תשליך.

תשליך.

Adonasuy​(שולט) • 26 בספט׳ 2005

יש ימים שהמועקה מצטברת. גוש כבד שיושב בין הצלעות, על הסרעפת, במקום טוב באמצע בין הלב הגדוש והכליות המיוסרות.
ימים שאי אפשר להסביר מה עקום בהם, למרות שברור שהם כאלה. עקומים.
ימים מיוסרים.
ימים שבאים אחרי לילה של התהפכות חסרת שקט במיטה. של מחשבות רדופות צללים.
ימים של עצב.
של מחנק בגרון.

ביום כזה אני יוצא קצת יותר מוקדם מהעבודה.
מתעלם מהנהגים שמנסים להכניס אותי לסטטיסטיקות של משרד התחבורה, מהרחובות המפוייחים. נוסע מערבה. חונה ליד הים ופוסע אל החוף.

אני חולץ את הנעליים ומוריד את הגרבים. מקפל את המכנסים קצת מעל הקרסולים ומתחיל ללכת על קו החוף.

אדווה של ים שלו משלחת גלים מלטפים אל כפות הרגלים היחפות. החול הרטוב, הצונן, מקרר אותן.
משאיר עקבות בחול שנמחים כמה רגעים אחר כך.
נושם אויר מלוח, נקי.
נותן לעיניים לשוטט בין מרחבי התכלת שבמערב לבוגרות שמינית או צבא בביקיני ועור שחום.
פותח כמה כפתורים בחולצה ונותן לרוח הקלילה ללטף את חזי.

כשהשמש מתחילה לשקוע, רגע לפני שהיא נוגעת בקו האופק, אני מסתובב.
מלווה את השקיעה במבטי, בעודי צועד חזרה.
נהנה משקיעות מדהימות של שלהי הקיץ.

נסו.
תראו כמה יפה שקיעת שמש ללב עצוב.
איך הפקעת המעיקה משתחררת.

שנה טובה.

חתולת הלילה • 27 בספט׳ 2005

יש אנשים שדווקא הים עושה להם עצוב
אבל מים מטהרים, באופן כללי, ונותנים תחושה של לידה מחדש, אז זה לא סתם.

את הפקעת המעיקה תטביע בין הגלים.
ותחזור נקי ושלם.

}{