מהו הכאב הזה

מהו הכאב הזה

RIS • 21 בינו׳ 2006

.

מהו הכאב.

מהו הכאב אם לא דרישת שלום מהעצם.
כשאת נפלשת ונחדרת עד העצם.
כשפעימת הלב המתפוצצת לריבוא נתזים של אור אומרת את כל מה שאין עוד בכוחן של מילים להכיל.
כשמתקיימת ידיעה מוחלטת שכך נגזר וכך נחתך ואין זה גורל או יעוד או תכלית אלא חומרת הכרח מתמטי טהור.
כשאין עוד פעימות לב שֶׁתֵחָטֵפְנָה.
כשאין עוד לב להכיל את כל העוצמות.


מהו הכאב אם לא נגיעה שמושיבה את כל היצרים בישיבה מזרחית על מרצפות לוהטות.
כשאת נלחמת על כל נשימה.
כשאין עוד כלום מלבד הגלקסיות הבוערות במעופן החוֹצֶה את מהירות האור וכל נגיעה בעור חותכת כמו סופר נובה שאחת דתה להאיר אל תוך האינסוף.
כשקול היסורים תּוֹכֵף כמו פטיש מדויק התוחב מסמר משונן יותר ויותר עמוק וסמיך אל נבכי הליבה של הרגש.
כשאת נבעלת אל החומש והכאב אינו מותיר בך דבר שאת יכולה לשייך לעצמך.


מהו הכאב אם לא קול הרכות.
כשהאושר מפוגג אל תוך עצמו ריבוא עצבויות על כל מיקרושניה שעוברת כך, בתוך האש.
כשהחיים הולמים כמו בתוף המחריש כל צבע מול עיניים שאין הן רואות עוד דבר מלבד הקודש.
כשאת נמתחת כמו הקשת בענן ומתעוותת כדי למצות ולזקק את הכאב ולהפיק ממנו מופע של אש וחרבות ובלבד שלא תאבד אף טיפה מתוכְנו היקר מנשוא.
כשאת גורפת את כל הקופונים בבורסה של היסורים.


מהו הכאב אם לא מקום.
כשאין עוד מען אחר ואין עוד כתובת מלבד הידיעה המענה שכאן זה הסוף של האינסוף. וכאן ההתחלה שלו.
כשאת נמסה ומתפוגגת ונעשית קטנה בתוך עצמך ואז גדלה ומתפוצצת.
כשאינך אלא חומר. והנגיעות עושות את הכאב בך ביד היוצר.
כשאת צומחת מתוך האפר כמו עוף החול, כמו הזהרורים שֶׁטָרְמוּ למפץ הגדול.


מהו הכאב אם לא קירבה.
כשמשחק קרני השמש המרצדות אל תוך מי הטורקיז החמימים והצלולים מענה ומגרה את קצות העצבים עד שאת מרגישה שאת מחבקת את כל היקום.
כשאת נספגת בתוך האיחוד והייחוד שמאותתים לך שאת שם – שאת נראית.
כשהלמות הדופק של הכאב איננה אלא סימן דרך באניגמה הקריפטית הזו שנקראת סימני הדרך האחת והיחידה שמוליכה מחוצה אלייך ואל תוכך.
כשאת חווה את הכאב כמו גאולה. כשאת הווה אותו.


מהו הכאב אם לא משק כנפי האהבה.

מהו הכאב הזה.

.

כמה שזה יפה, ריס

גרניקה​(נשלטת) • 21 בינו׳ 2006

אשריי מי שהגיעה לתחושות/תובנות שתוארו בצורה יפה כל כך.

נוריתE • 22 בינו׳ 2006

כתמיד ריס
}[
אוהבת