תהליך.

תהליך.

Stranger • 27 בדצמ׳ 2005

חפץ. לגמרי שלה. לא זז בלי הוראה. לא מביט בלי הסכמה. טוטאליות.
התמסרות ?
על לתת, לקחת, מה שביניהם ועל מבחן התוצאה. זה באמת כזה משנה?
----------------------------------------------------------------------------------------------------
היא יושבת, משלבת רגליים וזרועותיה פרושות בנינוחות על גב הספה...מחכה.
מחכה למה? אין תשובה.
מנסה לקרוא את מבטה...לא מצליח.
את רוצה אותי?
שקט.
שאראה לך כמה?
דממה.
תגידי משהו...
כלום.
מסתובב לי בחדר חסר מנוחה...מחפש להיאחז במשהו.
כלום.

עכשיו אני חופשי, אין הגבלות אין פקודות אין הוראות. לא על ארבע, לא קשור, לא חייב להתנסח, יכול לעשות מה שבא לי.
מי חשב שזה יהיה החלק הכי קשה? מי חשב שדווקא מכאן חוסר השליטה האמיתי יצוץ?
מי האמין שזה יהיה הבסיס לכל הדברים שהם "היא ואני" שיבואו אחר כך? רק בפנים אולי קצת
ידעתי...

מנסה לבעוט: מה לעזאזל את רוצה ממני? מקווה להעיר ממנה תגובה, סתירה, הכוונה. כעס.
כלום.
מסתכל על הדלת ושוב עלייה, היא רואה ומחייכת. קמה בבטחון, וצועדת לעברי...תודה לאל אני
חושב בליבי, הנה תבוא ה''לקיחה'', היום לא אצטרך לסכן עצמי בחשיפה האמיתית - ההתמסרות
שלי אליה, הצורך וההזדקקות לה.
חולפת על פניי כאילו אני לא שם. פותחת את הדלת וחוזרת להתיישב.
לא אמרה ''עוף'' לא אמרה ''לך'' רק פותחת לי אופציות. איזה קל לי עכשיו, כפיים.
כן, ממש קל.
בקושי נושם ובבטן יושבת משקולת.
ניגש לדלת, והיא בכלל לא מסתכלת לכיוון, שקועה באיזה עיתון. סביר להניח סתם כתבה...
בטח גם לא ממש מעניינת. נעמד מול הדלת, וכשזו נסגרה חזרה בטריקה אני מפנים שהשנייה
מתחילה להיפתח. פחד.

דברו איתי על קושי! עברתי אי אילו דברים בחיים.
כשהיא תגיד לי מה לעשות – אעשה. זו הדינמיקה, היא אומרת ואני עושה. רק שתגיד כבר – שזה
יבוא ממנה.
שם הכל ברור. אין הרבה סיכון. סיגנלים מפורשים – שחור ולבן אין הרבה ללכת לאיבוד.
שליטה! מה לא?
חושב על המילה ''תתפשט!'' מאוד ברור. היא רוצה אותי ערום, אני אציית, אתפשט...זה בא ממנה
הצורך לראות אותי ערום וחשוף מולה.
זה קושי! מה לא?
כפי הנראה, לא היום, היום נוגעים בבסיס – פותחים את הדלת.
היום זה בא ממני – היום היא תראה מבלי לשאול, ואני אגלה הכל בלי רשת בטחון, בלי לדעת
אם אני מרצה. בלי אישורים ובלי קרקע. לא נשאלתי אפילו ואני הולך להראות לה – למה???

עומד מאחורי הספה בה היא יושבת, רואה רק את שערה גולש מעבר למשענת...ושומע את השתיקה.
היציבה שלי נרפית קצת – השלמה?
מתחיל להוריד את הבגדים, הפעם כי אני בוחר או לפחות ככה אני מאמין. פאק! זה קשה...
עכשיו ערום, ובכלל לא בטוח...זה מה שהיא רוצה? איך תגיב?
הולך באיטיות ונעמד ערום מולה, הראש כבר ממזמן מושפל מטה...מחכה לתגובה. שתתפעל
קצת...שתבחן...שתגיד משהו, קיבינימאט!
והיא? לרגע מעיפה מבט על גופי...נושמת עמוק ונאנחת, וכן. העיניים חזרה בעיתון.
?????????
כאילו דה...
כרגיל מתחיל לנתח – המבט והאנחה שלה? מה הם אומרים?
אתה בכיוון הנכון? תראה לי עוד? תפסיק? אתה פתטי? אין לך סיכוי? אוףףףףףףףףףף
מחכה קצת, אולי תשבר...אולי תזרוק משהו לעברי.
כלום! עוד דקה...ועוד אחת...לא נותנת לי...לא מאיצה...לא דורשת כלום...לא מסמנת.

מי דמיין כזו תחושת חוסר שליטה כשאתה אחראי לכל מה שאתה עושה?
ולאט מבין שהשליטה היחידה שיש לי היא פיזית וגם היא כל כך תלויה באיך שאני חש כלפיה.
יודע שזו שליטה רגעית ושטוחה אם בכלל.
היא כבר לא צריכה מילים כרגע, אני כבר לגמרי שלה.
מי דמיין כזו תחושת השפלה? כשאתה בעצם אחראי לאיך שהיא רואה אותך, האומנם? אחראי?

יורד על בירכיי מולה, מנסה לאותת...קחי אני שלך.
והשתיקה שלה צועקת – תראה לי מה אתה מציע! קודם תן! רק אחר כך אשקול ממש לקחת.
ועדיין לא תקבל תשובה.
רגלה מונחת מולי...היא לרגע מישירה מבט אליי, שורפת לי את הבטן עם העיניים שלה.
ושוב החיוך הקר הזה...וההתעלמות.
התעלמות ממני, ממה שיש לי להציע, מהמאמצים שאני עושה להראות לה כמה אני שלה.

חוזרת לעיתון...ואני רועד ודומע בפנים, יורד על ארבע ומתחיל לנשק את רגלה...
נשיקות מתחננות : קחי אותי כבר גבירתי אני אתן לך הכל, בבקשה תביני כבר. הנה אני כאן...
יש לי מה להציע...בבקשה גבירתי.
שיט...זהו...זה קורה...
מכאן אני יודע שזה כבר מתגלגל...אני נכנס למקום הזה...שפתאום כל מה שתתן יקבל משמעות
אחרת. הלקיחה שלה תהיה אחרת. כל האקטים הקלים/קשים כל הכאב והעונג כל מה שתיקח יקבל
צבעים של התמסרות טוטאלית למי שהיא ולמי שאני מולה. מנסה לעצור, כי אני מבין את המשמעות
אבל כבר מאוחר מידי, אני בפנים. מתפלש עמוק בתוך הכן ולא שלי.

בא לי לבכות...נותן ונחשף בלי לדעת מה התשובה. היא רוצה אותי בכלל ככה?
יותר מזה, היא רוצה אותי באיזושהי צורה? אומר שלום יפה לאגו...שהחליט להתנדף ממני
בהתרסה. (עאלק החליט) ומראה לה אותי בלי התניות, ובלי תלות בתשובה שלה.

מנסה לדפדף נואשות ומהר בספר החוקים שלי:
לא מראים יותר מידי מהר מידי – זה מאותת על נזקקות, על נואשות. יוצרים מתח, מסתוריות ריחוק
(א' ב' של צייד מוצלח).
לא מסכנים – זה עלול לכאוב.
לא נשפכים אלא מוזגים – תמיד להשאיר טעם לעוד.
לא נותנים מבלי לראות האם הצד השני מעוניין בכלל לקבל וידע להעריך – כבוד עצמי.
והכי חשוב, קודם תהיה בטוח בתשובה לפני שאתה בכלל מציע. אחרת, זה מתכון בטוח לעסקה
גרועה מצדך.

הפחד הזה, שבדיוק במקום שאני הכי חשוף והכי רוצה היא תגיד לי ''לא!'' או ''לך!'' – יכאיב מידי.

והבן זונה הקטן/גדול, האגו, תוך שהוא מתנדף לכיוון הדלת שולח יד ארוכה ודביקה וחוטף אתו את
הספר שלי. בוא הנה טמבל!, אני צועק לעברו, לאן אתה הולך?
היא שמעה...וצחקקה קלות. הפנים שלי אדומות ואני מתמהמה להכניס קצת אוויר...להתעשת, ואז
מגיע לו סימן קטן ממנה שממלא את כולי, מכניס אותי עוד יותר אליה ומשגר אותי לאוויר. מה
הסימן? בסך הכל נידנדה את רגלה על פניי כאומרת – ''לא אמרתי לך להפסיק, תמשיך''. ''קדימה''
פאקקקקקקק........

שליטה?
בואו נחשוב רגע. יושבת מולי ובעזרת נדנוד קל של רגלה, אפילו של קצות אצבעותיה יכולה להוריד
אותי או להעיף אותי לשמיים או שניהם יחד. בעזרת תזוזה קלה או אנחה שקטה קובעת מה אחשוב,
ארגיש ואחווה. מממ...אני נוטה להגיד שכן. כן!!!

בדיעבד, נזכר בסרטים מצויירים, איך הדמות ממש עפה באוויר מכוח הריח של איזו עוגה שממתינה
בחלון.
ככה אני כנראה – מצוייר (:

אז הגעתי לבסיס, זו היא שגרמה לי, מבלי לעשות ''כלום''? או שאני גרמתי בגלל שלא עשתה ''כלום''?
לא ממש משנה – לא לי, לא לה ולא לבן זונה שמחכה לי מחוץ לדלת. כבר לא משנה.
מכאן אני כבר חפץ...מפסיק לנתח והכל חשוף. הכל מוכוון אליה.
טפיחה קלה, מסמנת, תשלח אותי למלא הכל...
היא לא זקוקה ליותר מאשר נקישת אצבע בכדי לסובב, להרים, להוריד או בקיצור לשלוט בי.
היא תיקח, תשתמש, תכאיב, תצעק, תביט, תשפיל, תבחן, תנשום, תחייך, מה שלא תעשה אני
שלה...
מה שלא תעשה אני איתה...ומה שלא תעשה אני אקבל עבורה ולמענה.
להראות, להוכיח ולהוציא הכל מולה... רק לא להיות שוב בלעדיה.
כל האקטים הבידיאסמים, קלים כקשים הופכים פתאום להיות מלאי משמעות, מלאי עוצמה,
מלאים בשנינו.

אין זמן, אין מרחב, הכל נהיה חשוך, הקול שלה מגיע מבפנים, קשה מאוד להתרכז בסביבה שאינה
קשורה אליה. אין מחשבות עמוקות. אין שאלות. אין תהיות. אין ניתוחים. אין רציונל. אין ספקות.

שקט!
ספייס!
או איך שלא יקראו לזה...פאק זה מדהים.

------------------------------------------------------------------------------------------------------
העוצמה וההשלכות בביטוי עצמי של כניעה.
הקושי.
כוחו של תהליך...

יפהפה

Nymphaea​(נשלטת){זיעויה} • 27 בדצמ׳ 2005

אהבתי מאוד

גלתיאה • 27 בדצמ׳ 2005

גם אני אהבתי, מאוד.
כתוב מדהים.

שלגי • 28 בדצמ׳ 2005

פשוט אמיתי
פשוט נכון
פשוט זה!

אין ספק!

Cynthia • 28 בדצמ׳ 2005

כתיבה מדהימה שמדגישה בדיוק את ההבדל בין וניל לשוקו בראיה של איך באה שליטה לידי ביטוי...



היאח!

Bloody • 28 בדצמ׳ 2005

ואו, אתה טוב !

מעולה

Truth Seeker • 28 בדצמ׳ 2005

ללא מסכות של אקטים פיזיים, ללא שום סממן חיצוני, ללא שום הצהרה....
הכל פה עובר בקווים עדינים, בסאב-טונים, ומחלחל עמוק פנימה... חיבור מדהים בינה ובינו.
אהבתי מאוד ונהניתי לקרוא.

Queencie​(שולטת) • 31 בדצמ׳ 2005

נפלא!!
מתאר בצורה מדהימה את מהות הכניעה מהבפנוכו הכי הכי אמיתי .....
כתמיד, אוהבת את הכתיבה שלך את הרגישות שלך ואת הראייה שלך .
והשליטה המתוארת - שליטה מנטלית במיטבה!!!

זרה מוכרת • 31 בדצמ׳ 2005

כתוב מדהים
וכל כך נוגע

המלאך גבריאל • 31 בדצמ׳ 2005

כול הרבה ליכתוב על שליטה בלי מגע שליטה מכוח המחשבה
זה חדש אני לא ראיתי שעשו את זה ליפניי
ממש כול הכבוד על המאמר ....ניראה לי שהיתנסיתי בזה בעבר ...אוליי כי זה בטח הייה שקט

בכול זאת בתור פנטזייה היינו מעדיפים פקודות מילים קצת רעש של השוט
בחיים לא הייתי רואה את עצמי נהנה מפנטזייה מהסוג של השתיקה....לא מלכה קרה שלא מיתייחסת

אפילו חלק מהפנטזייה אצלי זה לנסות קצת להיתנגד ...לא לתת לה ליכבוש בקלות...
היא תיצתרך לעבוד קצת בשביל לקבל אותי מושפל....להרגיש שאני לא קל להשגה שגם בי
יש אישיות ושאם אני חפץ אזז אני חפץ מיוחד ששייך לה ...
קיצר בחיים האמיתיים ..במיקרה הזה הייתי הולך לחדר לעיסוקים שלי
ומחזיר לה אותו אי ייחס כמו שכיביכול קיבלתי.
______________
אתר סרטים חדש
http://femdom.hopto.org