בהמשך לפוסט בדס"מ במסכה - מערך למניעת גישה למתעללים.

בהמשך לפוסט בדס"מ במסכה - מערך למניעת גישה למתעללים.

Boazz​(שולט) • 5 בפבר׳ 2006

לפני מספר ימים פורסם ע"י Cגלית פוסט בשם בדס"מ במסכה.
למעלה מ250 תגובות והתיחסויות מעידים, כי רבים מרגישים שיש לעשות מעשה, חקרתי ובחנתי מספר רעיונות.

מוצע כאן רעיון להקמת מערך למניעת גישה למתעללים ומסוכנים למיניהם.

נקודות שיש לקחת בחשבון במערך שכזה:

1. בהתייעצות עם עו"ד הובהר כי ראשית חשוב להימנע מכל אפשרות של תביעת לשון הרע על כל היבטיה.
2. מידת החשיפה של פרטי האיש/ה ממנו/ה יש להיזהר.
3. אמות המידה על פיהן ינקטו צעדים כדי להימנע מהאיש/ה.
4. קביעת גוף מנהל המורכב ממספר אנשים בעלי שיקול דעת.
5. מנגנון יעיל בנקיטת צעדים ע"פ מידת החומרה.

באתר שלא נבחר עדיין אפשר יהיה לקבל תגובה לשאילתה פשוטה:
האם הניק של האיש/ה שאני משוחח/ת עימו/ה, מופיע ברשימה של דמויות שאין כנגדם תלונה.

למעשה אנו יוצרים בכך מועדון הפתוח למי שרוצה לתור את נבכי הקהילה בכל אתר שהוא.
אדם שנחשד במעשים על גבול הפשיעה, פשוט ימחק מהרשימה.
מי שלא נרשם יוכל לעשות זאת ולקבל אישור בתוך זמן קצוב.
ממש כמו בכל פורום/מועדון של חברים מורשים.

אני מבקש להדגיש כי ניק המופיע ברשימה אינו בחזקת בעל דיפלומה של דום אחראי ובוודאי שאין בזה משום המלצה ו/או תעודת יושר.

אתם מתבקשים להביא את השגותיכם, טרם פעולה כלשהיא.
לאחר מכן נקבל החלטה.




רצ"ב בלוג של מי שקראה את הפוסט של Cגלית המעיד עד כמה אתר שכזה חיוני.

אני פונה אלייךְ

פורסם ב3 בפברואר 2006, 19:35 ב הרהורי הלב

ראיתי את השם שלך עולה מולי במסנג`ר, שמחתי שנוכל קצת לשוחח. עשית עלי רושם טוב, נחמד כזה ובאמת היית נחמדה.
"בואי לקפה" כתבת.
"מתי?" שאלתי לא כל כך מבינה.
"עכשיו, בואי עכשיו, אנחנו קרובות, כנסי לאוטו ובואי לקפה".
ודווקא רציתי, ואנחנו באמת לא כל כך רחוקות והשעה היתה עשר בלילה, לא מאוחר מידי, לא מוקדם מידי.
"ובעלך? הוא בבית?" שאלתי ידעתי שהוא אדונך ואת שפחתו.
"כן,אבל אל תדאגי הוא לא יפריע לנו, נדבר קצת"
וממש רציתי, אבל חשבתי שזה קצת יהיה מוגזם בשעה כזאת לצאת מהבית, ולהגיד שאני הולכת לחברה.
"פעם אחרת" אמרתי.
"בכייף אני אבוא".
"יש עוגת גבינה , כדאי לך" ניסית לפתות אותי וכמעט הצלחת, אבל חשבתי שעדיף שלא, סתם כי זה מאוחר מידי.
"פעם אחרת, נפגש איפשהו בתל אביב יהיה כייף" והתכוונתי.
"אז תרשמי מספר, תתקשרי" ומסרת לי את המספר שלך

והתקשרתי למחרת, ושוחחנו והיה לנו נחמד לדבר כזה. ישבתי באוטו מחוברת לאוזניה של הטלפון באוטו הכבוי ודיברנו הרבה וסיפרת לי איך זה לחיות חיים גלויים ופתוחים וכמה זה מיוחד בעינייך ואיך את לא מקנאה אם יש לו שפחה וכמה זה מחמיא לך שהוא מזמין אדונים אחרים ואיך הוא אוהב לראות אותך נהנית והרגשתי איתך, שזה כייף ושוב הזמנת אותי וקבענו שנדבר איזה יום ונקבע לנו קפה.

ואז יום אחד הוא עלה במסנג`ר במקומך ולא ידעתי.
"היי" צהלתי לקראתך.
והוא ענה
"זה אני, זאת לא היא" ואמרתי לעצמי נו שיהיה, רק שמעתי עליו, לא יודעת באמת מי הוא.
הוא שם את תמונתו במקום תמונתך, והוא נראה חתיך כזה, לבוש מדים.
"אתה איש צבא?" שאלתי.
"לא, זה מהמילואים" ובאמת חשבתי שהוא גבר נאה, מיוחד, חיוך קצת מרושע, מאסטר כזה. והתרשמתי.
אבל אז הוא נעשה כזה מלגלג, כאילו מקנטר, והוא שאל שאלות כדי להוריד אותי קצת למטה וניסיתי קצת להתחמק והוא אמר לי שאני מתחמקת.
"תבואי לבקר?"
ועניתי לו
"אולי כשלא תהיה בבית" עניתי אמיתי, כי ידעתי שאין מצב.
"למה? את פוחדת ממני?"
וכן, פחדתי ממנו, הרגשתי משהו מפחיד אצלו, הרגשתי שהוא קצת קשוח מידי ושמשהו בו מלחיץ אותי. פחדתי באמת.
"כן, אני פוחדת ממך" אמרתי בכנות.
"מה יש לך לפחד ממני" וידעתי שיש, רק לא ידעתי מה.

אבל רציתי לפגוש אותך, היה בך משהו אמיתי, לא מצטעצע כזה. משהי שנוח לה עם מי שהיא, שחיה בעולם, שלא צריך להסתיר את מי שהיא וזה תמיד מושך אותי העולם הזה, הגלוי. אז חשבתי לעצמי. בטח נפגש במקום אחר, רק את ואני, בלעדיו. כי אין צ`אנס שאני אכנס עם עיניים פקוחות לסיטואציה מפחידה כשאני לא מרגישה בטוחה. ולא הרגשתי בטוחה.

וזהו. קצת נעלמת לי פתאם. כבר הרבה זמן. אז שלחתי לך מסר "איפה את, נעלמת לי?" ובאמת חשבתי לי לאן נעלמת.

נכנסתי לפורום בדסמ, שמידי פעם אני קוראת בו, וקראתי על האיש במסכה, על המעשה הנפשע הזה, על האונס הנורא הזה שביצע באותה בחורה שלא ידעה בכלל לאן נכנסה. וזה זעזע אותי וחשבתי לעצמי כמה אנחנו חשופות לסכנות שכאלו, כי אנחנו כבולות בכבלי הרצון לרַצות, תרתי משמע, בכבלי כניעותינו ובכבלי חבלנו. ואיך אנחנו נותנות לאותם אדונים לקשור אותנו, לנטרל אותנו מכל יכולת להגיב, לעשות משהו ונזכרתי בחלאת האדם ההיא, שגם אם לא קשר אותי וגם אם לא הייתי חסרת אונים לחלוטין תחת ידיו הפכתי ליצור עלוב וחסר יכולת תגובה מתוך פחד והלם. איך דחף את ידיו לתוך חולצתי ואצבעותיו לתוך מכנסיי ובנס הצלחתי לצאת לברוח משם עוד לפני שהצליח לבצע בי מעשה נוראי של אונס ואיך דמעותיי היו הדבר החי היחיד בגופי בשניה הזאת, כי הכול קפא בי ומת בשניה שזה קרה ונזכרתי איך לא יכולתי לנשום תחת הכובד שלו כשנשען עלי ואת הצחוק המטורף ששמעתי בקושי תחת גופו הדוחה שנלחץ על פניי ושאב את האוויר בריאותי. איך נסתי בבהלה ולא יכולתי לתפקד שעות מהפחד וההבנה של מה שהיה יכול היה לקרות.
[[color=yellow]color=yellow]
קראתי את התגובות בפורום על האונס הזה, ועל הכעס של אלו שרצו נקמה ושל אלו שרצו להזהיר ושל אלו שעמדו חסרי אונים מול חוסר הידיעה מי האיש. ואני הייתי מאלה שלא ידעו מה להגיד, שלא ידעו על מי מדובר שניסו להבין את עצמם קודם לפני שהבינו את האחרים ולא הגבתי. לא אמרתי דבר, כי לא ידעתי מה להגיד.
ופתאם היום נודע לי שזה הוא וחשבתי עלייך בכל הסיטואציה הזאת, איפה את עומדת בכל הסיפור. חשבתי לעצמי את איתו, סובלת או תומכת, כועסת או חובקת, ולא ידעתי, אבל ידעתי שנעלמת, כבר כמה שבועות שנעלמת. ואולי זאת הסיבה. ואולי זה כבר קרה מזמן. אני לא מכירה אותו, ואני לא מכירה אותך, אבל עשית רושם כל כך נחמד, אמיתי כזה, חינני ואני רוצה להאמין שאת יותר כועסת מחובקת והייתי רוצה להאמין שאת לא תומכת. כי זה מרושע מה שקרה שם, למרות הכול, זה מרושע. גם לבדסמ יש גבולות.

אז אם את קוראת אותי, ואת צריכה אותי, אני מבטיחה לך שאני אהיה בשבילך, כי יותר מהכול אני דווקא מאמינה שאת סובלת עכשיו כאב אמיתי, של אכזבה ושל בלבול. אני כאן, בשבילך, אם את רוצה. נשתה את הקפה שלנו, בלעדיו. כי את אמיתית, ולא הרגשתי בך טיפה של רוע. ראיתי בך חברה.

ליהי_​(נשלטת) • 5 בפבר׳ 2006

אני רוצה להגיד משהו מבלי לרגע לגרוע מחשיבות דבריך, זה לא שמה שאמרת לא חשוב, או לא נכון, או לא צריך היה להיאמר, זה רק שכל זה נאמר כל כך הרבה פעמים באותן מילים, או במילים שונות, אך תמיד זו אותה משמעות. תמיד מדובר בעשרות אנשים שמזדעזעים מכך שיש כאלו שלא חיים על פי אמות המוסר שלהם, תמיד מדובר בעשרות אנשים שמנסים לשווא למצוא עוד פיתרון יצירתי לחוסר האונים שהם חשים כשקורת זוועה.

דיי, אני לא מוכנה להיכנס לאתר הזה כל פעם מחדש עם תחושות של קורבן פוטנציאלי. בעיקר בגלל הידיעה שבסופו של דבר אני ברשות עצמי ואף אחד מכם לא באמת יכול לעשות משהו על מנת למנוע ממני מצב כזה או אחר או לתקן מצב כזה או אחר שקרה לי.

למה כבר לא מדברים פה על קשירות, על השפלות, על התמסרות וטוהר? למה לא מדברים על חוויות שמטיסות את התחת לחלל? למה זה פסא לספר על סשן מדהים שחוויתם, או לשתף בהתרגשות לקראתו?

אז כן, גם לי קרו זוועות וכן, אחת מהן גם קרתה עם מישהו מהכלוב ולא, אף פיתרון יצירתי של אף אחד לא היה מונע את זה וגם לא גורם לי להרגיש טוב יותר יום למחורת.

זה לא עוזר בכלום, אתם חיים במדיה ווירטואלית בה כל אחד יכול לפשוע בניק אחד ולחזור כצדיק בניק אחר. לא משנה כמה תזהירו, כמה תרחיקו, כמה תנסו למצוא תחבולות יצירתיות במטרה למגר את התופעה... זה לא יעזור. הדבר היחיד שיכול לעזור הוא מודעות בקרב סאביות לדברים שעושים ולא עושים בשביל ליצור מצב כמה שיותר בטוח ואת זה לא עושים על ידי התחבטוח חוזרת ונישנת אודות השאלה "מה יעשה לדום המסוכן..."

:-)

Boazz​(שולט) • 5 בפבר׳ 2006

חברה מתקנת את דרכיה ע"י יוזמות של יחידים וקבוצות.

לפני כ 100 שנה היו מספר נשים ששרפו חזיות, "סופרג'יסטיות" אני מניח שמישהי כמותך לא הייתה נוקפת אצבע לעשייה שכזו.

ומה בדיוק את מציעה ???

אם יש לך הצעה לסדר , השגה או רעיון שיכול לתרום את מוזמנת יקירתי.

המיזם הזה נולד עבור נשים כמוך, למניעת מקרה שבו מישהי נוספת תיפגע.

מצטערת בועז אבל הגזמת

עינבר • 5 בפבר׳ 2006

ליהי, וגם אני לצורך העניין, לא רוצה ולא זקוקה לעזרה שלך.
יש מיזמים שונים של סאביות , ומי שבאמת רוצה לברר על מישהו , יכולה לברר, צריך רק מודעות.
ואם כבר מקימים מיזם שיחשוף דומים מסוכנים, אני מעדיפה שמיזם כזה, יהיה מנותק מגברים.

והפורום הזה , כבר הופך להיות מקום ממש מעיק, בשבילי, כל מה שהוא עוסק בו זה דומים מסוכנית
ואני מצטטת את ליהי: "למה כבר לא מדברים פה על קשירות, על השפלות, על התמסרות וטוהר? למה לא מדברים על חוויות שמטיסות את התחת לחלל? למה זה פסא לספר על סשן מדהים שחוויתם, או לשתף בהתרגשות לקראתו? "

כי כאן, לפני שזה מקום להגן עלינו, זה מקום שאנחנו רוצות להנות ממנו. אחרת מה הטעם ?

מצטערת בועז אבל הגזמת

עינבר • 5 בפבר׳ 2006

ליהי, וגם אני לצורך העניין, לא רוצה ולא זקוקה לעזרה שלך.
יש מיזמים שונים של סאביות , ומי שבאמת רוצה לברר על מישהו , יכולה לברר, צריך רק מודעות.
ואם כבר מקימים מיזם שיחשוף דומים מסוכנים, אני מעדיפה שמיזם כזה, יהיה מנותק מגברים.

והפורום הזה , כבר הופך להיות מקום ממש מעיק, בשבילי, כל מה שהוא עוסק בו זה דומים מסוכנית
ואני מצטטת את ליהי: "למה כבר לא מדברים פה על קשירות, על השפלות, על התמסרות וטוהר? למה לא מדברים על חוויות שמטיסות את התחת לחלל? למה זה פסא לספר על סשן מדהים שחוויתם, או לשתף בהתרגשות לקראתו? "

כי כאן, לפני שזה מקום להגן עלינו, זה מקום שאנחנו רוצות להנות ממנו. אחרת מה הטעם ?

T O M​(שולט) • 5 בפבר׳ 2006

הרעיון הוא לא טוב ואסביר לך מדוע:

גם אם תיאורטית היו נקבעים חוקים כלשהם, בהיעדר סמכותיות ענישה אין
בזה ממש אפקט מרתיע. ולאף אחד פה אין סמכות לקבוע מה אחרים יעשו ומתי.

כמה אנשים אתה מכיר שהיו מסמיכים אנשים אחרים לפקח על צעדיהם?
ואלו שלא מסכימים להסמכה או לחוקים, תוכל לבוא אליהם בטענות?
הרי הם לא חייבים שום דבר לאף אחד.
רשימה של אנשים "מסוכנים"..אתה מוכן להסתמך על רשימה כזאת שבאה
מאנשים שאתה לא באמת מכיר?
(צריך יותר מהיכרות שטחית כדי לבסס אמינות לגבי רשימה כזאת)

בנוסף גם לא כולם באים בגישה של "אנחנו קהילה. בוא נדאג לעצמנו".
יש הרבה שלא מעוניינים להתערבב יתר על המידה ולכן גם אין סיבה שיקבלו
על עצמם חוקים מסתם אלמוני שהחליט לצרף אותם בניגוד לרצונם.

הם פוגשים אנשים רק באחד על אחד ו"הקהילה" לא נוגעת או מעניינת אותם.
הם לא חייבים להתענייין מה אנשים אחרים עושים. זו בחירה אישית של כל אחד
אם להתעניין גם באנשים אחרים או להתמקד רק בעצמך ובפרטנר/ית שלך.

בנוסף, כשקורים מקרי פגיעה, רובן הן על סמך עדות מילה נגד מילה.
ואנשים ישפטו על פי קליקות.

מי שמקושר לדום יתמוך בגירסת הדום
מי שמקושר לסאבית יתמוך בסאבית
מי שלא מקושר לאף אחד מהם יצא מבולבל.

-----------------

אתה שואל מה אפשר לעשות..

ובכן,
אם אתה יודע על אדם שבעיניך הוא מסוכן, אז דבר עליו עם חבריך.
ספר להם מה אתה יודע ותן להם לשפוט בעצמם האם הוא מסוכן גם עבורם.

אם אדם שאתה לא מכיר פונה אליך ומספר לך על אדם מסוכן, אתה תהיה חשדן
באותו אדם שפנה אליך לא פחות מהבחור שעליו מדובר.
וכי למה שתאמין למילה של אדם זר? כי ראית אותו פעם בצאט? פגשת אותו פעם
אחת באיזו מסיבה?

לא חסר אנשים סכסכניים ואם מחפשים דברים להאמין בהם, תמיד עדיף להיצמד
לחברי האמת שלך. כך תוכל לדבר בחופשיות וגם לקבל מידע שהוא אמין.
חברים טובים ידגישו מתי הם שמעו שמועה ומתי זה מידע אמין.
עליהם תוכל לסמוך. הם יודעים לסנן.

כך תוכל לעזור בצימצום המקרים.
למנוע ב-100 אחוז לא תוכל.

לא צריך להקים "משטרת צניעות" או "פסקי הלכה" למיניהם.
שכל אדם יעשה את הדברים שלו, ומי שרוצה להסתכל עליו יעשה זאת באופן
עצמאי על פי אמות המידה והמוסר שלו ויסיק מסקנות אישיות לעצמו בלבד.

מידע, שנמצא אמין, תמיד אפשר לשתף בין אנשים בפרטי.
את ההחלטה איך לקבל את המידע או מה לעשות איתו זה, תן לכל אדם להחליט לבד.


אני תומך גם בדבריה של ליהי
היא גם כואבת את העניין לא פחות מאחרים, אבל היא מודעת לכך שפגיעות יש בחיים
ואי אפשר למנוע כל זוועה שתבוא. היא גם לא באה לפה כדי להרגיש "קורבן" אלא כדי להנות.
וחזרות על דברים כאלה רק עושים יותר פחד והפחדה מאשר תורמים למצב.
מוציאים את כל החשק בכלל להכיר מישהו.

אנשים הבינו שישנה גם סכנה בהיכרויות באינרטנט.
מסוכן גם בחוץ.
יש סכנה בכל דבר.
מתמודדים. לא ע"י הפחדה.

כוונתך היא טובה ועל כך אני מודה לך.
תודה על האיכפתיות, בועז.
(באמת, בלי ציניות)

Re: :-)

ליהי_​(נשלטת) • 6 בפבר׳ 2006

מישהי כמוני שומרת לעצמה את הזכות לא להקריב את האושר שלה על מזבח החשיבות העצמית שלך.



כתבתי את מה שכתבתי מבלי לפסול את דבריך, אלא ממקום של תסכול אישי שלי ותחושה מאוד סובייקטיבית, הדגשתי את זה. חבל שאתה בחרת להתקיף בהודעה שלך, זה רק מראה שוב שלא טעיתי.

גלתיאה • 6 בפבר׳ 2006

בועז, אני מאוד יכולה להבין את התסכול מול אנשים כאלו, והרצון ליצור פתרון שיפתור את הבעיה הזו.
אבל מה שבאמת יכול לעזור כאן, זה לתת לאנשים כלים שיעזרו להם לסנן את השותפים שלהם.
מי שיש לו אחריות אישית, יקשיב. מי שאין לו, המציאות תטפח על פניו מהר מאוד. יש אנשים שרק אחרי שהם עוברים על בשרם משהו, האסימון נופל להם. ולפני זה שום רשימות כאלו ואחרות לא יזיזו אותם מדעתם.

קחו רעיון הפוך

teacher​(שולט) • 7 בפבר׳ 2006

אז ברור שאין אפשרות או רצון בכלל לגוף מחליט.
אז למה לא ללכת בשיטת ה-SMSים? ולתת לסטטיסטיקה לנצח.

כשאני מחפש פתרונות לבעיות מסובכות באינטרנט, אני הולך אחרי שביל הכסף.
היכן שמעורב הרבה כסף, תהיו בטוחים שיש אחלה פתרונות יעילים וטובים.

אז ככה עשיתי גם במקרה הזה, ובדקתי מה קורה ב-EBAY.
השוואה קצרה:
גם שם אנשים יכולים לפתוח כינויים אין ספור
גם שם יש חשיבות ל'עם מי אתה עושה עסק'
גם שם יש אנשים שמפרים את הכללים
וגם שם מדובר באינטראקציות משמעותיות עם אנשים שאנחנו לא מכירים.

והם פתרו את זה בצורה מאוד פשוטה, שנקרא לה - שיטת המוניטין.
כל אחד שיוצר איתך את הקשר הזה, יכול לכתוב עליך חוות דעת, אפילו דירוג,
כמה טוב או רע היית, ואם ברחת עם הכסף.

נוצרים כמה סטטוסים בולטים:
החדשים - אין להם שום מוניטין והם צריכים לבנות אותו מאפס, מי שיוצר איתם קשר יודע את זה ומתקדם בזהירות. היה מוצלח? נוסף דירוג, היה מפחידן סדרתי - מקבל דירוג שלילי אבל רק אחד בינתיים, עד הבא בתור.

הסוחרים המקצוענים הטובים - ימבה דירוגים טובים, אולי איזה אחד, שניים, עשר ביקורות קנטרניות, לרוב בלי פירוט סיבה, שווה מאוד ללכת אליהם, כמעט ואין סיכון, אפשר פשוט לרוץ ולקנות. מיליארד סינים אינם טועים..

הסוחרים המקצוענים הרעים ?? - אין דבר כזה, כי אליהם לא הולכים. כל מי שאחוז הדירוגים הרעים שלו מתחיל להחשיד, לא שווה לדבר איתו, יש אחרים תמיד.

ככה זה באיביי. אין דירוגי סתם, אף אחד לא יכול לדרג את עצמו, או פעמיים על אותה אינטראקציה
וכו' וכו'..

הנה רעיון .
teacher