Venus in Furs
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
זה לא כל כך נעים לראות גנון ריק
כתבתי את זה בבלוג, אבל בתקווה שיתעורר דיון בונה שאולי ישפר במשו את המצב, אני מפרסם את זה גם כאן....
לפני כשנה וחצי, אחרי הפרידה מהאקסית, כשהתחלתי לפקוד את הדאנג'ן, לילות שלישי היו מופלאים. היו הרבה ברנשים וחתיכות, היו ריקודים דקדנטיים על הרחבה, היו מגיעים המון חברי קהילה, המכשפה היתה יושבת על הבאר ומפקחת על הכל, היו מלכות בית שהסתובבו בין כולם והציעו סשנים, והיתה אווירה קסומה חברית ומקבלת. מצאתי לי בית בין הקירות האלו, בלילות שלישי. לפעמים התעליתי לגבהים, לפעמים צללתי לעמקים, לפעמים גם וגם והייתי בוכה כל הדרך על סלמה. בתקופה האחרונה, וזה תהליך שנמשך כבר זמן לא מבוטל, ימי שלישי הולכים ומתרוקנים. אתמול המקום נראה (כמעט) כמו gay bar לא פופולארי, באווירה יבשושית וישנונית. אפשר היה לספור את הנשים הנוכחות על זוג כפות ידיים. גם לפני שבועיים כשהיינו המצב לא היה שונה בהרבה. עשינו סשן נחמד על הבמה, היא זיינה אותי עם הסטראפון (ג'וני...) , קצרה מחמאות מכולם, אביס צילם (אני אעלה תמונות לאלבום אם הוא ישלח לי אותן...) פטפטתי קצת עם החברים שכן היו, זכיתי לראות כמה יפה melaila במציאות, והלכנו הביתה. אולי זה תקופתי, אולי הקהל עבר למסיבות למיניהן במועדונים "יוקרתיים" יותר. אולי עמוס צריך קצת לחדש. אבל הדאנג'ן זה בית, והוא שלנו. והוא המקום היחיד שאפשר לבנות עליו באמת, שמאפשר לנו להיות מי שאנחנו באופן נטול פוזה. גם אם זה מאוד אופנתי לרדת על הגנון, להיות "לא בעסק"...בסופו של דבר מי שמפסיד ויוצא קטן זה אנחנו, כקהילה. חזרו הביתה, סוטים, אני מתגעגע.... 
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
ברמת העקרון - אני מסכים איתך.
בפועל - מאז אותם ימים קרו כמה דברים, ודי מובן לי מדוע רובנו כבר בקושי מגיעים לדאנג'ן. קודם כל, שינוי המדיניות התמוה בנוגע לכרטיסי החבר ( http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=12718 ) מהווה לדעתי יריה ברגל. המכורים יבואו בלאו הכי הרבה ובלאו הכי יהנו מההטבות. המדיניות הזו פוגעת דווקא באלו שלא באים הרבה אבל כן מגיעים מתי שהם יכולים, ועכשיו הרבה פחות משתלם להם להגיע. שנית, יש גל של מסיבות אלטרנטיביות, שההרגשה בהן היא שהן פונות יותר אלינו הסוטים כקהל יעד ופחות לונילים. גם בדאנג'ן היתה פעם הרגשה כזו, אבל עם הזמן היא נשחקה מאד. לא מעט מהתלונות שאנשים העלו במשך השנים כלפי הדאנג'ן קיבלו מענה במסיבות האלטרנטיביות, ולכן טבעי שאנשים מעדיפים אותן. שלישית, הדאנג'ן כבר ותיק בסצנה ואת מה שיש לו להציע, רובנו כבר חווינו. לונילים שמגיעים לשם להתרשמות זה לא משנה, אבל לאנשים כמונו שזה "מועדון בית" עבורם, אכן דרושים חידושים, כהגדרתך. אין לי הצעות קונקרטיות, אבל נדמה לי שאצל הרבה ותיקים יש הרגשה של מיצוי מסוים. לסיכום, גם אני חושב שטוב שיהיה מועדון בדסמי בישראל ושווה לנו לתמוך בו, אבל זאת רק בתנאי שלמועדון מבחינתו שווה שאנחנו נהיה קהל היעד שלו, ועל כן שווה לו לתמוך בנו. אם קהל היעד העיקרי של הדאנג'ן הם ונילים, סקרנים או חדשים בסצנה שבאים לראות הופעות ולהרגיש קצת סאדו, ברור שמשתלם לו יותר להשקיע בהם ולא בנו, ואז המועדון הוא שלהם ולא שלנו וכך גם ייראו הדברים.אני לא נכנס לשיקולים כלכליים של אחרים, אבל במצב הקיים כיום, בהחלט מובן לי מדוע המסיבות האלטרנטיביות יותר אטרקטיביות עבור הסוטים המוצהרים. |
|
|
|
Venus in Furs
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
תודה זאלופון על התגובה הרהוטה והמפורטת...
אני גם חושב שכרטיסי החבר צריכים להיות נגישים לכולם. מצד שני, חרף מה שכתוב, כל פעם שביקשתי מעמוס לעשות למישו כרטיס הוא הסכים מיד. (אמנם, היו אלו תמיד בחורות יפות) . הבירוקרטיה בדנג' לא כזו נוקשה, יו נו... המסיבות האלטרנטיביות (שגם הן לפעמים סובלות ממיעוט משתתפים) לא ממש נותנות מענה לסוטים מוצהרים. כל הקטע בגנון זה דווקא השגרתיות שלו. היכולת להכיר מישי בכלוב ואז לפגוש אותה יומיים אחרי בגנון בצורה בלתי מחייבת...התחושה הביתית והחופשית שמאפשרת לכל מיני אינטראקציות מדליקות להתרחש. הידיעה שיהיה מי שישמור עליך (מבדידות, או ממכות לא רצויות או מטרידים או סתם סרטים רעים) . עד כמה שאני מבין, המועדון פונה לונילים דווקא בחמישי. ימי שלישי אמורים להיות שלנו, והם יהיו בדיוק מה שנעשה מהם.
|
|
|
המפקדת(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
ונוס יקירי....
ה"גנון" לא ממש אטרקטיבי לאחרונה...
אולי אם המקום ישתפר קצת, יגיעו עוד אנשי קהילה. אישית לי, לא ממש נחמד שהשירותים לדוגמא, תמיד, אבל תמיד דביקים בצורה מזעזעת... המקום לא משקיע אז הקהילה לא מופיעה... אחד מחוקי היסוד בעסקים 
פשוט נהיה משעמם 
מקווה שהמקום ישתקם באמת ויחזור לימיו המשובחים שוב ! |
|
|
ים_yam(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
לא רק השירותים דביקים ומגעילים...
לטאטא בסוף הערב זה לא נקרא לנקות! הריצפה שם תמיד דביקה ומגעילה, החלונות נסגרו לגמרי בגלל התלונות של השכנים על רעש והאיוורור לא מספיק כדי להוציא את צחנת הסיגריות. עם כל אהבתי לדאנג'ן, בפעמים האחרונות שהייתי שם רציתי לברוח כמה שיותר מהר מתחושת החנק והדביקות. להתגלגל בג'יפה זה לא הפטיש שלי, מצטערת... ואני מדברת על מקום שהייתי נרדמת בו על הספות באמצע מסיבה, מרוב שהרגשתי שם בבית בעבר. |
|
|
godisafemale(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
הדאנג'ן הוא קלאסיקה!
מועדון הדאנג'ן הוא קלאסיקה! מזה נתחיל.
המיקום, האוירה, המחתרתיות ובעיקר הראשוניות - לדאנג'ן יש קהל שזוכר לו חסד נעוריו. קהל שלעיתים מרגיש כמו "שותף". 
ללא ספק, או, מעל לכל צל של ספק המקום צריך לעבור שיפוץ והשקעה להביא אותו לליגה של מקום ראוי כמו באירופה. הריהוט, השירותים (!!!) צבע, ריח, תלבושת מלצרים וברמניות, שמירת חפצים. בקיצור הקפדה על הפרטים הקטנים יותר. הכניסה למשל.. קצת יוקרה לא תזיק אלא תצדיק ותחזיר את ההשקעה של 100 אלף דולר. בזמן האחרון הדאנג'ן מפנק באוכל, בפינוקים לענין!! טעימים מוגשים בטוב טעם.. זה פינוק במקום! מעבר למוניטין הטובים של המועדון וליתרונות שלו, יש שם בעל'בית מקסים קשוב ולבבי. מטבח קבוע זה גם יתרון יחסי של הדאנג'ן על פני ליינים שזזים ממקום למקום.. וצריך להשתמש בו יותר לדעתי. נדמה לי שהתמדה ושמירה על הרמה באופן מובהק וקפדני היא שם המשחק בעסקים מסוג זה.. אבל קטונתי... זו רק דעתי. אני אוהבת את הדאנג'ן גם כך אבל כיין הייתי רוצה להשתייך למועדון יוקרתי . אחתום את הפוסט שלי בתודה אישית לבעלים, על ההשקעה והכבוד והיחס החם! הדאנג'ן זה הבית וככה זה יישאר. וגם בית עובר רמונט מדי פעם..
|
|
|
האמפרי
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
המכנה המשותף כאן שהדאנג'ן הוא בסיס האם. עד שנפתח הוא היה בגדר
חלום. התפיסה הרווחת היתה שמועדונים כאלה יש רק בחו"ל ובלתי אפשרי להקים מועדון כזה בכנען. מדינה קטנה ואנשים בה מעט וראו זה פלא: הננו כאן. דגל הדיו עדיין מתנוסס לו בגאון ובזכות.
הדבר שלי מפריע בעיקר זאת ההזנחה הפיסית. לא יודע אם היתה יוקרה בהתחלה אבל היא איננה עכשיו וזה חסר. התחושה היום מבחינתי היא של מקלט ערב מלחמת יום כיפור ששופץ ע"י הילדים בבנין. מאמין שאפשר וחשוב לשפר שם. מצטרף לכל ההצעות שכבר עלו כאן ומצטרף לגודיס בתודה לעמוס, הבעלים, על החזון ועל התרומה שלו בסה"כ עד עכשיו. |
|
|
|
Venus in Furs
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
חרף התנאים הפיזים, מה שלי באופן אישי עושה את זה זה האנשים והאווירה.
מה הטעם להיות במקום מפואר ומצוחצח שמשדר ניקור, שלא מרגיש נוח בו להתחיל איזה מיני-סשן ספונטאני, ושאין בו את כל הסוטים והסוטות האהובים עלי? |
|
|
|
ים_yam(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
צץ לי רעיון...
רובנו לא מחפשים את הפוזה היוקרתית אבל כולנו אוהבים שנקי וריחני סביבנו. זה חלק מהתחושה הביתית (אמרה ים בהשראת ניחוח הפרחים של אג'קס שסביבה אחרי שקירצפה את הבית שלה ושל בייבי בחריצות
 )
אז אולי נתארגן על ערב נקיונות בגנון? הדומים/דומיות ישלטו ביד רמה בעבדי נקיון ושפחות ספונג'ה ואם יש גם כמה סאבי שיפוץ אז בכלל יהיה משובח. גם יהיה מגניב, סשן סחבות ומגבים, חומרי ניקוי ריחניים, המון המון קצף, וגם בסוף יהיה ממש ממש נקי!   
|
|
|
שבויה
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2006
.
מישהו יודע מה קרה למסעדה המובטחת?
זה קיים בכלל?
|
|
|