיי המין שלי, וניליים או בדסמיים. אמא גם לא יודעת שאני חובב תנוחה מיסיונרית, ואין לי רצון מיוחד לשתף אותה בזה.

תמונת פנים לא הייתי שם בשום אתר באינטרנט. אני גם לא שולח תמונות. לא לכל אחד אני רוצה לאפשר הצמדה של פרצוף לשאר הפרטים שידועים עליי (כולל הנטיה הבדסמית), ואני בוחר את מי שכן.

חקר מקור הנטיה הבדסמית מאד מעניין אותי. לא כי אני חושב שיש בה משהו "רע", אלא כי היא שונה, מוזרה לכאורה, וככזאת מסקרנת. לא הלכתי ולא אלך לפסיכולוג כדי "לפתור" או "לגלות" כל מיני דברים, כי אין בעיה לפתור ואין לפסיכולוג, או למדע בכלל, שום דבר לגלות לי בנקודה זו.

בדסמ לא הופך למיינסטרים. הוא הופך לטרנד. יש הבדל. כותבים עליו כתבות קוריוז גיל ריבאיות ועושים עליו תכניות טלוויזיה, כי זה מביא רייטינג. בהתאם, אנשים שפרנסתם תלויה ברייטינג שלהם או שרוצים להיות "מגניבים", כמו דנה ספקטור למשל, יקפידו לנפנף באלמנטים בדסמיים כדי להיות הכי עדכניים וטרנדיים וסבבי-בבים.
אבל במקצועות אחרים, חשיפת נטיה בדסמית יכולה מאד לפגוע. תארי לך מורה או גננת שנחשפת כבדסמית. האם לא יהיו הורים או מורים שידרשו את פיטוריה ויסרבו לשלוח ילדיהם אליה? תארי לך פוליטיקאי שנחשף כסוטה שכזה. הוא יתרסק ולא יפסיקו לרדת עליו. הרבה אנשים יירתעו מללכת לטיפול אצל פסיכולוג מתוסבך שאוהב לענות אנשים אחרים. מי רוצה שהמנהל שלו יהיה אחד שמלקק כפות רגליים? וכן הלאה. אפילו הטרנדיים תאבי הרייטינג המוזכרים למעלה יקפידו לשמור על מינונים נמוכים של בדסמ כדי שלא יתויגו. למה להם? קצת בדסמ זה טרנדי. הרבה בדסמ זה פריק.
העולם עוד לא פתוח. יש מה להפסיד בחשיפה. והאמת? אין כל כך הרבה מה להרוויח. בניגוד להומוסקסואלים, אנחנו יכולים בלי בעיה לקיים את הזוגיות שלנו ואת הבדסמ שלנו כך שמבחוץ אף אחד לא יראה ולא יידע, ולנו לא יחסר דבר. אז למה לנו להחשף בעצם?

נבט{marlena} • 4 בספט׳ 2005

התשובה שלי, באופן לא ממש מפתיע, דומה לזו של זאלופון. רוב החברים שלי יודעים כולל הפחות קרובים מביניהם. סיפרתי לבני זוג פוטנציאלים שפגשתי בנסיבות וניליות בפגישה הראשונה או השנייה. נראה לי מיותר לנסות להסתיר את זה ואין לי שום בעיה לדבר, לשתף ולנסות להסביר. מצד שני אני לא הולך ומספר לכל אחד. אני לא חושב שהמשפחה או העובדים שלי צריכים לדעת על העדפותיי המיניות, בלי קשר למה הן.

כמובן שניסית להבין את הנטייה. ניסיתי להבין את המקום שהיא תופסת כחלק מהאישיות שלי ואת היחס שלה לחלקים אחרים. ההכרה ברגשות הסדיסטים שלי והדרך שבה הם קשורים לחלקים אחרים באישיות, הייתה תהליך חשוב עבורי. תהליך שבסופו של דבר אפשר לי להבין את עצמי יותר טוב, להתמודד עם מצבים מסוימים יותר טוב ולהיות אדם יותר טוב. בהתחלה ראיתי בזה חוויה מתקנת שתעבור עם הזמן, אבל מעולם לא ראיתי בזה בעיה שיש לפתור.

הדיסקרטיות חשובה כי כן יש מה להפסיד ואין מה להרוויח. קשה לי להאמין שמישהו שיראה אותי בדנג'ן, או לחלופין מצליף בבחורה עם שוט ברחוב, יפספס את אהבתי ל-BDSM. זה סיכון שאני מוכן לקחת. לפרסם תמונה שלי בכלוב נראה לי כהתגרות מיותרת בגורל.

Aragorn​(שולט) • 4 בספט׳ 2005

מי מסתיר, מה מסתיר?
הרי כתוב פה לבן על גבי שחור שאני סאדיסט

אני אישית מגלה את הנטיות שלי
לפעמים מעווים פנים
ולפעמים מתוודים בפני בהתרגשות שהם כבר המון זמן רצו לחוות את זה.

במסיבה האחרונה שהייתי בה
פגשתי שלושה שמתענינים בתחום
זוג ובחורה
שלושתם רוצים להיות סאבים
ואני כמובן עודדתי אותם לבחור בצד הזה

מיתוסית​(שולטת) • 4 בספט׳ 2005

גם את הגברים שביניהם?...

Aragorn​(שולט) • 4 בספט׳ 2005

ברור.
שיתחילו מלמטה

וחוץ מזה, תחשבי בהגיון כחולית
אם אני יכול לשכנע בן אדם לקבל מכות
אז למה שאני לא אעשה את זה?

ודרך אגב, אם מדברים על אותו סאב לעתיד מהמסיבה ביום חמישי שעבר
אז הוא היה כבר די סגור על עצמו (למורת רוחה של החברה שלו)
ולא נזקק לעידוד של אף אחד.

חוץ מזה לא צריך לדאוג לו
הוא נראה לי שולט מלמטה על החברה הפריק-קונטרולית שלו בצורה לא רעה בכלל
במיוחד לאור העובדה שהיא בעצמה בכלל רוצה להיות נשלטת.

מיתוסית​(שולטת) • 5 בספט׳ 2005

ג'יימס, לדעתי אתה מנסה לשכנע גברים לקבל מכות כדי שיהיו לך פחות מתחרים לעתיד...


זאלופון ונבט:
אתם אומרים שאין יתרונות אך ככל הנראה זה עשוי לפגוע בכם, בעיקר בחייכם המקצועים.
האין ההסתרה מנציחה את העובדה שכביכול יש לנו מה להסתיר?
למה יכול להיות שיהיה לנו ח"כ הומו ולא ח"כ שאוהב לקבל מכות?...

אני לא אומרת שבעבודה גם צריכים לדעת, הרי גם אני לא בדיוק הולכת עם שלט על הגב: "אני אוהבת מכות", אבל כמו שאמרת, נבט, גם אני לא מסתירה את זה ואצלי דווקא ההורים כן יודעים.

אתם אומרים שהומואים לא יכולים להסתיר את זה, האם זו הסיבה היחידה שהם מעוניינים בחופש הבחירה והמיניות? אז להמ הם מקיימים מצעדי גאווה למיניהם? למה להם מגיע לצאת בגאון למועדוני גייז ואילו אצלנו אנשים חושבים עשרות פעמים לפני שהם בכלל מתקרבים 100 מטר מהדאנג'ן?

מה עושים אנשים פה שגרים עם ההורים ויש להם ציוד? איך הם מסבירים אותו?
אני אל רציתי להיות בתחושה שאני חיה בסתר או אפילו מנהלת חיים כפולים ולכן יזמתי את שיחת ההסברה כשהייתי בטוחה בנטייה שלי והרגשתי שאני שלמה בה.

רומנטיזציה של ה-BDSM

teacher​(שולט) • 5 בספט׳ 2005

יש גם משהו נוסף -
הסודיות הזו, הדבר שלנו שהוא לא ''שלהם'',
השפה הפנימית, המושגים שרק אנחנו מכירים...
יש משהו נורא רומנטי במסתוריות הזו.

בכלל - השושואיזם מוטמע בחברה שלנו כל כך חזק,
שזה רק טבעי שנמצא לנו משהו שאפשר לשמור עליו בסוד ונסתיר אותו.
(גם כדי שנוכל לספר אותו אח''כ.. )

מקובלת עלי הדיעה שלא כל אחד חייב לדעת פרטים אינטימיים עלינו,
וזה כבר תלוי בכל אחד והנוחות שלו.

לגבי זה שהחברה לא יודעת לקבל...
טוב, זה כבר הוכח כלא ממש נכון בסביבה הקרובה לנו (לפחות רגשית, אני לא מדבר על הבוס בעבודה..)
בהרבה הזדמנויות, חששות התבדו, ואנשים וונילים הסתברו כקשובים ומבינים.
הם לא חייבים לקבל את זה, בטח שלא על עצמם, אבל ברוב הפעמים זה מתקבל בשוויון נפש, אפילו סקרנות מה...
ויכולים להעיד על כך כל מי שאי פעם עשו מסיבות מעורבבות (ונילים וBDSMים).

teacher

כחולית

OMEN{בובת זונה} • 14 בספט׳ 2005

כחולית, אסור לשכוח את כל הטקסיות שאנו מקיימים בבדס"מ. זה מתחיל בדרס קוד שחור וזה ממשיך לקולרים, להשפלות, חוסר שוויון (דבר שמאוד מטריד את החברה בעיקר כשגבר שולט על אישה) וכו'.
אני מאמין שהטקסיות הזו מבודדת אותנו, גם כי חשוב לנו לשמור עליה וגם כי מי שלא מכיר חושש מהעולם הזה. לפני שהכרתי אישית אנשים מהקהילה גם אני חששתי. מאוד הופתעתי לגלות שמדובר באנשים נורמלים, שאולי גם הבת של השכן מתעסקת בבדס"מ.

דבר נוסף שאסור לשכוח כשמתייחסים לשאלתך הוא הפעילות החריגה שמתקיימת בבדס"מ. לדעתי מי שחושב שהעולם בחוץ מספיק פתוח בשביל לקבל סטיות כאלו (כן, זה השם של זה בעולם הוונילי) הוא תמים ואובר-אופטימי. לדעתי רוב האנשים שיקבלו את זה ואף יסתקרנו הם האנשים שהמחשבה עברה להם בראש. רוב האנשים רואים בזה סטיה, "סאדו-מאזוכיזם זה רע" הם יגידו לנו. זה לא מוסרי.

הרבה פעמים יוצא לי לראות אנשי קהילה ותיקים יחסית שכאילו שכחו שלהכאיב לאנשים נחשב דבר טוב רק (ואך ורק) כאן בקהילה. אנשים ששכחו שלעולם קשה עדיין לקבל הומוסקסואליות ( מדובר על מערכת יחסים ונילית לגמרי).
כאן בקהילה, באתר, כל הזמן מטיפים לפתיחות, לקבל את השונה, כל אחד נמשך למשהו אחר וזה בסדר, לומדים לקבל גם דברים שלא מתחברים אליהם, גם אם לא מבינים את הקיק שבעניין. לדוגמא מי שלא מתחבר לאקסטרים עדין מקבל באהבה את אלו שמתעסקים בזה. בחוץ זה לא כך. בחוץ האקסטרים זה סקס וונילי פרוע. בחוץ אקסטרים זה כמה שריטות ציפורניים על הגב ואולי גם ידיים קשורות אחת לשניה. החברה לא קיבלה ולא תקבל עוד זמן רב את אלה שתולים על בני זוגם אטבי כביסה, את אלה שמשאירים סימנים בכל על כל חלקי גופו של הפארטנר, את אלה שמפנטזים על אונס ומעיזים לממש את הפנטסיה (באופן מבוקר כמובן), את אלה שכשהם תוקעים סיכות בגוף של מישהו עומד להם הזין או את אלה ששפתיהם טעמו דם של אחר.
יתרה על כן, החברה עוד רחוקה מלקבל את נושא השליטה המנטאלית. סאב אצלנו שווה סמרטוט בחוץ.
כמו שאמרו קודמיי, יש הרבה מה להפסיד ומעט מה להרוויח. המצב הוא כזה גם אצל שולטים וגם אצל נשלטים, גם גברים וגם נשים.

ועוד משהו

OMEN{בובת זונה} • 14 בספט׳ 2005

לכי תשכנעי עכשיו חברה שלמה שבדסמ זה בטוח. נראה כמה זמן יקח לישראלי הממוצע לקנות את הסיפור של ssc.
אנחנו מוצגים באור של חברה לא בטוחה שבה פוגעים הדומים בסאבים, ואילו הסאבים הם סמרטוטים חלשים שלא יכולים לעמוד על זכותם או כבודם.

לנו זה ברור שהמצב הפוך. לנו ברור שצריך להיות אדם חזק כדי להיות סאב, לנו זה ברור שלשולט אסור לאבד שליטה על עצמו אבל בחוץ זה תמיד יראה כמו פורקן יצרים חסר שליטה בו יש מנצלים ומנוצלים.