לי-אן -- פרק כ"ה

לי-אן -- פרק כ"ה

זר​(שולט) • 27 בינו׳ 2006

פרק כ"ה

אחר הצהריים עבר עלינו בשלווה. חששתי שעלולים לבוא אלינו מבקרים של הרגע האחרון, ולא רציתי לחרוג מכללי ההתנהגות הנאותה. לי-אן ישבה באחת הכורסאות, מכונסת בעצמה והאזינה למוזיקה. אני ערכתי את הסידורים האחרונים, עברתי על כל הרישומים הרשמיים שערכתי במשך השבועיים האחרונים, מילאתי את כל הטפסים הנחוצים וחתמתי בכל מקום שהיה צורך בכך. טופס נוסף מילאתי בשלושה עותקים, עם פרטיה של לי-אן, ועם הפרטים שלי, של הפאראמדיק המחליף ושל מנהל הכלא - שלושתינו נהווה את הוועדה שתאשר את ביצוע הוצאתה להורג ואת מותה כפי שנקבע בגזר דינה. מה שעוד נותר למלא בטופס היה רק התאריך, השעה ושלוש חתימות לאשרור.

דילגתי על ארוחת הערב של שעה שש, ולי-אן לא העירה על כך מאומה. בשעה שמונה התקשרתי למסעדה סינית בעיר הסמוכה, והזמנתי טייק-אווי. התחייבתי לשלם במזומן וביד נדיבה. הזמנתי אגרולים, סלט עוף קר, דים סאם, מרק וונטון, מרס תירס, קוביות עוף באגוזים, בקר פיקנטי, תה ירוק ופירות מטוגנים ברביכה. ביקשתי במפורש לצרף לי שני זוגות מקלות אכילה. לי-אן שמעה את שיחתי, ובהכירה חלק מהמלים בהן השתמשתי הבינה את מטרת השיחה. היא חייכה אלי חיוך תודה.

העדפתי לשלם עבור הארוחה במזומן מכספי הפרטי, כעין מתנת פרידה אישית ממני ללי-אן. התקשרתי לסוהר תורן וביקשתי שיסור אלי למשרד. דחפתי לידיו מספר שטרות של כסף, וביקשתי שימתין לשליח המסעדה בשער. לקראת השעה תשע בערב הגיע לשערי הכלא השליח ובידיו ההזמנה. מספר דקות לאחר מכן הגיעו השקיות ובהן קופסאות האוכל למשרד. ערכתי את המאכלים על השולחן, והזמנתי את לי-אן לאכול. למרות שלא אכלה ארוחת ערב היא לא היתה רעבה במיוחד. כנראה שהזמן ההולך ומתקצר השפיע על התיאבון שלה. אבל על מנת להראות לי את הכרת התודה שלה על המחווה שעשיתי, טעמה לפחות מעט מכל מנה. האדרנלין שזרם בעורקיי הפחית גם את התיאבון שלי, וכך נותרה יותר ממחצית האוכל בכלים בהם הובא.

בשעה עשר, לאחר ארוחת הערב, ובהיותנו שותים כוס תה ירוק, ביקשה ממני לי-אן בפעם האחרונה דפים ונייר. נתתי לה, ועמדתי לקרוא את דבריה תוך כדי כתיבה. היא ביקשה ממני לאפשר לה לכתוב בפרטיות, ואני נעניתי לה. בעת שישבה וכתבה את מילותיה האחרונות, סידרתי את החפצים האישיים שלי בקרטון, ונשאתי אותו למכוניתי. לא הייתי אמור להשאירה לבדה - בוודאי לא שבשעה כזאת. אבל מיהרתי, ולא היתה לי ברירה. חזרתי תוך דקותיים והיא עדיין ישבה ליד השולחן וכתבה. לאחר שסיימה, קיפלה את הדף פעמיים, ועליו כתבה: 'לפתוח לאחר המוות'. בידיים רועדות הגישה לי את הדף המקופל. הבנתי מיד את משמעות הסימניות שעל צידו האחורי של הדף. הנהנתי בכובד ראש, והכנסתי את הדף לכיסי. אין צריך לומר שלא התכוונתי להפר את אמונה, ולקרוא אותו בטרם עת, מוקדם מדי.

השעה היתה כבר אחת עשרה. הוצאתי מהשקית את המכנסיים והחולצה שקניתי בבוקר, ונתתי לה. במחוות יד ביקשה לי-אן את רשותי להיכנס לחדר האמבטיה, ואני הנהתי בראשי אבל סימנתי בידי על השעון. היא הנהנה בלי לומר מלה. לאחר כעשרים דקות יצאה, כשהיא לבושה במכנסיים ובחולצת הגולף. נראה שהבינה כי השעה לא מתאימה להיראות בפני בעירומה. שערה השחור היה לח מהאמבטיה האחרונה שלה, ופעם נוספת קלעה אותו בצמה עבה וארוכה. יותר מאוחר, לאחר שאפשיט מעל גופה את הבגדים, אראה כי לבשה גם זוג תחתונים חדש, ששמרה לעצמה לעת הזאת.

לי-אן ישבה על קצה כיסא, ממתינה בקוצר רוח לדקות שתחלופנה. ישבתי על כורסת סגן המנהל במרחק שלושה מטרים ממנה. דימיתי שאפילו ממרחק זה אני יכול ממש לשמוע את הולם ליבה. בשעה אחת עשרה ושלושים נכנס אלינו למשרד מנהל הכלא, מלווה בפאראמדיק המחליף. קמתי ממקומי, וגם לי-אן קמה. מעל קולב נטלתי חלוק לבן שהכנתי וציידתי בשעות אחר הצהריים, ועטיתי אותו עלי. ניגשתי אל לי-אן, הנחתי את ידי על כתפיה, והובלתי אותה בדממה לכיוון דלת המשרד. החלטתי שמאחר ואנו שלושה גברים המלווים אותה, אין שום סכנה שתברח מאיתנו, ועל כן מיותר לכבול אותה הפעם. לי-אן צעדה אל מותה חופשיה.

הובלנו אותה חזרה לתא ההמתנה ששימש בשבועיים האחרונים כתא המגורים שלה. בתא זה גם יבואו חייה אל קיצם. פרשתי על המיטה סדין לבן שהבאתי מהמרפאה והשכבתי אותה על גבי המיטה. כבלתי את ידיה ורגליה ברצועות עור כך שלא היתה יכולה יותר לזוז ממקומה. כבלתי כל גף בשני מקומות. את הרגליים באיזור הברכיים ובאיזור הקרסוליים, ואת הידיים באיזור המרפקים ובאיזור שורש כף היד. השעה היתה עשר דקות לפני חצות. כיסיתי את גופה של לי-אן בסדין לבן נוסף. לי-אן שתקה ולא הוציאה מפיה מלה. מנהל הכלא ביקש ממני לשאול אותה האם ברצונה לומר מלים אחרונות של פרידה.
"את להגיד דבר?" שאלתי אותה.

ליאן הנידה את ראשה מצד לצד בשתיקה, אולם אז אגרפה את ידה הימנית. הבטתי במנהל הכלא. הוא הנהן כלפיי ואני התרתי את רצועת העור שהיתה כרוכה על פרק כף ידה הימנית ושחררתי אותה. לי-אן הרימה את ידה המאוגרפת וברכות הניחה אותה על לוח ליבה. מכל הנוכחים בחדר רק אני הבנתי את משמעות הסימן. החלטתי להותיר את ידה במקומה ולא לכבול אותה שוב. המנהל שתק. פתחתי את הערכה שקיבלנו יום קודם ממשרד הבריאות. הוצאתי מתוכה צנתר עירוי עם שתי כניסות, והחדרתי את מחט היציאה שלו בעדינות אל וריד היד השמאלית שלה. הצנתר התמלא עד מהרה בדמה, ורק הגומיות שבקצה שני הצינורות חסמו את זרימתו החוצה. אחר כך שאבתי לתוך מזרק מנה של סודיום פנטוטל ותקעתי את מחט המזרק לתוך אחת הגומיות. בתוך הערכה נח גם בקבוק של ציאניד. לקחתי מזרק נוסף ושאבתי מתוכו מספר סמ"ק, והחזרתי את בקבוקון הציאניד חזרה אל תוך הערכה.

עד כה התנהלו העניינים בדיוק על פי המתוכנן. הגיעה השעה לתת למהלך העניינים נופך אישי מעט. בכיסי נח לו מזרק שלישי, שהיה ממולא ברעל קטלני לא פחות - רעל הקורארה - אותו רכשתי בבוקר בביקורי בבית המרקחת. אותו רעל מהיר וקטלני שפותח ע"י האינדיאנים ביערות הגשם של האמאזונס, ומזה מספר עשורים שימש במינונים הרבה יותר קטנים גם ברפואה. אולם, המינון שבמזרק שלי לא היה קטן כלל וכלל, אלא קטלני בהחלט, כזה שיביא למותה בתוך מספר שניות קטן. לא רציתי להשתמש בציאניד על מנת להמית את לי-אן. במקום הציאניד אזריק לה את הקורארה. הסתובבתי וגבי אל שני עמיתי שבחדר, ובאין רואים הכנסתי את ידי לכיס החלוק והחלפתי את המזרקים. שניה לאחר מכן הסתובבתי אליהם חזרה וביד מזרק הרעל.

ביד רועדת תקעתי את מזרק הרעל אל תוך הגומיה השניה. השעה היתה חמש דקות לחצות. הכל היה מוכן. מנהל הכלא עמד ביד מקופלת והביט בשעון היד שלו כל אותו הזמן. היה לו כנראה חשוב לדווח כי ההוצאה להורג הראשונה עליה הוא מפקח תתבצע בדיוק כמתוכנן. בשתי דקות לחצות סימן לי להזריק את חומר ההרדמה. לחצתי על המזרק המכיל את הפנטוטל, והזרקתי את החומר לגופה. בשניות האחרונות לפני שעצמה את עיניה היבטתי אליה והיא הביטה אלי חזרה. ראיתי בעיניה המון דברים, אבל בעיקר ראיתי בהן שלווה.

בחצות בדיוק סימן לי המנהל שוב. לחצתי על המזרק השני, והזרקתי את כל מנת הרעל לגופה. תוך שניות אחז השיתוק בגופה של לי-אן, נעצרה נשימתה, נדם דופק ליבה. מבחינה קלינית לי-אן היתה לגמרי מתה.

nerissa​(אחרת) • 29 בינו׳ 2006

אוף.

בכל הבלגן של השבוע האחרון - אתה היית מפלט עם הסיפור הזה.
חבל שהוא הלך לאיבוד בכל האיכס.

נהדר, זר.
תודה לך

ענתית • 25 בפבר׳ 2006

........................

ענתית • 26 בפבר׳ 2006

...