| RIS |
לפני 18 שנים •
2 במאי 2006
מילה איתך (כמו בכל שנה)
.
כמו בכל שנה, היום הזה מגיע ולא מביא עמו דבר. אני יודע שאנסה להתחבר, למצוא עוגן, משהו שיחבר אותי אליך אבל למה דווקא היום? הרי אין יום שבו אינך חסר, רק שאני שוכח, בתוך הרשת עמוסת הפרטים שאופפת את היומיום. ישנה התמונה ההיא שלך שצילמתי, זו שהגדלתי לאמא שלך. זה תמיד היה עובד. כי אתה נראה כל כך חי ומלא קסם בה, כל כך ויטאלי ומרשים ויש לך שם את המבע הזה שגרם לכל אחד להתאהב בך מיד. אבל היא כבר לא עובדת, ואני כבר לא מנסה, זה מרגיש כמו חליבה מאולצת של בלוטות העצב. כמו בכל שנה, אני לא אלך עם האמא שלך וכל החברים, הקבוצה הקטנה והנאמנה הזאת שמעולם לא עזבה אותך, כמוני. וכמו בכל שנה, יבוא בכל זאת הרגע הזה שבו תחייך אלי ותקרוץ ותלחש לי בקולך הרועם לא לקחת ללב, שהכל אוונטה, קח את החיים בקלות... החיים לא לקחו אותך בקלות, הם עזבו אותך, ערקו ממך ואני משער שאיש לא היה מופתע יותר ממך באשר היית משוכנע שתחיה לנצח. ועכשיו, זה מוזר, כי בדרך כלל אנשים שהולכים נשארים צעירים לנצח, ואני רואה אותך כאילו נשארת, כאילו המשכת...אני מנסה לראות מה נהיה ממך, לאיזה מין איש גדלת להיות ואם הגשמת את ההבטחה שהיתה בך. הזמן מתעלל בזכרונות. הזמן שוחק את הקצוות החדים של המציאות ועושה מהם אבק ששוקע ומכסה את העבר. פעם היינו. ואחר כך אנחנו רק זוכרים. ואז זוכרים שזכרנו והרגרסיה ממשיכה והקשר עם מה שהיינו נשחק. אני לא אלך גם השנה לבקר אותך. אני מניח שאני מסרב להכיר בעובדות, מסרב להיפרד ממך, מסרב להניח לך ללכת. יש עוד זמן. הרבה זמן. אין מה למהר. אז שב כאן עוד קצת. זה לא מקום כל כך רע להיות בו. אל תלך עוד. שב כאן עוד קצת. יהיה לי קר ובודד בלעדיך אם תלך. שב עוד טיפה, עיוני. |
|
|
| משלים אותך(שולט) |
לפני 18 שנים •
2 במאי 2006
כואב
כואב כל כך
התעסקות בצער. בכאב שאינו כאב פיסי אלא כאב של הלב. כואבת הפרידה. כואב משקל לוח השיש ממעל. כואבת התחושה שעברה עוד שנה ולחשוב שהכאב פג עם הזמן וכל כך כואב לגלות שבכלל לא. הוא נשאר שם. כואב גם אם זה לא אישי כואב גם כאבם של אחרים. צריך פעם בשנה להתחבר לצער הזה. שהוא צער לאומי שלי פרטי. ולנגב דמעת אדון חמה |
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 18 שנים •
2 במאי 2006
אין לי מילים, RIS.....
כל שנה...אותו הדבר.. וזמן..הוא לא מקהה את החושים.. אחים לדם. |
|
|
Morticia
|
לפני 18 שנים •
2 במאי 2006
פפפפפפפפפ....
עצוב היום הזה, עצוב המספר ההולך וגדל משנה לשנה, עצוב כל מקרה מיותר, עצוב כל סיפור של פרידה בטרם עת, עצוב, פשוט עצוב. מתי יבוא הרגע שיום שכזה יציין זכרון רחוק? 
|
|
|
| צ'יקיטה |
לפני 18 שנים •
2 במאי 2006
אחים לנשק ולדם
היו לי דמעות כשקראתי.
RIS מבכה את מותו בטרם עת של האח לדם ולנשק שלך. יהי זכרו וזכרם של הנופלים במערכות ישראל ברוך. צ'יקיטה |
|
|