אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סשן מנטלי קשה וכואב

↑ ↓
Grey / Green​(אחר)
לפני 14 שנים • ראשון, 27 בנובמבר 2005, בשעה 23:12

סשן מנטלי קשה וכואב

Grey / Green​(אחר) • ראשון, 27 בנובמבר 2005, בשעה 23:12
זה התחיל מוקדם בערב. מוקדם, היא אמרה, כדי שתוכל ללכת לישון בזמן. ילדים צריכים הרבה שינה, היא אמרה, וכשהערתי שאני בן 35 היא הכתה אותי.
הוכרחתי להתפשט במרתף הקר שלה. במרכזו עמד מין ספק-עמוד ספק-צלב. היא קשרה אותי -- יד אחת לשם, השניה מתוחה פה, חוט אחר עובר בין הרגליים ונצמד בחדות נושכנית כזאת לעור החשוף שלי. חשבתי שזה לא ייגמר אף פעם. אבל בסוף היא עמדה, מתנשפת, קווצות שיער נופלות על השפתיים שלה. רציתי לנשק אותה כל כך, אבל היא הסתכלה עלי ככה, במבט מצמית ואכזרי, ואז אמרה:
"באמת יפה מאוד."
אמרתי, מה? את מתכוונת שהייתי ילד רע או משהו?
"יפה, יפה מאוד!" היא אמרה ושילבה ידיים ועשתה משהו עם השפתיים, כאילו היא לא מרוצה. "באמת נחמד מצידך!"
שאלתי, מה? יען כי באמת לא ידעתי מה.
"ומה," היא הוסיפה, "אתה פשוט מתכוון לעמוד שם, דגנרט, אתה לא מתכוון לעזור לי או משהו, רק לעמוד כל היום כמו גולם?"
מלכתי, ניסיתי, גבירתי-או-משהו, אני די קשור פה לעמוד, ו...
"אתה אל תענה לי!" היא הוסיפה בקול מתמרמר והולך. "אל תענה לי אפילו! בטלן שכזה, על מה נפלתי, שככה יהיה לי טוב, פשפוניאק שכזה..."
ביקשתי רחמים. לא הגיעו.
"פעם היו עבדים בארץ!" היא הכריזה פתאום, לאיזה קהל דמיוני שלא היה במרתף. "פעם, אם עבד היה קשור, עדיין היה לו הביצים לעזור לך לסחוב את כל החבלים הכבדים, ואני עם כל הגידים הכואבים ברגל, והכתף שלי..."
רחמי נכמרו עלי כמו שתי מכות שוט שמתלבשות יפה על ישבן מזדמן. "כואב לך?" קראתי בקול עצוב, כמו מישהו שרואה כלבלב שנכנס למטבח של מסעדה מזרח-רחוקה. "איפה כואב, חמודה?"
היא הביטה עלי במבט קר. "אה, *עכשיו* איכפת לו!"
עמדתי שם, החוטים חופרים לי באשך, ולא ידעתי מה להגיד. אני חושב שאז התחלתי לבכות. היא בתורה הלכה לפינה, שם היא הכינה ציוד מבעוד מועד: כיסא היושב בדיוק בחלק הכי חשוך של הפינה, וכן סוודר. ישבה. הסתכלה עלי. כמעט התפוצצתי. היה שקט. היא התנדנדה קצת על הכיסא, החמיצה פנים. ידעתי אז שאני מסור לה בכל רמ"ח איברי, ואני אעשה הכל כדי לפצות על מחדלי ממקודם. "מלכתי, אני מבקש בהכנעה את סליחתך," קראתי בכוחותי האחרונים. "איך אני יכול לפצות? בבקשה?"
אבל היא המשיכה, קשוחה כמו נעל. "הוא רוצה לפצות! לפצות הוא רוצה! אחרי איך שהוא הכאיב לי בגידים, הוא עוד רוצה לעשות עוד דברים! תודה רבה! יופי!" היא אמרה, ואני סובבתי את הראש, לראות אם אולי בכל זאת יש אנשים שהיא מדברת אליהם. "עוד עזרה כזאת ואני מתה! עבדים בלי טיפת נימוס --"
"אבל --"
"מתפרצים לך למילים, אין בושה -- תגיד לי חתיכת חנטריש, אמא שלך יודעת איפה אתה נמצא עכשיו, איפה אתה מסתובב בלילה? הא?"
מיצמצתי. "אה..."
"ידעתי! אתה גם בכלל לא מתקשר לאמא, נכון? שתמות הזקנה, אתה בקבר תבקר אותה, נכון? הא? אל תענה!"
נשכתי את השפתיים.
"אין לך פתאום מה להגיד? עכשיו נגמרו המילים פתאום? תגיד," היא הוסיפה כשהיא רוכנת קדימה, ואני הרמתי אלי את המבט, "מחר אתה אפילו לא תטרח להתקשר אלי, נכון? תודה, תודה, פושטק, אתה מזיין ובורח, כמו ביטניק, מה זה השיערות האלו?"
השפלתי את מבטי. הרגשתי איך הצוואר שלי לא היה קשור כל כך חזק, הצבע היה עולה ללחיים. כשהרמתי את הראש, זה היה כבר כמה זמן אחר כך, לא האמנתי למראה עיני.
"את *סורגת*?" שאלתי אותה. אבל היא כבר התעלמה. החמיצה פנים ומלמלה משהו על עבדים בלי ריספקט, בטח פניתי בכלוב לכל אחת עם אותה הודעה, והמשיכה לסרוג צעיף. זה נמשך שעתיים. עכשיו אני באמת יודע את משמעות המילה "כאב."
    התגובה האהובה בשרשור
זאלוטוסים
לפני 14 שנים • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 00:27
זאלוטוסים • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 00:27
מפרגנות!
ורק שתדע שבדם זה עולה לנו ואנחנו גם עייפים. אבל זה בסדר, תשאיר אותנו ערים עד שעות כאלה עם הסיפורים שלך, כבר ננוח בקבר.
icon_twisted.gif
Blondie the good​(מתחלף)
לפני 14 שנים • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 00:59

זה נותן פירוש חדש למונח

Blondie the good​(מתחלף) • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 00:59
הדומית האמהית
sheket
לפני 14 שנים • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 03:09

אמא?!

sheket • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 03:09
כל הבטן שלי התערבלה... icon_eek.gif
אם האדון שלי היה עושה לי סשן בסגנון-
הייתי בהלם שלושה חודשים...
sheket
לפני 14 שנים • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 03:09

אמא?!

sheket • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 03:09
כל הבטן שלי התערבלה... icon_eek.gif
אם האדון שלי היה עושה לי סשן בסגנון-
הייתי בהלם שלושה חודשים...
עינב​(אחרת)
לפני 14 שנים • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 08:05
עינב​(אחרת) • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 08:05
ווי זמיר, סשן עם פולנייה, לא שפוי, לא בטוח ובטח שלא בהסכמה.. icon_cool.gif
Nymphaea​(נשלטת){זיעויה}
לפני 14 שנים • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 08:33

אני נשבעת אבל אני ממש ממש נשבעת

Nymphaea​(נשלטת){זיעויה} • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 08:33
שהדודה חווה בקבר עמוק.
אז איפה לעזאזאל מצאת אותה????
דנדיליון​(שולטת)
לפני 14 שנים • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 11:03

קרעכצ.

דנדיליון​(שולטת) • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 11:03
כמה נחת הבאת למשפחה.
ב'מת תודה.
ככה על הבוקר פתאום לראות את כל הכביסה המלוכלכת ועוד במקום כזה.

שנאמר "אוח"
זיקית
לפני 14 שנים • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 11:22

תודה רבה באמת

זיקית • שני, 28 בנובמבר 2005, בשעה 11:22
אני יושבת ועובדת ואתה מבזבז לי את הזמן עם השטויות שלך. מה אתה חושב, שהאוכל יכין את עצמו לבד ?

משהו מצחיק אותך ? אולי תספר לכולנו..לא, זה בסדר, יש לי את כל הזמן בעולם.

תתבייש לך. חכה שאבא יחזור הביתה.

icon_twisted.gif