| annabelle |
לפני 18 שנים •
23 במרץ 2006
*אדאמאס
הלבה רתחה וחדרה את הסלע
שלמרגלות הר הגעש. כך נוצרתי, מפחמן שתגבש, והפכתי לאבן. וחיכיתי. שנים. עד באה זו היד וכרתני ממעבה האדמה. מן התהום. אבן גולמית וקשה הכי קשה שיכול היה הטבע להציע. לא מבהיקה ולא זוהרת. עוטה שחורים. רוגשת ונרגעת חליפות בידי האמן שלך, החשות במגע הקר, בכאב של האבן המשוננת. נתונה בין אצבעותיך המקרבות אותי תחת עין בוחנת אוספות אותי בשקט, בבטחה: "בריליאנט! כך אעצבך עד היותך שלמה ומעוגלת, עבורך, עבורי" רואה כיצד אתה מקלף ומסיר משקעים שדבקו בי, נוטע בטחון, חושף פאה אחר פאה. כובש, בסבלנות וברגישות, כמבקש לא להפריע לתהליך ההתגבשות הטבעי. עוצר, חושב, הופך מצד לצד, ברוך , בלפיתה קשה המונעת ממני להשמט מידך יודע שליטוש נכון רק יעצים את הברק. יודע, שיקח כמה שיקח לבסוף אנצנץ, וארצה בתפסי הזהב שלך שיקבעוני במקומי הטבעי היחיד: בידך. *המילה יהלוםDIAMONDׂ מקורה מהמילה היוונית אדאמאס שפירושה: "לא ניתן לכיבוש"... |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
23 במרץ 2006
אנאבל,
הכתיבה שלך תמיד כל כך מרגשת. כל כך פורטת על המיתרים הכי כמוסים. תודה לך 
|
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 18 שנים •
23 במרץ 2006
אמרתי לך כבר פעם ..
תודה
על המתנות היפות שאת כותבת לנו כאן הפעם זו מתנה עם יהלום .. |
|
|
הקול(שולט)
|
לפני 18 שנים •
23 במרץ 2006
ליטוש
למרגלותיי,
קשה כיהלום, נטולת ברק כפחם, הכיהלום תנצצי בסיימי ללטשך? אדרתך שחורה, קליפותייך - אינספור, וכבצל בהתקלפך - מדמיעה את סביבתך. אבן קרה? נטולת ברק? גשי למראה ושאי מבטך, כי מראה אני לך, מראה בררנית, לא הכל משתקף בי, חלקים נבלעים. שַׂשׂ אלי דרך, אך גם כי אותש - לא אניח, אלטשך באבן קשה ושורטת, אשמרך בקטיפה, וכשאת ידייך אכבול, רק מעצמך אשמרך, כי שלי את ...... ואותו ורד ארגמן, באגרטל מאורך, ניצב באפילת החדר, ורק קרן שמש מציצנית, חודרת, מדגישה את האודם.... |
|
|