לילך29(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
23 בספט׳ 2005
פנטזיה
חוזר מיום עבודה מיוזע, בשעות הערב המאוחרות, טרם מזג לעצמו שתייה והוסיף לגימה לרוות את צימאונו, נהג להתיישב מול המסך השחור ולבדוק מה היום פרסמה, מה קרה היום בחייה? ומהי זעקתה לפרסם לנגד כל עיניי באי הכלוב?
זו תקופה שהוא עוקב אחריה, אף פעם לא ניסה לפנות אליה, לא בהודעה ואף גם לא בתגובה לכל כתביה, למרות שלא פעם הרגיש צורך עז לשתף אותה בתחושות שחש כשקרא את שכתבה... אך לא העיז... ולא בגלל שהוא ביישן, או חסר ניסיון עם בחורות או בתחום בכלל... אלא כי היה אדם אנליטי מאד, ידע לקרוא את האנשים שמסביבו, את עובדיו הרבים, ידע לתפעל אותם בנינוחות, בדרך ארץ, ידע לגרום להם להרגיש שהם יוצאים תמיד נשכרים בעוד הוא מקבל את כל אשר רצה. החוכמה שלו לא נבעה מלימודים אקדמאיים כלשהם, למרות שצבר לא מעט תעודות בכל מיני תחומים בחייו, אלא כי היה רגיש לנפש האדם ובכך כל מעלותיו. שכן כל שרצה השיג תוך כדי יצירת קשרי אמון והערכה אליו. מזה מספר חודשים ראה את הרהורי ליבה, "שייכת", "לא שייכת", "ונילית", "נשלטת", "שולטת", "בורחת", "חוזרת".... וכל פעם לנגד פרסום כזה או אחר היה מחייך. כן הוא מכיר את חבלי הלידה של כל באי אל עולם השליטה, את הקושי לקבל את מי שהם באמת, את המלחמה היוקדת יום יום בחיפוש אחר סטאטוס מתאים... הוא ידע... הוא לא ניסה מעולם לעצור אותה כשעמדה לברוח, כי ידע שתחזור. היה לו ברור שזה עניין של זמן שצריך לעבור עד שתחוש יותר בנוח, עד שלא תתבייש בהרהורי ליבה, והוא, חיכה בסבלנות. לא פעם פרסמה משהו על תחילתו של קשר כביכול BDSM, חייך לנוכח התלהבותה הבלתי נלאית מדברים קטנים, היא גרמה לו כל פעם להיזכר בתחילת דרכו, איך כל צעד לכיוון מרכז עולם השליטה הפיח בו רוח חיים כל פעם מחדש, איך לא פעם נעתקה נשמתו.... היה משהו בבתוליות שלה, בצורך שלה לדעת, בסקרנות הרבה אותה הפגינה לצד פחדים כה רבים, מרחוק אמנם אך כאילו מלווה אותה צעד אחר צעד, חוויה אחר חוויה, וכאילו היא שלו עוד טרם הכיר אותה, או שאולי כבר הכיר אותה כל כך טוב. היא הצטיירה בעיניו כילדה קטנה שזקוקה למישהו גדול שיגן עליה, אך היה בה גם משהו אחר, בוגר יותר, שמתבונן פנימה והחוצה...בחלק הזה הוא החל מתאהב.... ביום שפרי עטה לא ניכר על המסך השחור, דאג לה, קינא לה, שאל את עצמו היכן היא? ואם הייתה מתעכבת מספר ימים, הדבר היה משפיע עליו, חוסר הידיעה לגביה החל מחלחל פנימה ומתחיל להזיז את עמודי התווך של אישיותו. והוא החליט שהגיע הרגע, הוא הרי מכיר אותה, ולא כי היה צריך להפעיל את תאי מוחו היקרים מפז, אלא כי הכל היה פרוס לפניו לבן על גבי שחור, שקופה, שברירית כמו בובה מזכוכית על מדף בחנות חפצי נוי. הוא מרגיש צורך עז של רכושנות בלתי נדלית לקחתה אליו, לחבקה ולאמץ אותה אל ליבו. היא מפרסמת משהו, למרות שהנושא בשונה משאר כתביה די רדוד הוא מחליט להגיב. "אני קורא אותך תקופה, אוהב את הכתיבה שלך, יש בך משהו מיוחד, את שונה!!!" היא שהתמכרה לחלוטין למסך השחור, בודקת תגובות סדרתית, מופתעת לגלות תגובה שכזו. בדיוק 6 שעות עברו בטרם הגיחה לעבר תא ההודעות שלו הודעה ממנה. "תודה לך על המחמאה, אני שמחה שאתה קורא ואוהב", חותמת בחיבוק ובליבה רוצה לכתוב עוד, להשאיר פתח למשהו נוסף, אמנם הפרופיל שלו היה די אנמי, לא יכלה לדעת עליו כמעט כלום, למעט היותו קורא סדרתי של כתביה, ובכל זאת, משהו שם בבטן התהפך לו, כאילו נגע בה. היא חיכתה לתשובה, להזמנה למסנג'ר, חשבה שהוא עוד אחד מבאי הכלוב שמגיבים לה ישר, אבל הוא הותיר אותה יומיים שלמים של ציפייה. בתא ההודעות שלה הופיעה הודעה אדומה, משום מה הצבע האדום הפעם הבהיק יותר מכרגיל, כאילו משהו בהודעה הזאת היה אחר, " התגעגעתי, אני כבר כמה חודשים מכיר אותך לעומק ולרוחב, אבל את קולך טרם מכיר, אני אשמח אם תואילי להיענות לבקשת אדם נחמד ולחייג למספר הטלפון שלי..." היא מופתעת.. הרי לא נוהגת להתקשר ישירות לאדם.. צריכה פרק זמן של הכרות כתובה... אבל משהו שוב, לא ברור מה, עושה לה.. נוגע... דווקא חוסר הידיעה לגביו, חוסר ההכרות את כתביו את מעמקיי והרהורי ליבו, דווקא מסקרן אותה עוד יותר, אמנם מפחיד, הרי יכול להתגלות כמטורף אמיתי. היא מחליטה להתקשר. המשך יבוא. לילך |
|
|
|
לי7777(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
23 בספט׳ 2005
זהו!!
זהו חמודה, אבוד לך!!
אני מכורה למילותייך מחכה להמשך 
|
|
|
מנטרה(שולט)
|
לפני 19 שנים •
23 בספט׳ 2005
האח הגדול
מזכיר לי את השיר משנות ה-80' "מישהו צופה בך" או איך שלא קוראים לו...
נו מה עם ההמשך ? לא מבין את הקטע הזה בלמתוח אנשים כך סתם... 
|
|
|
|
לילך29(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
26 בספט׳ 2005
מנטרה... תגובה מעמיקה ביותר....
כמדומני... גם אתה בחרת לחלק את סיפורך לשני חלקים....
טרם ברור לי היכן הפרק השני???? ואם לא שמת לב.. אז הפרק הנוסף כבר פורסם.. אתה מוזמן לצפות בו. .ולהגיב ... רק בבקשה ... שלא כמו אחרים.. תהי רגיש יותר לשגיאת הכתיב החמורה שלי... וזה אומר: "קרסוליים קשורים ולא קשורות". לילך |
|
|
|
לילך29(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
26 בספט׳ 2005
לי 7777
מחמם את הלב לדעת שאהבת את החלק הראשון של הסיפור!!!!
מחבקת לילך |
|
|