גשם

עכשיו כבר מתחיל להתבהר, גם במחשבות.
אתמול של גשם. שמי פלדה אפורים, מטחי מים ניגרים מלמעלה.
אותי מחרמן מזג אוויר כזה.
שמש הקיץ מעוררת בי תשוקה לים, לגלים ולרוח. שמש החורף- לשלג עמוק, אבקתי, בתולי.
ימי הגשם מעוררים בי תאוות סשן.
מדמיין את המגע. את קולות ההצלפות ואנחות הכאב מתמזגים בקול דפיקת הטיפות על החלונות המוגפים.
את יללת הרוח משתלבת ביללות בעונג ובגניחות.
את הקור והחום.
את השלווה הנינוחה שאחרי, מתחת לשמיכה החמה.
כמו תעלות ניקוז שעולות על גדותיהן, מוחי פולט את כל זוהמת מחשבותי. כל החומר האפל נשטף אל עיני, אל קצות אצבעותי.
חורף. קר. מחרמן.

יפה !
אהבתי לקרוא }{

גררררררררר
אהבתי
נמי .