איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
1 במרץ 2006
הוא אמר לה "לא"
משהו שנכתב לפני כשנתיים:
הוא אומר "לא". היא נאבקת לשנות את החלטתו, מנסה לשכנע, מאיימת, צועקת, בוכה...הכל לשווא. החלטתו נותרת בעינה. היא נרגעת. איזה סיפוק מופלא פושה בה, שלווה. חיוך פנימי מבצבץ בתוכה. היא עשתה את כל שהיה לאל ידה. זו לא אשמתה, ההחלטה נלקחה מידה... ועכשיו היא יכולה פשוט לקבלה. היא לא צריכה לדאוג יותר לתוצאות, הן כבר לא באחריותה. באופן מוזר כלשהו, היא חשה מוגנת. מביטה אל הגבר שלצידה, חשה עצמה נמשכת אליו. הכל יהיה בסדר. הוא יגן עליה. היא כבר לא לבד. גם בהמשך תתווכח. קשה לה לתת לעצמה להכנע. באמת אפשר פשוט לתת לזה לקרות? מותר? היא תמיד תפסיד בוויכוחים. לא היה יכול להיות אחרת. היא לא הייתה חשה עצמה בטוחה אילמלא היה כך. אבל עכשיו היא כבר מתווכחת הרבה פחות. היא זקוקה פחות לגילויי סמכות מוחצנים כדי לדעת שהוא שולט בה. היא חשה את סמכותו עליה בכל עת. היא כבר יודעת שהוא אדונה. האמנם אדונה? איזה אושר! סביבה תמיד מעטפת של הגנה וחום. היא נשענת עליו- הסלע שלה, הדבר המוצק והבטוח ביותר בעולמה. היא מאמצת אל ליבה את פיסת השפיות היחידה. עם הזמן, יגבר שיעבודה. טבעות ההגנה שסביבה יתרבו. ועם כל טבעת נוספת, כך תקבל על עצמה יותר את עול אדונה. כך תיטמע יותר לחלק ממנו. רצונו הוא רצונה. היא הכלי הממחיש את רצונו. כל תפארתו נגלית בה. היא תהייה רגועה ושלווה. היא תהייה לאחד עם השמיים ועם האדמה, בהרמוניה מוחלטת עם עצמה וכל הסובב לה. הכל יהיה כשורה. הוא אמר לה "לא"... |
|
|
נוריתE
|
לפני 18 שנים •
2 במרץ 2006
איימוש
מתה על הכתיבה שלך חומד, אבל, בזמן האחרון אני לא בדיוק יודעת איך "לאכול" אותך. יש לך כל כך הרבה תהיות ושאלות ומחשבות שמביאות אותי ,לשאלות ותהיות משלי.... |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
3 במרץ 2006
אז תתהי, ליילה יפה. זה דווקא טוב שאני מעוררת אותך...
|
|
|