אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חרב. (סיפורו של אילוף).

RIS
RIS
לפני 18 שנים • 4 במאי 2006

חרב. (סיפורו של אילוף).

RIS • 4 במאי 2006
.
חרב. (סיפורו של אילוף).

1
שלוש שנים
ומחצה,
לוטשים בה
והופכים בה
אל תוך
עצמה.
חישולי החול המלכותי
מקבלים את פניה
בְבוֹאה רותחת ושחורה
בחום אדמומיוּת
ומי הקרח התוסס
בהינתנה לחיקם
מלובנת עד תום,
נותנים בה שֵמות,
לוטפים את קפליה
ומשׂרגים
בתוך עומקיה
את בדי טבעה.

2
ובהיותה חשופה,
מרושתת בחגוים
שדקותם איננה נראית
לעין אדם,
רק לעין אמן,
אשר עומקם
חותך את גורלה
וגוזר את דבר בואה
אל היד המשייפת
ומעלימה גבעות
ובקעות,
החודרת דרך כל נימיה
ומנמיכה את ציפיות
הפלדה.

3
המתח האכזר
והפועם הזה
בין הדקות הענוגה
ובלתי נתפסת של מירקמי
גופה המתכנסים לאפס -
לקבוצה ריקה שכולה חדות -
לבין כוחה הספון בה
לגזור במחי איבחה
בשר ודם ושן
כאילו חלפה שריקה
באוויר העומד
ורועד בציפיה.
בין חסות רכה של יופי
לתשוקה קשה
ומתוחה
אל מסתרי התנועה.

4
וסימנים ניתנים בה
צרובים בבשרה,
מספרים את דברי
ימי שבטה
ותולדות השושלת
אשר היא נישאת
בראשה, קלה כנוצה,
וקתהּ מעשה מרכבה
מחושב הנועד אך לכף
יד בעליה,
ונדן סהרוני ישמש
לה בית וימשול בה
תמיד בין הצללים .


5
וכאשר תבוא אל האור
כרצונו,
תתעגל בידו
לרכוש את תבנית
אצבעותיו לעצמה,
כאשר תבהיק בחולפה
כברק וצלילה ייבחן
כבז העט אל הטרף,
כאשר תבליח ותרקוד
בידו ותקיים בגופה
מידת צניעות ודממה
כהוויית משא נפש
הסמוראי,
היוצר ועושה בה
מעשי אדנות וגבורה,
יבוא ויקום בה
דבר יעודה
היחיד
מחוז חפץ
תשוקותיה
אשר אליו נולדה.


ה"קַטָנָה", החרב הגדולה מבין שתי חרבות הסמוראי, עשויה מסגסוגת של ברזל ועוד ארבע חמש מתכות שיוצרות פלדה נדירה – קשה מאוד וגמישה - בניגוד למצב הרגיל בו ככל שמתכת היא קשה יותר כך היא פריכה ושבירה יותר.
בתהליך החיסום של ה"קטנה" מרדדים את המתכת המלובנת ומקפלים אותה לשניים ושבים ומרדדים ומקפלים לפחות 10 -12 פעמים ויש לפעמים אף 18 ו 20 פעם, ממש כמו בצק עלים...
כאשר מקפלים מתכת שוב ושוב 12 פעם מתקבלים בגוף החרב לא פחות מאשר 8,000 עלים דקים מן הדק.
ואם מקפלים אותה קרוב ל 20 פעם מתקבלים כמליון עלים.
צ'יטה​(שולט)
לפני 18 שנים • 4 במאי 2006
צ'יטה​(שולט) • 4 במאי 2006
כתבת מקסים.
מורשת נשגבה העיסוק בחרבות הסמוראים.
שמעתי שאנשים שונים עוסקים בקיפול ובחרשות הברזל, ומתמחים בכך.
חרבות אלו נקנות, לא מושחזות, ואז מועברות, למשחיז המתמחה במלאכה זו.
אומרים שלפי מספר הקיפולים ואיכות המתכת, שנשמרת בסוד ומועברת מאב לבן, נקבעת איכות הפלדה.
אומרים שבהפגש שתי חרבות, עשוייה אחת להבקיע רעותה ולנפצה. בהתאם לאיכות שממנה עשוייה.
אפרופו, מבלי קשר לסמוראים, האקסקליבר האגדית.
מדהים.
melody
לפני 18 שנים • 4 במאי 2006
melody • 4 במאי 2006
אין עליך, RIS.

מופלא שלי icon_smile.gif
ורגיליוס
לפני 18 שנים • 8 במאי 2006

אנלוגיה מיוחדת ועדינה בין האישה וחרב הסמוראים

ורגיליוס • 8 במאי 2006
אנלוגיה מיוחדת בין האישה לחרב סמוראים.
הטיפוח הקפדני לאורך זמן של דפי הפלדה הדקים והשבריריים של החרב עד שנוצרת חרב חזקה.
הטיפוח האוהב של האישה עד שנוצרת העוצמה של הקשר שבונים.
מיוחד ויפה.
Tobias​(אחר)
לפני 18 שנים • 8 במאי 2006
Tobias​(אחר) • 8 במאי 2006
שכחתם גם שהאדם שאוחז בחרב....הסמוראי גם הוא מחושל כמוה...לוחם משורר..משכיל ומצפה למוות בכל רגע.

כמו שקראתי פעם תיאור של חרב בעלת קסם- החרב לעולם לא תישבר כול עוד רוחו של האוחז בה שלמה.
Morticia
לפני 18 שנים • 9 במאי 2006

Re: איכס

Morticia • 9 במאי 2006
Dan_Kap כתב/ה:
דוחה.


icon_lol.gif
אתה מתכוון YKINMK?
באמת... נקמנות זו לא תכונה לבבית...
RIS
RIS
לפני 18 שנים • 9 במאי 2006

Re: איכס

RIS • 9 במאי 2006
Morticia כתב/ה:
Dan_Kap כתב/ה:
דוחה.


icon_lol.gif
אתה מתכוון YKINMK?
באמת... נקמנות זו לא תכונה לבבית...


הנה דוגמא קלאסית להבחנה בין "איכס" כמופע של חרפות וגידופים ובין "איכס" כהבעה של רגש או תחושה....

(לא לדאוג....אני מקבל את זה בהומור וזה נאמר בהומור....)