שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אחרי הכל נותרתי שיר

מתוקה מדי
לפני 18 שנים • 5 בדצמ׳ 2005

אחרי הכל נותרתי שיר

מתוקה מדי • 5 בדצמ׳ 2005
נגעת בי בידך
שרטטת דמותי באצבעך
אל תוכי שלחת יד
ואותי משם שלפת
אור חזק וזוהר היכה בי
עיוור עיניי מלראות
את ידיי ונפשי לך נתתי
כסומא באפילה
את צעדיך עקבתי צעד צעד
את נשימותיך נשמתי
את דבריך שתיתי בצמא
אישה חיה הייתי

את מילותיי לקחת
ואת כתביי קראת
מנגינת ליבי שונתה
והתווים עברו ממני אל הדף
ואני נותרתי בראשך
אבל לא בליבך
ואני רק שיר וסיפור
כבר לא אישה חיה בשבילך




"אחרי הכל את שיר,
לא עוד בשר ודם,
לא עוד אישה חיה,
אבל את שיר קיים.
והוא עטוף מילים,
מילים ומנגינה,
וקצב מסויים,
אחרי הכל - את שיר קיים.

אני קרוב בשיר
כמו הנשימה,
באהבה נפתח,
ונסיים במה?
ונסיים במי?
אולי בך, אולי בי?
אולי בלי מילים,
אחרי הכל, עכשיו את שיר שלי" (שלמה ארצי)
כנפיים​(נשלטת)
לפני 18 שנים • 5 בדצמ׳ 2005

להשאר שיר זה המון

כנפיים​(נשלטת) • 5 בדצמ׳ 2005
זה לא עדיף מלנשום אותך
להינשם עם ידך
לא טוב יותר מלכתוב את מילות השיר איתך
זה לא דומה ללהיות אישה חיה
שנושמת אותך

אבל אם נגמר
אם כך נגזר
הרי להשאר לו שיר
להשאיר את מילותייך חקוקות בו
את המנגינה שלך בליבו

זה הרבה יותר מלא כלום

כואב
או כמה שזה כואב

מי ייתן ותמיד אפשר יהיה להשאר שם
לנצח
אישה
שפחה
טעם
ריח
עולם ומלואו

אבל אם לא
לו יינתן לי
להישאר לו שיר

שיר שיוצא מהלב
וחודר אל לב האחר....