DomDomina(שולט)
|
לפני 20 שנים •
24 ביולי 2003
הציפור והכלוב -שלום חנוך
מישהו שכח לסגור את הכלוב
מישהו שכח את הדלת פתוחה הציפור הקטנה יכולה לעוף אבל מה זה קרה לה, היא לא בטוחה מה שם מחכה לה בעצם בחוץ אם תמצא מזונה או צמרת נוחה אם אורבת סכנות... ואימת הבדידות... וממה תתקיים, האם יש בכוחה?! מה זה חופש? מה עושים איתו?! יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה הציפור הקטנה התרגלה לכלובה מישהו שכח לסגור את הכלוב מישהו שכח את הדלת פתוחה אולי גם אנחנו שכחנו לעוף בורחים מהאור אל חסות חשיכה ונוקפים הימים זמן כמו רוח נושב לפעמים זה עולה אבל מה זה חשוב לכל היותר מפרפר לו הלב וחוזר אל סיפור הציפור והכלוב מה זה חופש? מה עושים איתו?! יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה הציפור הקטנה התרגלה לכלובה |
|
|
| עובד אלילות(נשלט) |
לפני 20 שנים •
24 ביולי 2003
שיר יפה מאוד נכון מאוד וגם עצוב מאוד. נדמה לי שזה רצון של כולנו לעופף החוצה אל מחוץ לכלוב, להשתחרר ממנו. לא נראה לי שיש כאן מישהו שהיה בוחר שהחיים יתנהלו כפי שיצא בפועל היישר אל תוך לוע הכלוב, אבל יכול בהחלט להיות שאני מדבר בשם עצמי בלבד.
לא ידעתי ששלום חנוך כותב מילים. הזכרת לי שיר של ערן צור אז קבל קונטרה: המכסה הירוק כשהרמת את המכסה הירוק המוסתר באדמת הגן נגלה לעיניך בור שורץ מקקים ומזוהם איך זה מגיע לכאן הלא כלכך נקי זה הגן ואז עמקת לחשוב פתאום עלה זיכרון כמובן שהכל התחיל מן השבר מנסיון התעלמות של חיה שסוחבת רגל ידעת על הבור ושתקת עד אי אפשר הגן זה בית כלא, צעקת ... קם, רץ לברוח אבל אינך מסוגל הגן זה בית כלא של חיה שסוחבת רגל וממשיכה... |
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
24 ביולי 2003
דומדומינה יקר- אהבתי את השיר. בקונטרה היסטרי אצטט מספר קטעים מז'אן פולאן:
מרד מוזר שטף בדם, במהלך שנת 1838, את האי השליו ברבדוס. כ-200 שחורים, גברים כנשים, אשר זה מקרוב זכו כולם בחירות מכוח תקנות מארס, באו בוקר אחד לבקש מאדונם לשעבר, גלנלג שמו, לחזור ולקבלם כעבדים... אולם אותו גלנלג, אם מחימת חולשת אופי או בשל נקיפות מצפון ואם סתם מאימת החוק, סירב להשתכנע. אשר על כן נדחף בעדינות, אחר נטבח, הוא וכל בני משפחתו, בידי אותם שחורים... מוטב שתחזיק אותי בכלוב הזה ותאכיל אותי אך מעט, אם תעז. כל מה שמקרב אותי אל המחלה ואל המוות עושה אותי נאמנה, ורק ברגעים שאתה גורם לי סבל אין בי סכנה. לא היית צריך להסכים להיות לי לאל אם חובות האלים מפחידות אותך, והרי ידוע לכל שאין הן חביבות במיוחד. כבר ראית אותי בוכה. נותר לך רק לפתח חיבה לדמעותי. האין צווארי מקסים, כשהוא נחנק ורוטט בעל כורחי מזעקה כבושה? ... אם אני חדלה פעם לתמיד להיות עצמי, אם פי וערוותי ושדי אינם שייכים לי עוד, אני נעשית בריה בעולם אחר, שהכל בו המיר משמעות. ז'אן פולאן/ האושר בשיעבוד |
|
|
|
DomDomina(שולט)
|
לפני 20 שנים •
24 ביולי 2003
תודה לכם.
וכן, שלום חנוך המוכשר ,כתב די הרבה שירים. השיר הזה נכתב לדפנה ארמוני(למי שמכיר),שהייתה זוגתו באותם הימים. |
|
|
|
כלובי
|
לפני 20 שנים •
24 ביולי 2003
דפנה ארמוני גם שרה את זה בביצוע עצוב ויפה..
|
|
|