לילך29(אחרת)
|
לפני 18 שנים •
9 בספט׳ 2005
העונש - טעימה מעולם השליטה...
השעה 19:00 , ערב יום שישי, סוכת מציל מספר 3 בחוף הים, שאלתי אם צריך להביא משהו, נעניתי בשלילה, "רק את עצמך" אמר, הגעתי בדיוק בזמן, הופתעתי, כל היום הייתי שרויה בהתרגשות לקראת הסשן הראשון שלי, והינה, מקום הומה אנשים, אכזבה קלה צבטה בליבי... חשבתי שיהיה קצת אחרת. בית קפה ממול הסוכה, מחליטה להתיישב ולהמתין בסבלנות הראויה לאדון. השמש טרם שקעה במלואה והירח כבר הבליח את אורו, כאילו ברגע זה שני המאורות הגדולים מסרבים להיפרד, שני שחפים סובבים בסמוך לדמות הירח, יושבת ממול לים ונדהמת מהנוף, אילו הייתי ציירת.. זה הנוף שהייתי רוצה לצייר... את הגבולות בין השמים לים תוך צבעים כתומים אותם תורמת השמש עוד רגע טרם טובעת במעמקים.... כמה יפה...
לרגע הנוף הקסום הרדים את הפרפרים שרגשו בבטני. הוא מגיע, נראה קצת מופנם, מחייך לעברי, "את יפה", מחמיא, גורם ללחיי סומק ורדרד. מתיישבים, מזמינים שתיה, מסביב החלו מגיחים חבורות חבורות של אנשים לבילוי ערב שישי יחד עם ילדיהם, המקום הומה, שיחות על מכוניות שזורות בשיחות על בגדים ונעליים, מוסיקה רומנטית מתנגנת מתוך בית הקפה, והוא מצטרף בשירה. אווירה קסומה.... מדהים.. שיח על עולם השליטה לא מאחר להגיח, גבולות, פנטזיות, אני מתקשה להסביר, כי אני באמת שלא יודעת... מנסה להתנסח תוך מבוכה קלה.... אבל בולעת את הרוק וממש משתדלת להסביר את עצמי, לרגע מתייאשת, המבוכה קשה לי. המחמאות, הנשיקות, החיבוקים, הליטופים, גרמו לי לתחושות רטט חולפות בגוף, הם נעימים, אבל כאן?, בבית הקפה ההומה, מרגישה שכולם מביטים בי, הרי לא יאה להתמזמז כך ליד אנשים. הוא מבחין בבושה שעוטפת את פניי ומחליט לנווט אותי דווקא למקום שהכי קשה לי, תמיד היה איכפת לי "מה יגידו" או "איך לנהוג", והוא מתחיל לטייל עם אצבעותיו הקסומות על גופי, נשימתי נעתקה, מסתירה את פניי בתוך חולצתו, "הלוואי ויכולתי לקבור את עצמי כאן ועכשיו " - אומרת לעצמי, והוא ,החצוף ממשיך, הוא רואה את המבוכה, חוסר האונים שהוא גורם לי, מלחיץ עוד רגע קט באיום שעוד רגע חולצתי פשוט נעלמת, בתחילה חשבתי שהוא צוחק, ואין בכוונתו בכלל לעשות זאת, אך ידיו החלו מרימות את שולי החולצה, מבינה לפתע, שהוא רציני, מנסה לעצור את תנועת ידיו, אבל הוא ממש חזק, ידיי לא מצליחות לעצור, אני מבויישת כל כך, מתחננת שיפסיק, מבקש שאנסח מחדש את התחינה, ואני ממש משתדלת אך לא מצליחה בכלל לחשוב, אומרת כל מיני דברים בלי הקשר, והוא מתנה הפסקת הפעולה באם אבטיח לעשות כל דבר שירצה לאחריו, כמובן, לא הייתה ברירה, הרי לא יכולתי לאפשר דבר שכזה - הסכמתי. מזמין חשבון, המלצר לנוכח ההתמזמזות הפומבית שלנו מרכין ראשו, מלצר אחר מציע לפנות את השולחן, ובדיוק ברגע שהוא מתכופף לאסוף את הכלים, האדון מחליט ללטף ולחשוף את רגלי לעינו של המלצר, המבוכה של המלצר הייתה כה גדולה, ושלי עוד יותר, שוב פניי הסתתרו כאילו שאם לא אראה גם לא יראו אותי. טיול על חוף הים.. ממש טרם רגלנו נוקשות בגלים, מאחור כמה אנשים מתגודדים להם,ועוד זוג שמשקיף עלינו.. מסובב אותי אל מול הים, הגלים מתנפצים אל החוף, רוח קרירה, נעימה, חושך..... רק לובן קצף הגלים מתגלה אל מול עינינו, אך מאחור כל ההמולה. נצמד מאחורי מלטף ומנשק את צווארי, מתחיל לטייל לעבר שדיי, ואני נרתעת, "את סומכת עלי", "כן" עונה, "תעצמי עיניים", עוצמת, מנסה להירגע, ממשיך בטיול ומחדיר ידו לעבר חולצתי, שוב נרתעת, מבקשת שוב שאעצום את עיניי וארפה... כך עושה.... שוכחת לרגע מכל ההמולה שמאחור, מהזוג המשקיף, עוצמת עיניים ומתחברת לחוויה, לידיים שלו, הוא מלטף אותי, כתפיות החולצה נופלות ולשבריר שניה אחת חושף את שדיי לגלי הים, אני מרגישה רטט חזק שחולף בגופי, הרוח הקרה נשקה את הפטמות, תחושה מוזרה שלא הצלחתי לנסח עומדת על קצה הלשון ומסרבת לצאת. הוא מחבק אותי, חזק חזק ואומר, שהוא בטוח שהים נדהם מהיופי של גופי, סומק שוב על לחיי, עוטף אותי בחינניות שכזו, איך לא ניתן לסמוך עליו?, ואז הוא מתבונן בי,ואומר, "את זוכרת את ההבטחה שלך?", "כן " עונה, והוא מבקש להיכנס עימו לטבול בים תוך ערום מלא, אני מסרבת, מסבירה לו שזה יותר מידיי, החוף מיישב בתוכו אנשים, ובמרחק קצר יש בית קפה הומה, "לא אוכל לעשות זאת, מתנצלת"!. "את הבטחת לעשות כל שאבקש, איך אני אמור להתייחס להבטחות שלך?, מה המשמעות לסירוב שלך?", משאיר אותי ללא מילים, מנסה להתווכח על חוסר ההוגנות שבבקשה, מסרב לקבל את טיעוניי. "מה אני אמור לעשות עכשיו", "עונש" אני עונה, מחייכת (אילו ידעתי איזה עונש מצופה לי, כנראה שלא הייתי מעלה כלל את הנושא). לרגע שותק ואומר. העונש הוא שאת הולכת הבייתה כעת תוך שאת חושבת על כל מה שהיה כאן הערב, על ההבטחות שאת נותנת כשאת חסרת אונים. "מה"? נראית נורא מאוכזבת מהעונש, הרי ציפיתי שנבלה את כל הלילה יחד, ומה עכשיו הוא שולח אותי כך הבייתה, רטובה, בלי כל מענה לצרכיי.... מבקשת מבית המשפט תוך חיוך מגרה שאולי תינתן חנינה, אך הוא מסרב. אופס, מרים אותי ומתחיל לצעוד לכיוון בית הקפה, כמו ילדה קטנה, ישבני הולך אל מול האנשים , מבויישת לחלוטין, ולפתע צחוק מתגלגל מתחיל לזנק לו ממעמקי גרוני, משהו משוחרר כזה.. "נו תוריד אותי" , מסרב, ממשיך להתהלך, כולם מסתכלים, נבוכה, מגורה. מלווה אותי לרכב... נשיקה ועוד כמה מילות פרידה. ערב יום שישי, שעה 23:30 אני בבית, כאן, כותבת... זה עונש זה???? ככה עושים לסאבית המתחילה???? |
|
|
מנטרה(שולט)
|
לפני 18 שנים •
10 בספט׳ 2005
ענק !!!!
לא יודע עם מי הסתבכת יקירתי אבל נראה לי שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה.
ברוכה הבאה לעולמינו ההזוי 
והכי חשוב תשמרי על עצמך... |
|
|
Eve
|
לפני 18 שנים •
10 בספט׳ 2005
גם אני לא יודעת עם מי הסתבכת
 , אבל סיום הערב היה ממש לטעמי
תהני 
|
|
|
|
דניאל_דר(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
10 בספט׳ 2005
חייכת אותי
שיהיה בהצלחה, נשמע ששניכם הולכים להיות אתגר אמיתי אחד לשני...
הרבה כיף שיהיה לך 
|
|
|
Yosefus(שולט)
|
לפני 18 שנים •
10 בספט׳ 2005
אכן
צעד ראשון ברגל ימין
ועונש הולם (אותך) להפליא נא להמשיך בנחישות אך בזהירות יוס. נ.ב. שמתם לב שלכל שלושת המגיבים הקודמים יש תמונות מגניבות בפרופיל ? ורק אני לצלם את חבילתי (לא) ידעתי |
|
|
|
לילך29(אחרת)
|
לפני 18 שנים •
10 בספט׳ 2005
המממ...
תודה על התגובות.: מנטרה, דניאל ודום, איב
ויוספוס... בהחלט ברגל ימין.... לילך |
|
|
חתולת הלילה
|
לפני 18 שנים •
10 בספט׳ 2005
מה שאהבתי כאן זה שכסשן ראשון, אין בהכרח חיפוש אחרי הסיום המיני, שוטים ועקרבים וכדומה, ועדיין:
"מחליט לנווט אותי דווקא למקום שהכי קשה לי" בסשן ראשון. למרות בקשותיך ומבוכתך, שוב, בסשן ראשון, "בדיוק ברגע שהוא מתכופף לאסוף את הכלים, האדון מחליט ללטף ולחשוף את רגלי לעינו של המלצר" והגדול מכולם - "את זוכרת את ההבטחה שלך?", "כן " עונה, והוא מבקש להיכנס עימו לטבול בים תוך ערום מלא, אני מסרבת, מסבירה לו שזה יותר מידיי, החוף מיישב בתוכו אנשים, ובמרחק קצר יש בית קפה הומה, "לא אוכל לעשות זאת, מתנצלת"!. "את הבטחת לעשות כל שאבקש, איך אני אמור להתייחס להבטחות שלך?, מה המשמעות לסירוב שלך?", משאיר אותי ללא מילים, מנסה להתווכח על חוסר ההוגנות שבבקשה, מסרב לקבל את טיעוניי." הלו!! סשן ראשון! כמה אמון כבר יכול להיות? כמה הכרות (גם אם הצמד מכיר עוד קודם)? כמה ערך כבר יש להבטחות כשעדיין לא יודעים מה הן אומרות באמת, במציאות? אני חושבת שהאיש הזה קשוב אליך. אחרת לא הייתי כותבת מה שכתבתי. מאחלת לכם הרבה הצלחה! |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
10 בספט׳ 2005
ליבה, נראה לי שקיימת סתירה מסויימת בדברייך:
מצד אחד את טוענת שהוא קשוב לה ומצד שני את מביאה קטע שבו הוא לא מוכן לקבל את זה שהיא לא עושה "כל מה שהוא רוצה", גם אם זה נוגד את הגבולות שלה ואת טוענת גם ש"כמה אמון כבר יכול להיות בפגישה הראשונה". אני חושבת שמצד אחד הוא נתן לך עונש מאוד טוב, משהו שעבד עלייך חזק מנטאלי ונגע בך במקום הלא צפוי- את קיווית לסשן- פרס (למשל הצלפות), אך הוא העניש אותך באמת. בנקודה הזאת- זה נהדר. הוא הוכיח את היותו כשולט עלייך. מצד שני, הוא לא נתן לי הרגשה כל כך קשובה- הוא דחק בהך וקיווה שתעברי את הגבול ואת התמודדת עם החששות שלך ועם הגבול שלך באומץ, אולם כשהרגשת שהוא יותר מידי דוחק בך, את ביקשת להפסיק ובעיניי זה לגיטימי- הרי כשולט, צריך לדעת היכן עובר הגבול וכמה כדאי/צריך לשבור. השאלה היא, מבחינתך- האם שבירת הגבול הזה (מתגלה כגבול רך ולא קשה) הייתה מעניקה לך תחושת סיפוק ושאת חשה תחושה של הישלטות אמיתית, או שמא זה היה עושה לך רע וגורם לך להרגיש שכפו עלייך משהו שקשה לך להתמודד איתו- בכלל או בשלב מוקדם זה של הקשר?... במידה וזה האופציה הראשונה, ייתכן והוא "הריח"א ת זה ולכן ניסה ללחוץ עלייך עוד קצת, אבל רק את יודעת (וגם זה לא תמיד) מה זה באמת עשוי לעשות לך והאם את מעוניינת לשבור ולמתוח את הגבולות שלך. אשמח לדעת האם דיברתם על מה שהיה ומה את חושבת על זה כעת ממרחק הזמן שעבר? |
|
|
|
חתולת הלילה
|
לפני 18 שנים •
10 בספט׳ 2005
מלכה כחולה, כמו בכל קטע שמובא לכאן, אני מניחה שיש דברים לפני ואחרי שאנחנו לא מודעים אליהם, ומכאן מה שאת רואה כסתירה.
אני עדיין חושבת שהוא קשוב, שכן אם לא היה- הגבולות היו נמתחים עוד יותר, ובצורה לא ראויה, שלאחריה היינו מקבלים כאן פוסטים מסוג שונה לחלוטין. ברור שהוא ניסה להבהיר כאן כל מיני דברים, אני רק חושבת שהיה אפשר להבהיר זאת בצורה פחות מוקצנת. בטח ובטח לסשן ראשון. הרעיון- מצויין. הביצוע- שווה מחשבה נוספת, לטעמי. |
|
|
|
לילך29(אחרת)
|
לפני 18 שנים •
10 בספט׳ 2005
אני צריכה להוסיף מידע....
ראוי לציין שלא מדובר בפגישה ראשונה...
לילך |
|
|