מעשה באמת

מעשה באמת

convert​(נשלט) • 24 ביולי 2003

בארץ רחוקה חי אדם. אדם רגיל לכאורה.

בכל יום היה אותו אדם קם בבוקר וחי חיים רגילים. היתה לו עבודה, היו לו חברים; לעיתים הוא היה מאושר ולעיתים עצוב; הוא היה כועס מהדברים הרגילים, שמח מהדברים הרגילים; נהנה כמו כל אחד אחר ואף פוחד כאחד האדם. כפי שאמרתי - אדם רגיל לכאורה.

אבל אותו אדם ידע סוד גדול ונוראי. הוא ידע שאי שם, חיה לה אמת אחרת. הוא ידע שבמקום כלשהו בעולם, שוכנת לה אמת, אשר משנה לנצח את חיי כל החוזה בה. איש לא סיפר לאותו אדם את הסוד הכמוס הזה. הוא פשוט ידע אותו לבד. כאילו מאז ומתמיד נצרב הסוד בחושיו והיווה חלק מהכרתו. נכון, מעולם הוא לא פגש אחר אשר אכן מצא את אותה אמת מדהימה. אבל משום מה, הוא ידע תמיד שהיא נמצאת אי שם. שאיפוא שהוא בעולם הזה היא קיימת.

ויום אחד החליט אותו אדם לעזוב את חייו הרגילים ולחפש את אותה האמת. זו לא היתה החלטה שהוא קיבל באופן מושכל, לאחר שיקול דעת, וזו גם לא היתה החלטה שנכפתה עליו באופן כלשהו. הוא פשוט קם יום אחד בבוקר, ובמקום ללכת כבכל יום לעבודתו, ארז הוא תרמיל קטן, נעל נעלי הליכה ויצא לדרך.

בהתחלה הוא חיפש בסביבה הקרובה. אולי שם נמצאת לה אותה אמת מופלאה? אך כשלא מצא אותה שם, המשיך ללכת. באופן טבעי וללא כל מחשבה. והוא הלך והלך, במשך ימים, שבועות וחודשים; וחיפש, שאל וחקר. אולם לא מצא את אותה האמת. אך הוא לא התייאש. אמנם, לא ידע אותו אדם איך נראית האמת או איך יגיב הוא כשימצא אותה, והוא אף לא ידע איך תשפיע היא על חייו, אולם משום מה, ידע הוא -מבפנים -כי יום יבוא והוא יתקל בה בדרכו. וכך המשיך הוא לפסוע, על פני הרים וגאיות, על פני מדבר ויערות, וחיפש את האמת.

עד שיום אחד הוא מצא אותה. או שאולי מצאה היא אותו, מי יודע? הוא נעמד, רצוץ ויגע, ניגב מעיניו את אבק הדרכים והתבונן בה. האמת התבוננה בו חזרה וחייכה. וכשראה אותו אדם את חיוכה של האמת, הוא הבין לפתע. הוא הבין. זה לא היה תהליך, זה לא קרה לו בהדרגה. בשנייה אחת - האמת חייכה ושינתה את עולמו.

וברגע שהבין הוא את אותה האמת, עצם הוא לשנייה את עיניו ונח. תחושה של שלווה אמיתית ממלאת לראשונה את נשמתו. וכשפקח הוא את עיניו שוב - לאחר שנייה, שעה או שנה - הביט הוא כמשתאה על העולם שסביבו. והוא חייך. לראשונה בחייו חייך הוא חיוך אמיתי, מהלב, מבפנים. לא חיוך כזה של נימוס, ואף לא חיוך שלאחר בדיחה ראויה. הוא חייך חיוך אמיתי וטהור.

והוא החל לשוב ולפסוע בשבילי העולם, מביט בערגה על כל אבן, על כל צמח, כאילו רואה הוא אותם בפעם הראשונה. הוא פסע, נושם לקירבו את האויר הצלול, מנסה להשאירו בריאותיו הרבה ככל שניתן, והרגיש בפנים, עמוק, כל צליל שהתנגן באותה עת בכל מקום בעולם, כל שימחה שהתרחשה וגם כל עצב ויגון. וזה מילא אותו מבפנים. ולראשונה, הרגיש הוא שלם.

שוקולית​(שולטת) • 24 ביולי 2003

מה אגיד לך...........משהו...
השורה הראשונה,תפסה אותי וההמשך ריתק אותי.המשכתי לקרוא ולקרוא...

פשוט מרגש.
לכל אחד יש את,האמת שלו. אני שמחה שגם אתה מצאת את האמת שלך.

פשוט נפלא.

עובד אלילות​(נשלט) • 24 ביולי 2003

אני מצטרף לדברי ה של שוקולית, באמת יפה.
מה שאתה מספר כאן דומה לסיפור שלי עצמי אלא שהאמת היא שאני לא שלם עם האמת שלי.
האם האמת אי פעם תשתנה בשביל שאהיה מרוצה מעצמי, או שאני אשנה את דעתי על האמת הזאת שהיא אולי אבסולוטית - מי יודע.