מהפכה עם חזייה

מהפכה עם חזייה

סאב-לימינל • 11 באוק׳ 2005

מהפכה עם חזייה

מאת חיים הנדוורקר

סימון דה בובואר טענה בספרה "המין השני" שאשה לא נולדת אשה, היא נעשית כזו. האנתרופולוגית הלן פישר עונה לה בספרה "המין הראשון" שההיפך הוא הנכון, אבל זאת בדיוק הסיבה שדווקא הנשים ישנו בסופו של דבר את העולם


ניו יורק
מי שעוד משלה את עצמה, מוטב שתתפכח: האנתרופולוגית הלן פישר מב- הירה שגם בעתיד גברים ימשיכו לשלוט בעולם ונשים ימשיכו לפנטז על כניעה בחדר המיטות. אבל אלה החדשות הישנות. החדשות החדשות הן שכל יתר מרכיבי מערכת היחסים שבין שני המינים ימשיכו להשתנות בכיוון בלתי נמנע אחד - שוויון - עד לנקודה שבה יתברר, אחת ולתמיד, שנשים הן המין הראשי.

פישר, חוקרת נודעת מאוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי, מתמחה בתחומי אהבה, מין והיחסים שבין המינים וספרה השלישי, "המין הראשון", יצא כעת בעברית (הוצאת אריה ניר). לדעתה, אין זה מפליא שגם היום ניכרת העליונות הגברית בצמרת הפוליטית של כל החברות המתועשות, כולל בסקנדינוויה. זה הטבע של המין הגברי, היא אומרת, ככה נהגו הגברים במשך דורות וכך זה גם יישאר. התופעה של נשים מנהיגות נדירה גם בקרב תרבויות שבטיות מסורתיות באפריקה ובדרום אמריקה, שנדמו כמטריארכליות אך למעשה הונהגו בידי גברים.

מה לא בסדר עם הנשים? שום דבר, אומר "המין הראשון", שבו פישר מתייחסת לנשים תוך כדי התכתבות עם ספרה המפורסם של סימון דה בובואר "המין השני" ועם קביעתה המפורסמת ש"אשה לא נולדת אשה, היא נעשית כזאת".

נשים דווקא כן נולדות נשים, סבורה פישר, כלומר שונות מגברים "מכמה בחינות מהותיות", ובדיוק בגלל המטען המולד שלהן הן פשוט לא נמשכות לסוג הכוח שאליו נמשכים גברים. הן חשות פחות בנוח במסגרות נוקשות, הייררכיות ורשמיות. הן מצטרפות לפוליטיקה כדי לשפר את החברה ולא כדי לטפס לפסגה.

אפשר לראות את ההבדלים בגישה כאשר צופים בילדים, היא מציינת בספר. אצל בנים נוצרת דינמיקה שמתוכה בולט במהרה המנהיג. הוא המנצח; מי שלא משחק לפי הכללים מפסיד ונדחק הצידה. הבנות לעומתם יוצרות קליקות ומנסות להגיע לקונסנזוס ולהרמוניה. התכונות המולדות הללו באות לידי ביטוי מאוחר יותר גם בעבודה, בעסקים ובפוליטיקה. גברים כרוכים סביב הייררכיה, הם רוצים להגיע אל הראש וכדי להגשים את מאווייהם הם יקריבו אף את בריאותם. לא פלא, סבורה פישר, שגברים מתים מהר יותר מנשים. נשים לא מרגישות הכרח להגיע לקצה הפירמידה ומבכרות בראש ובראשונה לשמר את עצמן ואת משפחתן, את הדנ"א שלהן.

אבל פישר רחוקה מלחזות התנוונות נשית במאה ה-21. בעצם היא צופה שהמין הנשי יהפוך למין הראשון בהרבה תחומים ומהרבה בחינות ישנה גם ישנה את העולם. אולי נשים לא יגיעו לצמרת הפוליטיקה, אבל גם ללא רמות טסטוסטרון גבוהות הן ימצאו דרך משלהן להשפיע על המתרחש בחברה. הן יהדקו את אחיזתן במקצועות משפיעים רבים - תקשורת, משפט, חינוך - ובמה שנקרא "ארגונים אזרחיים" - איגודים מקצועיים, עמותות, קבוצות לחץ וכו' - ודרכם יביאו לשינויים מפליגים בחברה.

אז למה פנטסיית הכניעה הנשית לא תימוג גם היא?

"קודם כל צריך לזכור שהעולם שבו אנחנו חיים הופך ליותר ויותר מתירני ויותר נשים חשות שמותר להן ליהנות מהמין. אילו מדדו מדענים את הדחף המיני על פי עוצמת האורגזמה, ולא על פי מספר המחשבות על משגל שאדם חושב במשך היום, או לפי מספר מעשי האוננות או מספר בני הזוג שקיים עמם יחסי מין, הם היו מסיקים שהדחף המיני הנשי חזק לפחות כמו זה של הגברים. למעשה גברים היום כבר מתחשבים יותר בצרכים המיניים של נשים. אם בשנות ה-40 של המאה ה-20 הקדישו זוגות אמריקאים כ-10 דקות למשחק המקדים, כיום נוספו למשחק המקדים עוד 7-5 דקות. בשנות ה-50 רק 12% מהזוגות האמריקאים הנשואים עסקו בגירוי אורלי של האשה ואילו כיום כ-75% מבני הזוג הנשואים עושים זאת. והתופעה הזאת תלך ותתרחב".

אבל יש דברים שיישארו כבימי קדם.

"כן, למשל פנטסיות השליטה והכניעה. כיבוש ושליטה הם נושאים מרכזיים במרבית הפנטסיות של הגברים. פנטסיות הכניעה מאוד נפוצות בקרב נשים. נשים אמריקאיות מפנטזות פי שניים יותר מגברים על מין פאסיווי, שבו הן מקבלות ולא עושות. יש גם גברים המעדיפים את התפקיד הסביל, אבל בחדרי השינה ברחבי העולם נשים רבות יותר מפנטזות בחשאי את הפנטסיה הקדומה של כניעה כדי להצית את תשוקתן. גם כאן לא צריך להאשים את הגבר או האשה. הטבע החליט מה שהחליט. המשחק של שליטה וציות בפנטסיה המינית האנושית קשור לאזור במוח האנושי שנותר בנו משלב הזוחלים. בהחלט אפשר להירגע, אנחנו נמצאים בחברה טובה".

ישירות לעומת רשתיות

כפי שאפשר להבין נוטה פישר לשלב בטיעוניה נתונים מתחומי מדע רבים, מדויקים וחופשיים כאחד, תוך שהיא מגלה עניין רב בקליפת המוח הקדמית. בספרה החדש בארה"ב, הנקרא "למה אנחנו אוהבים, הטבע והכימיה של אהבה רומנטית", היא מפרסמת ניסוי שערכה בהשתתפות 40 מאוהבים, גברים ונשים, שאותם חיברה ל-MRI וגילתה שכשאשר מראים להם את תמונת אהוביהם נרשמת פעילות באזור מסוים במוח, המעידה לדעתה על כך שאהבה רומנטית היא דחף (דרייב) יותר מאשר רגש. גם "המין הראשון" עמוס בסימוכין מדעיים ושלל מקורות וציטוטים, אולם יש מי שסבורים שקביעותיה והערכותיה הולמות ספר אנתרופולוגיה פופולרי יותר מאשר מחקר מדעי של ממש.

לפישר הגרושה, שבמקור היא מהאזור הלבן המבוסס של ניו קיינן בקונטיקט והיום חיה באזור המאוד-לבן-ומבוסס של האפר איסט סייד במנהטן, יש גם לא מעט מבקרים אידיאולוגים. פמיניסטיות, בעיקר מדור המייסדות, לא אוהבות את קביעתה שבעצם גברים ונשים שונים ביולוגית וההבדלים האלה משפיעים על כישוריהם ולפיכך אין ולא צריך להיות ביניהם תואם מלא.

"אני פמיניסטית שהגשימה הרבה מהחלומות של הרבה פמיניסטיות", היא אומרת להגנתה, בראיון שהתקיים בביתה, בקרבת השדירה החמישית. "אני אשה עצמאית עם אמביציה. אני חיה לבדי, עובדת ומרוויחה כסף ומחזיקה את עצמי בכבוד. אני עובדת בעולם גברי וגם נשי. אני גם אסרטיווית וגם שמחה שאני אשה. מצד שני, אני אוהבת גברים, מכבדת אותם, אף פעם לא היו לי בעיות עם גברים. באתי מבית מאוד פתוח. אבי היה אבא נפלא, והיו לי יחסים טובים מאוד איתו וגם עם אחי. הגישה בבית כלפי מין היתה מאוד פתוחה. היו לנו הרבה ספרים על סקס וקיבלו אצלנו סקסואליות כחלק חשוב מהחיים".

מי החברים הטובים שלך, גברים או נשים?

"יש לי אולי יותר חברים גברים מאשר חבורת נשים. כאשר אתה בקשר עם נשים, אתה לא יודע מה אתה מקבל. אצל גברים אתה יודע בדיוק מיהם. יש גברים מאוד אינטליגנטים ויש גברים מאוד טיפשים, נשים לעומת זאת הן בעיקר באמצע. בספר שלי אני לא קובעת שנשים טובות יותר מגברים, אלא אני כותבת מה שאני רואה. אני רואה גברים ונשים כדבר שמשלים זה את זה, כמו זוג רגליים".

לכן היא לא חשה בנוח עם שם ספרה, "אבל זה מה שהמו"ל רצה והיה קשה לי לעמוד מול הדרישה". ברור למה: אחת האמירות המרכזיות ב"מין הראשון" היא שהשינויים שעוברים היום על עולמנו הופכים את האשה, מטבע ברייתה, למועמדת טובה יותר מהגבר להתמודדות בסבך החיים המודרניים. העולם כבר אינו חד משמעי כבעבר, טוענת פישר, ולכן צורת המחשבה הנשית, אותה היא מגדירה כ"חשיבת רשתית", מתאימה לו הרבה יותר מצורת החשיבה הגברית.

הבולט בהבדלי החשיבה בין גברים לנשים, לדבריה, הוא נטייתם - המולדת - של הגברים להתמקד ביעד מוגדר אחד. גברים יודעים להתמקד בדבר אחד, היא כותבת, ובדרך כלל מגלים קוצר רוח כלפי עניינים מרובי מוקדים. הם מעדיפים להתעלם מנתונים שנראים "לא שייכים", מהבעיה בהקשרה הרחב, ולהתמקד במשימה שלפניהם בנתיב לינארי שיביאם ישירות לפתרון. ההסבר האנתרופולגי-אבולוציוני שלה לכך שגברים כל כך ממוקדים הוא שהגברים הראשונים עסקו בעיקר בציד של חיות גדולות, ובשעת המרדף היה עליהם להתכונן ואז ברגע המתאים לתקוף. הציידים ששרדו היו אלה שהיטיבו להתרכז ולהתמקד בעבודה. כך התפתח בהדרגה המוח הגברי הרואה צורך בהתרכזות במשימה ודוחק מחשבות משניות.

לנשים, לעומתם, "יש יכולת שאני קוראת לה 'חשיבת-רשת'", היא אומרת. המוח הנשי חושב באופן הקשרי יותר, היא מסבירה, האשה נוטה לאסוף ולשלב נתונים רבים יותר ולקשר בינם. כשנשים מקבלות החלטות, הן שוקלות משתנים רבים יותר ולוקחות בחשבון השלכות רבות יותר (לא פלא, היא מעירה, שנשים מסוגלות לעשות בו בזמן כמה עבודות שונות). גם אצלן המקור לשיטה המכלולית הוא באמהותיהן הקדמוניות, שהיה עליהן לגדל ילדים בתנאים מסוכנים בעודן מלקטות אוכל, שומרות על האש ומבשלות.

המתרחש בשוק העבודה ישחק אפוא לידיהן של הנשים. אם התאגיד המסורתי נבנה בצורת פירמידה, הרי שב-20 השנים האחרונות הגיעו יותר ויותר מנכ"לים למסקנה שעליהם לקצץ בכוח האדם ולהתפרש במבנה ארגוני גמיש יותר והייררכי פחות. המגמה לביזור, למבנה עסקי שטוח יותר, למשחק צוות, לקשרים רוחביים ולגמישות מקנה עדיפות לאופן שבו נשים עושות עסקים. הצורה הארגונית הגמישה, טוענת פישר, דומה למה שילדות עושות במגרש המשחקים, לקליקות שנשים יוצרות במקום העבודה ולחבורות ליקוט המזון שנשים אפריקאיות יצרו בימי קדם.

לפיכך המגמה של השתלבות נשים במקום העבודה תלך ותתחזק, היא קובעת. ככל שאנשי עסקים בעידן המידע והגלובליזציה נאלצים לשקול ולשלב מרכיבים רבים יותר בתהליך קבלת ההחלטות, "חשיבת-רשת" תיעשה לכלי חיוני בעולם העסקים והנטייה הנשית להתבונן בבעיות עסקיות בהקשרן הרחב, לראות את השלם מבין חלקיו, תהפוך רבת ערך.

התמורה הזו ניכרת כבר היום. 500 החברות האמריקאיות הגדולות מעסיקות היום 12 מיליון איש בלבד, לעומת 16.3 מיליון אנשים ב-1979; באמצע שנות ה-90 היו בבעלות נשים שמונה מיליון עסקים, כמעט שליש מכלל העסקים בארה"ב, וההערכה היא שב-2000 כבר הגיע המספר למחצית מכלל העסקים; ונשים היום לא רק יולדות פחות (2.2 ילדים בממוצע בארה"ב ופחות מזה באירופה), הן גם משכילות יותר. ב-89% 1997 מהנשים האמריקאיות גילאי 29-25 היו בעלות תעודת בגרות, לעומת 86% אצל הגברים, וישנן תחזיות שלפיהן ב-2007 יירשמו ללימודים במכללות 9.2 מיליון נשים לעומת 6.9 מיליון גברים.

ובמה נשים יעבדו? פישר מציינת שנשים לא בוחרות בעבודות דומות לאלו של הגברים, אף שממשלות ותאגידים כבר הנהיגו שינויים שנועדו להעניק שוויון מלא לשני המינים, כולל בשכר. "גברים עדיין עושים את מרבית העבודות הפיזיות, ה'גבריות'. הם עדיין אוספי האשפה, קודחי הנפט ופועלי הבניין והם גם הטייסים והכבאים. לעומתם נשים הן הגננות, עובדות הסיעוד, התופרות, מנהלות החשבונות, פקידות הבנק ונותנות השירותים האישיים".

שוויון בין גברים לבין נשים, היא מוצאת, יש היום בתחומים כמו מכירות, יחסי ציבור, עיתונות, כלכלה, נדל"ן וניהול חשבונות וגם הגשת משקאות בברים. אבל גם בעיסוקים שוויוניים אלה נשים יבחרו תחומים שונים, למשל, "נשים ימכרו יותר מוצרי קוסמטיקה וגברים ימכרו ציוד טכני".

גם בתחום המשפטים יש שיפור ניכר. ב-1960 רק 2.3% מעורכות הדין בארה"ב היו נשים, היום הן 26% מהענף (ו-50% מהסטודנטים למשפטים). "נשים מצאו דרך איך לעסוק בעריכת דין בלא לוותר על המשפחה. הן מעדיפות לשמש עורכות דין ללא לחץ, אם במשרה זמנית, בהתגייסות למשימות חד פעמיות או במשרד עצמאי קטן. עורכות דין בתאגידים, או יועצות משפטיות של בנקים וגופים ממשלתיים, נמשכות פחות למשרות שבהן המעמד והתחרות חשובים. מערכת המשפט גם הולכת לכיוון של בוררות וגישור וגם כאן יש לנשים הרבה מה להציע".

אופי המקצועות שהנוכחות הנשית תהווה בהם גורם מכריע, היא צופה, ישתנה מקצה אל קצה. מנהלות יכוננו סביבות עבודה גמישות, מגוונות, שוויוניות ושיתופיות, בעת שנשים עצמאיות יכריחו את סביבתן להתרגל לאורח החיים שלהן.

אז הגבר העתידי שירצה להתאים למציאות החדשה יצטרך להיות נשי יותר?

"אני לא חושבת. נשים אוהבות גברים גבריים. זו תוצאה של האבולוציה שלנו. הן רוצות שהם יתקנו בעבורן את המכונית ואת מערכת הסטריאו. הן צריכות את הגברים כדי שייצאו למלחמה, לבנות גשרים ודרכים מהירות. יש לגברים הרבה יכולות וכישרונות שהנשים בכלל לא רוצות לשנותם".

מה בעצם יקרה לגבר בתחום המקצועי?

"אנחנו נעים לכיוון של חברה שיתופית באמת, תרבות גלובלית שבה שני המינים יזכו להערכה דומה. גברים ימשיכו לשלוט בתחומים כמו הנדסה וארכיטקטורה ומכניקה, שבהם הם חזקים כי הטסטוסטרון בגופם מאפשר להם יכולת מרחבית טובה. הם ישלטו בעסקים ובפוליטיקה, שבאופיים הם הייררכיים, ובתחומי ההיי-טק, הרפואה והמדעים המדויקים כמו מתמטיקה, כימיה ופיסיקה. אבל מצד שני, בבית הם יקחו הרבה יותר אחריות בכל הקשור לגידול ילדים ובישול. הם גם ישתחררו מהלחץ של להיות המפרנס היחיד במשפחה. הרבה גברים כבר היום משנים את הקריירה שלהם באמצע החיים. העובדה שהאשה מכניסה כסף הביתה מאפשרת להם לצאת לדרך חדשה, לשקול מה הם רוצים לעשות".

הרבה נשים משכילות ומצליחות טוענות שגברים חוששים מהן ולכן הן לא מתחתנות.

"זו באמת שאלה קשה. אסור לשכוח שאנחנו באים עם רקע של אלפי שנים שבהן הגבר ראה בפרנסת המשפחה תפקיד מסורתי ויש לגברים קושי שנשים ישתכרו יותר מהם. גם לנשים לא מעטות יש קושי שכזה. כעת אנחנו נמצאים בתקופת מעבר, אבל בעוד כמה וכמה דורות הבעיה הזאת לא תהיה קיימת ואשה תשתכר יותר מגבר או ההיפך וזה יהיה בסדר ומקובל על ידי שני הצדדים".

מה רצה הטבע

באוניברסיטה היא אוהבת, תוך כדי הרצאות, למצוא דרך לספר לסטודנטים איך אשה מגיעה לאורגזמה. "אני לא עושה מזה עניין גדול. הסטודנטים יודעים את האנטומיה של התא, אבל הם לא יודעים איך לענג את האשה. וכך תוך כדי שיעור העוסק בגוף האדם אני מציירת את איבר המין של האשה ואני מסבירה להם איך לענג אותה. והם בשוק. אבל אני חושבת שאני תורמת להם הרבה. האמהות מלמדות את הבנות שלהן איך לבשל ולתפור אבל שום דבר ממה שמתרחש בחדר המיטות".

הכל נובע מכך שהיא "בעד זה שגברים ונשים יבינו זה את זה ואז מערכות היחסים שלהם יהיו בריאות יותר. נניח שגבר יושב בבית וצופה בטלוויזיה. אשתו נכנסת ורוצה שיצטרף אליה לארוחת הערב. היא קוראת לו. הוא לא משיב לה. היא חושבת שהוא לא מקשיב לה, אבל זה נובע מכך שגבר מסוגל להתרכז בעיקר בנושא אחד. זה לא שהוא רוצה להעליב את אשתו, זה חלק מהטבע האנושי שלו. אשה שתבין את זה חוסכת מעצמה הרבה רוגז ומתח.

"מצד שני, נשים נוהגות להתנצל הרבה. האמת היא שבמרבית המקרים אנחנו בכלל לא מתכוונות להתנצל. כל מה שאנחנו מנסות לעשות זה לרכך את אי ההבנות. גברים לעומת זאת לא מבינים למה נשים מתנצלות כל כך הרבה. בשביל גבר אין דבר כזה להתנצל כך סתם, כאשר גבר מתנצל זה עניין רציני ומשמעותי. נשים לעומת זאת לא מבינות למה גברים לא מתנצלים יותר. אני נוהגת בהתאם. אני משתדלת לא להתנצל ליד גברים אם אני לא מתכוונת לכך. כאשר אני נמצאת בקשרי עבודה עם גבר ואני צריכה לכתוב מזכר שיש בו חמש נקודות עיקריות, אני אעדיף לכתוב חמישה מזכרים כשבכל אחד מהם תהיה נקודה אחת. כך יהיה קל יותר לגבר להתמודד עם העניין. וזה עובד".

בהתאם לשינויים בחברה היא צופה שגם בתוך הבית, בחיי הנישואים, יחולו התפתחויות. בעצם כבר היום דפוס הנישואים הנפוץ בחברה המערבית הוא של נישואים "כמעט בין שווים", היא אומרת, כלומר שני בני הזוג עובדים אבל הרעיה עדיין עושה את מרבית עבודות הבית. בני הזוג תומכים בשוויון בין המינים אבל אינם יודעים כיצד בדיוק להגיע לדמוקרטיה אמיתית, כשהדוגמה הבולטת לכך היא העובדה שהבעל ממשיך להחליט את רוב ההחלטות הפיננסיות החשובות.

פישר מאמינה שבשלב הבא יהיה לכל אחד מבני הזוג מעמד זהה ושניהם יהיו אחראים במידה שווה לרווחה הרגשית והכלכלית של הבית. "נישואים שכאלה המבוססים על ידידות, אמון, ערכים זהים, חוויות ואינטרסים משותפים, יהיו בלי ספק נפוצים יותר בשל הגברת כוחן הכלכלי של הנשים".

דווקא היום יש תופעה של נשים קרייריסטיות שמחליטות "לחזור הביתה".

"אנחנו נמשיך ונראה נשים אינטליגנטיות ומשכילות שמחליטות להפסיק את הקריירה ולחזור לגדל ילדים. זה מה שאנחנו מתוכנתות לעשות על ידי הטבע. גברים יכולים להיות אבות נהדרים, אבל הטבע רצה שעבודת גידול הילדים תהיה עבודתה של האם. ואז כאשר נשים ואמהות רואות שהתפקיד הזה נלקח מהן, הן רוצות לחזור אל התפקיד הטבעי שלהן. הו יגידו: 'כואב לי שהחמצתי את מסיבת יום ההולדת החמישית או את משחק הכדורסל', אבל מה שבאמת מטריד אותן זה לדאוג להמשך קיום שושלת הדנ"א שלהן. וגם כשיש פחות ילדים, הן חשות שהן רוצות להיות ליד הילד".

וגם נראה הרבה יותר גירושים, כפי שצופים רוב המומחים?

"באופן כללי יש גידול משמעותי במספר הגירושים ככל שמעמדה של האשה מתחזק. באמריקה מספר הנשים שהלכו לעבודה הוכפל בין 1960 ל-1980 ובתקופה הזאת גם הוכפל אחוז הגירושים. בדקתי ב-20 תרבויות אחרות והמסקנה היתה תמיד שכאשר נשים מתחזקות, הן נוטות יותר להתגרש. בחברות שבהן נשים תלויות בגבר הן נוטות הרבה פחות להתגרש.

"אבל למרות כל הציפיות ששיעורי הגירושים יגדלו, הרי שמצד שני יש גם תהליכים שעשויים להביא להאטה בגירושים. אנשים מתחתנים היום מאוחר יותר, והם גם חיים ביחד לפני הנישואים, מה שמפחית את נטייתם להתגרש. בנוסף, זה כל כך יקר היום להתגרש וזה רק יילך ויתייקר".

בנושא הגירושים היא עסקה ארוכות כבר בספרה השני והמצליח, "אנטומיה של אהבה" (יצא בהוצאת זמורה ביתן ב-94'). פרידה היא חלק מהטבע, היא אומרת, ומציינת שבעלי חיים ויונקים נפרדים מבני זוגם אחרי שהצאצא גדל. את הנטייה של נשים וגברים לעזוב את בני זוגם אחרי ארבע שנים, היא מסבירה אנתרופולוגית ואבולוציונית: בחברה השבטית נקבות וזכרים יצרו קשרים כמשך תקופת הינקות של התינוק. בתום ארבע שנים, אחרי שהילד נגמל והיה מסוגל לצטרף לקבוצה של ילדים בוגרים, נטלו על עצמם האחים והאחיות, הסבים והסבתות ובני השבט האחרים חלק מנטל ההורות. ההורים, כאז כן היום, חשו עצמם חופשיים שוב.

היא עצמה התחתנה בגיל 23, אך כבר אחרי חצי שנה היא ובעלה נפרדו וכעבור 11 חודשים התגרשו. מאז לא התחתנה, אבל ניהלה שלוש מערכות יחסים ארוכות שאחת מהן נמשכת עד היום. ילדים אין לה, מרצון. "אף פעם לא רציתי ילדים ועדיין לא הגעתי לשלב שאני חשה צער על כך. יש אחוז אחד מכלל הנשים שאף פעם לא רצו שיהיו להם ילדים, אני אחת מהן. היו לי הרבה הזדמנויות להביא ילד לעולם אבל החלטתי שלא. יש לי אחות, תאומה זהה, ולה יש ילד. אולי לא הרגשתי צורך להביא ילד משום שאת הדנ"א שלי כבר שיכפלתי באמצעות אחותי. הרבה נשים מצליחות לא מתחתנות. אם תדבר איתן הן יגידו שאין להן זמן לבנות משפחה כי הן עסוקות בקריירה, אבל הסיבה לכך שהיא שיש להן רמות גבוהות של טסטוסטרון. זה עניין ביולוגי". *

Aragorn​(שולט) • 11 באוק׳ 2005

רואים שהיא אנתרופולוגית ולא אשת עסקים.

כבעל נסיון ביעוץ לתעשיה עתירת הידע
וכמי שהיה מעורב גם בפן העסקי מתוקף תפקידו זה
אני יכול לומר שבניגוד למה שפישר אומרת
התכונה השניה הכי חשובה בעסקים היא החלטיות.

ככלל, החלטה בינונית עכשיו טובה יותר מהחלטה מעולה אחר כך.

למשל, עדיף לקבוע תאריך שאם הפרויקט לא הסתיים כבר לפניו הוא מבוטל,
ובכך להוריד לטמיון את ההשקעה שנעשתה בו יחד עם הסיכוי שבכל זאת היה יוצא ממנו משהו,
מאשר להמשיך ולהזרים כספים מבלי סוף ולהפסיד גם אותם.

מה גם שלקבל החלטה מעולה לאחר זמן רב, זה הרבה פעמים לא חוכמה גדולה
לדוגמא, אחרי עשרים שנה כשהפרויקט עדיין לא הסתיים
לאף אחד כבר לא יהיה ספק שלסגור אותו היא ההחלטה הנכונה
אבל עד אז יתכן שיצטרכו לסגור את החברה כולה ...

---

בקשר לנושא העיקרי של המאמר - מגדר וקידום בעבודה
אני אישית חושב שאם בכלל יש קשר בינהם
אז זה נובע מכך שלבני אדם תמיד תהיה חולשה לאנשים יפים
ובמיוחד אם הם מהמין השני.
כמובן שבמקביל לסיכוי קיים גם סיכון שהמנהל ינסה לנצל את מעמדו על מנת להשיג טובות הנאה מיניות ובמקרים כאלו מראה חיצוני מפתה עלול להפוך למכשלה.
אבל על סמך מה שאני ראיתי ושמעתי
הסיכוי גדול משמעותית מהסיכון.