ואז הופיעה בטי

ואז הופיעה בטי

עובד אלילות​(נשלט) • 5 באוג׳ 2003

ואז הופיעה בטי,
אני הייתי בחוץ, מחפש מזון לכלבה
הדורשת לסלק את השיער הגברי מן הרגליים שלי.
ברח' אבן גבירול ליד העירייה, נכנסתי לפרפומריה
ושאלתי על מכשיר להסרת שיער.
אשה עבת בשר ענתה לי "אין במלאי כרגע
את המכשיר הזה" יצאתי אל הרחוב
ואז הופיע בטי.
גרביונים שחורים, נעלי ג'אז, שיער קצר הדוק בג'ל
והיא בתוך כל זה - עורה הלבן, קומתה הנמוכה
פרצופה חייכני, ערמומי.
נפגשנו בתחנת אטובוס מספר פעמים בעבר
עדיין לא החלפנו מילה, אבל משהו בי משוכנע
שהיא תעזור לי להרוג את הכלבה,
ואז נוכל לחיות יחד כמו איש ואישה.
הלכתי אחרי בטי במרחק מה מאחור
וראיתי אותנ נכנסת לבית דירות.
נשענתי על מעקה החצר - הכלבה הצטנפה בפינתה באימה.
אזרתי אומץ ועליתי אל הקומה השלישית, שם התנוסס
על אחת הדלתות השלט 'בטי'.
נקשתי על הדלת והיא פתחה בחלוק רחצה ירוק
עדן רטובה מן המקלחת.
"איך אפשר לעזור לך?" שאלה ואני עניתי בטון נעלב
"אם כך אז אי אפשר לעזור לי"
ירדתי במרוצה במדרגות.
הכלבה שאגה במלוא עוצמתה - אני הצטנפתי לפינה
בסדר, בסדר, אני נכנע.
נכנסתי לדירה וישר אל חדר האמבטיה
שם נטלתי את הידית האדומה של מנקה האסלה
הרטבתי את הישבן במים, ריככתי בסבון
והחדרתי לפי הטבעת.
הכלבה נאנקה, אני השפכתי.
בישבן דואב התיישבתי על הכורסא כדי לכתוב דו"ח זה
ואז נקישה בדלת -
בטי עומדת בפתח.
מביטה אל תוך תוכי, מחבקת אותי,
מוחה דימעה.
"בטי" אמרתי "שם בפינה יש כלבה שחורה, היא נושכת אותי
תהרגי אותה בבקשה"
בטי ידעה במה מדובר
נכנסה לדירה, נגשה לפינה האפלה שם תפסה לכלבה ברעמה
החלה התגוששות נשים שמהותה - קריעת שיער אחת לשניה.
הקרב הוסלם לשימוש בנשיכות
לא עבר זמן עד שבטי נותרה מוטלת על הריצפה,
הרוגה.
הכלבה חשפה את שיניה מולי - נראה אם תעז גם אתה.
היא הסירה גרביונים שחורים מעל בטי, הסירה גם חזיית תחרה,
תלבש מייד - לי אמרה.
לבשתי את הגרב על רגל חלקה משיער אך פצועה
בפצעי גילוח גס, נגשתי אל המיטה.
הראי תלוי מעלי ואני בתנועת קדימה אחורה
משתפשף על המזרון.
הכלבה גרגרה בסיפוק - אני השפכתי.
שטפתי את עצמי, יצאתי מן הבית, ועליתי אל בית הדירות.
דפקתי על הדלת הסמוכה לשלט 'בטי'. זקנה
פתחה לכדי חריץ.
"איפה היא?" שאלתי, "הלכה" אמרה הזקנה
"רוצה לראות?" "כן" עניתי. במפתח תלוי על צרור
היא פתחה את הדלת עם השלט
נכנסנו פנימה וראינו
בטי נעלמה.

של ערן צור

slave for ever​(נשלט) • 5 באוג׳ 2003

אם כבר עסיקנן בערן צור, אי-אפשר שלא לכתוב את ה-שיר שלו, לשטוף לה את הרגליים:

לשטוף לה את הרגליים ולשתות את המים

בגיגית חיממתי מים
חלצתי מרגליה נעליים
הנחתי את הרגליים במים
היא שכשכה באצבעות עם ציפורניים
לשטוף לה את הרגליים ולשתות את המים

הבאתי סבון וסיבנתי
לקחתי את המברשת, קרצפתי
הבאתי מגבת, עטפתי
השפלתי את עיני, התביישתי

לשטוף לה את הרגליים ולשתות את המים

היא שמה עלי את הרגליים
אחת בכל צד שווה שתיים
אמרה לי מילה פעמיים
"תשתה, עכשיו תשתה"

לשטוף לה את הרגליים ולשתות את המים

לקחתי לגימה הגונה
היא בפרצופי בעטה
עפתי אחורה, נפלתי לרצפה
הייתי אדום מרוב סיפוק ובושה

לשטוף לה את הרגליים ולשתות את המים

עובד אלילות​(נשלט) • 5 באוג׳ 2003

סלייב אפס

הידוע בחיבתו העזה לכפות רגליים
מסוף העולם ועד סופו
אכן תשובה נאה

אך אנא אמור לי מה לדעתך מתאר המשורר בשיר הראשון?

slave for ever​(נשלט) • 5 באוג׳ 2003

קודם כל, ואז הגיעה כי בטי היא בת.

דבר שני, יש לי את זה בקאזה וזה שיר סופר אידיוטי בלשון עדינה.

עובד אלילות​(נשלט) • 5 באוג׳ 2003

וואלה, שכחתי ה

ובקשר לשיר עצמו

אני דוקא חשבתי שזה שיר שמאוד רלוונטי לעולם הבדסמ
נראה לי שהדובר בשיר מתאר מאבק בין הפנטסיה הבדסמית שהוא מאוד לא שלם איתה והיה שמח להפטר ממנה אבל הוא משועבד לה ומוכרח אותה כדי להגיע לסיפוק, שמסומלת ע"י הכלבה, מה שאנו מכנים מלכה, אלא שהוא קורא לה כלבה מאחר ולמרות שהוא מוכרח אותה - בתוך תוכו הוא לא סובל אותה, לבין הרצון והכמיהה לקשר אהבה רגיל ויפה עם אשה שתבין אותו ותאהב אותו ושהם יחיו ביחד כמו איש ואישה, מסומל ע"י בטי . המאבק למעשה מתרחש בתוך עולמו הפנימי שבסופו הכלבה גוברת על בטי והוא נשאר משועבד לכלבה. הוא מחפש את בטי אבל בטי נעלמה. כלומר ההזדמנות שלו לקשר רגיל ונורמלי עם אשה שהוא באמת אוהב נגוזה והוא נשאר, כאמור, עבד של הכלבה.

אתה מבין, סלייב, לא סתם קוראים למקום הזה כלוב, המין הוא בית כלא. נראה לי שכולנו, או חלקנו, היינו רוצים לקיים קשרים רגילים עם בנים ובנות שמבוססים על סקס רגיל ואהבה, אבל אנחנו לא יכולים לא משנה כמה אנחנו רוצים כי הדרך לסיפוק מיני חייבת לעבור דרך הסטייה שלנו. זה המנגנון שלנו, קשה להסביר למה זה.
אני יודע מעצמי שהרבה מאוד פעמים שהייתי מאונן ומפנטז כדי לגמור אני עשיתי את זה לא משום שרציתי אלא משום שאני מוכרח, כי אני מרגיש דחף מיני חזק שכדי לפרוק אותו זה חייב לעבור דרך שם. פרדוקסלי שהחלק שהכי מענג אותי בעולם הוא החלק שאני הכי שונא בעצמי (במיוחד מייד אחרי שאני גומר), שאני מסתיר - פעם גם מעצמי, אבל היום בעיקר מן הסביבה (הורים, אחות, סבא וסבתא, דודים, שכנים וכו), שאני הכי הייתי רוצה לשנות.

אבל בהחלט ייתכן שאני מדבר אך ורק בשם עצמי. ומה שעוד יותר בטוח הוא שיש כאן בודאי אנשים שיותר שלמים עם עצמם ממני.

אבל לא כך הוא שכל אחד ואחת מאיתנו היה מעוניין עמוק עמוק בתוך תוכו שבטי היא זו שתגבור על הכלבה?

כלובי • 5 באוג׳ 2003

איזה יופי של כתיבה עובד אלילות
לא פחות טוב מהשיר שציטטת
וואו. מסכים לכל מילה.
יש לי את הדיסק ושמעתי את הקטע הזה עשרות אם לא מאות פעמים ובכל זאת אתה מיטיב לתארו, נהנתי לקרוא.

מה שלא אהבתי כל כך היא השנאה העצמית שאתה מתאר
אתה אנושי, והדחפים המיניים שלך אנושיים וטבעיים
ואין בהם רע.
אז למה לשנוא את עצמך על זה?
ולא להנות מזה בשקט?
(זה לא משהו שמספרים לסבתא אתה יודע, ובכל זאת זה לא דבר רע)

כלובי • 5 באוג׳ 2003

ובקשר למאבק בין בטי לכלבה..
אין לי מושג, לדעתי יש רגעים שבהם רוצים את בטי
ויש רגעים שרוצים את הכלבה

ויש רגעים שבטי רוצה להיות בטי
ויש רגעים שבטי רוצה להיות הכלבה..

אני דוקא מאמין שאפשר לחיות ביחד עם בטי ועם הכלבה.

slave for ever​(נשלט) • 5 באוג׳ 2003

עובד אלילות יקר,

איפה היית בזמן הבגרות שלי בספרות??

עובד אלילות​(נשלט) • 5 באוג׳ 2003

תודה כלובי{ל} יקר

גם אני אוהב את ערן צור, יש לי את כל מה שהוא הוציא, ואני מסכים איתך יש דמיון ברור בין בדידותי למלנכוליה. אגב ערן צור, לפי מה שקראתי פעם בלאשה (תור לרופא שיניים) התחתן, ועכשיו הוא אבא.
מה שמעניין מאוד לדעת זה מהי בדיוק הסטייה שלו, כי הבנאדם עוסק בכתיבה שלו בכל הסטיות האנושיות האפשריות, אבל יותר מכל נראה לי שהוא משלנו...

וסלייבוש , אני הייתי די גרוע בספרות, כך שטוב לך שלא הייתי בסביבה

כלובי • 5 באוג׳ 2003

אלו שהם הכי גרועים בספרות בבצפר, הם אלו שמתעקשים לשמור על ראש פתוח

וגם אני מעריץ את ערן צור ולמרות שהוא מגוון ממש קל להזדהות עם מגוון הסטיות שהוא מתאר, אולי בגלל החושניות הזאת של מים גנובים ימתקו