בחדר חם ומכושף...

בחדר חם ומכושף...

Stranger • 4 במרץ 2006

בחדר חם ואפל עם אח, על שטיח פרסי ניצבות שתי כורסאות.
מהחדר מתפצלים שלושה מסדרונות המרוצפים בשיש לבן ובוהק.
בכורסא אחת היא ובשנייה הוא, יושבים ושותים משקה שהכינה עבורם.
סחרחורת קלה מציפה אותו, מרגיש איך הכל מסתובב...פנייה משתנות בהרף – טורפת.
מתוך מארב מתוכנן ובדיוק כירורגי מנתרת לעברו – הטרף.

משאיר שם מהר פיסה מעצמו כמו חיה לכודה, לנער אותה קצת מעליו, ומתחיל לרוץ
בכל הכוח במסדרון הארוך לכיוון הדלת - צוחק ונושם לרווחה, '' אני מצליח...שוב.''
הדלת נפתחת...והיא שם מולו עם עיניה הצורבות!
מבולבל, מביט לאחור ולא מבין איך היא כבר כאן, מחזיר מבט לעברה...היא בוערת מולו עם מבט מוטרף.
מנסה נואשות למלמל לעברה, לחייך בתמימות קצת להרגיע את הטירוף הזה שלפתע אחז בה.
יש סתירות, יש גם סטירות אבל אחרי זאת, הוא מוצא עצמו מועף בחזרה לחדר האפל...כואב ומצלצל.
שומע את עקביה פוסעים לעברו לאורך מסדרון השיש הארוך מהדהדים בחוזקה. פסיעה ועוד אחת בקצב בטוח וצליל מקפיא.
הוא שוקל מהר אופציות ובטיפשות מחליט לנסות שוב. לכיוון הדלת השנייה...הפעם יותר מהר...יותר חד...
לא להשאיר לה סיכוי.
ידיו כבר על הידית כשלפתע מלופף על צווארו חבל ארוך שנצמד יותר ויותר ומקשה לנשום.
הוא נאחז בידית בשתי ידיו, מנסה להתנגד למשיכה ושומע את נשימותיה מרחוק...
בהינף אחד ידיו ניתקות מהידית וגופו מועף דרך כל המסדרון עד אליה. נופל על גבו, מתפתל ורואה את רגליה מעליו.
מביטה בו מלמעלה בזלזול מופגן.
היא לא ממהרת לחסום את תנועתו...משתעשעת בו...נהנית מלראותו מנסה לשווא לברוח בדלתות שכל כך מוכרות לו.
חבול, כואב אבל עדיין מידי גאה חייב לנסות שוב...רק עוד פעם אחת. לכיוון הדלת שטרם ניסה.
מעיף את החבל מצווארו ופותח בריצה מטורפת חולף על כל אריחי השיש כאילו חיו תלויים בזה.
הדלת גדלה ומתקרבת...בהישג ידו...מושיט את ידיו ושומע את הקול הכי רך מתגלגל לעברו במסדרון.
קול בטוח בעצמו ודורש:
'' עצור! ''
גופו קופא במקום...והוא כלא מאמין, שום שריר ושום איבר לא מציית לרצונותיו.
'' תסתובב! '' קולה פוקד עליו.
כמו אחוז דיבוק, גופו מסתובב על צירו והוא רואה אותה שוב, שם בקצה המרוחק יושבת על כסא נוקשת באצבעה ומצביעה לעבר רגליה.
שלווה, רגועה ובעיניה מבט טורף שעוד רגע ישיג את מבוקשו.
ברכיו מובילות את גופו הכורע ועושות את כל הדרך הארוכה והקרה על רצפת השיש, הקירות מגדלים ומשילים שרכים לעברו, מקשים על תנועתו לעברה. פתאום הוא מוצא עצמו נלחם בהם...פשוט כך. מנסה להגיע אליה. הבגדים נקרעים מגופו, מושלים ויוצרים שביל צבעוני לאורך המסדרון. הידיים מסתבכות בשרכים, הרגליים עייפות מלהתנגד, הפנים מכוסות וכבר קשה לראות או לנשום והוא...זה שניסה לברוח ממנה בכל מחיר נלחם כרגע בשארית כוחותיו בכדי להיות קרוב אליה. מה לעזעזאל קורה כאן?
משתוקק כבר להגיע עד אליה...ערום, חבול וקשור לנשק לרגליה ולהודות לה. להודות לה שהיא מוכנה לטעום מבשרו ולהשתעשע בו – הטרף שלה.
במרחק נגיעה מהחדר החם כוחותיו בוגדים בו והשרכים גוברים עליו. נעצר. חלש, עייף ומאוכזב.
שם במסדרון הקר, תלוי על שרכים, מדמם, הוא זועק בעיניו אליה. מתחנן וקורא בשמה.

והיא...היא כבר לא שם. כבר לא רעבה. תשאיר אותו תלוי למחר, אולי אז תרצה להשתעשע שוב בצעצוע שלה - בו.

----------------------

בחדר חם ואפל עם אח, על שטיח פרסי ניצבות שתי כורסאות.
מהחדר מתפצלים שלושה מסדרונות המרוצפים בשיש לבן ובוהק.
בכורסא אחת היא ובשנייה הוא, יושבים ושותים משקה שהכינה עבורם.
הם אחד.
היא רוצה לראות הכל.

בשקט שלה...בשלווה...בעיקשות...ובאהבה הזו, פשוט לא משאירה אבן אחת לא הפוכה.
מאירה בזרקור שלה על כל אותן פינות חשוכות שמעולם לא ראו אור והוטמנו עמוק עמוק
אי שם במקומות שגם לו כבר קשה למצוא.

מלמדת אותו איך.
מראה לו עוצמה.
דורשת מעצמה לא פחות. גם כשקשה לה.
לומדת ממנו על עצמה.

וזה...זה בדיוק מה שעושה את ההבדל.
ההבדל בין סתם כוחניות לעוצמה.
ההבדל בין פני השטח ובין הליבה.
ההבדל בין קשר, לבין מה שהרוויחו לכל החיים.

והיא...
היא תראה הכל.

העוצמה שבאמירה

Artemis^ • 4 במרץ 2006

אהבתי את הגרסה הראשונה. ההתחבטויות הפנימיות, הנסיונות לברוח (המנטליים), הרצון הענק להיות, אל מול הרצון הלא פחות חזק לא להיות. המאבק הפנימי שנכנע אל מול עוצמה אמיתית.
הכי אמיתי שיכול להיות.

שוטרת* • 4 במרץ 2006

הכי אמיתי שיש.
הכי אמיץ שיש.
הכי חתול יפה שיש .

מיוחד שלי,
}{

Queencie​(שולטת) • 6 במרץ 2006

המלחמות שלנו עם עצמינו הן המלחמות הקשות ביותר....
עליהן נאמר (בין היתר)
You can run but you may never hide
או שמא זה להפך....
כך גם בשליטה מנטלית...
ובמיוחד זו שמביאה אותך לאותן פינות אפלות שהחבאת או שברחת מהן.
האתגר עצום וכך גם הסיפוק.
כתבת נפלא! נהניתי לקרוא ובעיקר נהניתי לחשוב בעקבות זה...