| shoshana |
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
שאלה: גילוי מאוחר?
משהו שמסקרן אותי בעקר לאחר שקראתי כמה פוסטים בשרשורים אחרים:
האם יתכן באמת שאדם יתוודע לראשונה לנטיותיו הבדסמיות רק, נניח, בשנות העשרים שלו, ללא שום אינדיקציה מוקדמת? קראתי כאן למשל על מישהי שהתחתנה עם ונילי ורק אח"כ נחשפה לפן הזה שבעצמה. או מישהו שגילה שהוא כזה רק לאחר שעבר חוויה מרנינה עם מישהי. ברור שאינני מפקפקת בכנות הכותבים למיניהם. מצד שני, כולנו נחשפים מילדות לסיפורים, ספרים סרטים ושאר רמיזות מכל סוגי הפעילות הבסדמית. האם אפשר להתעורר פעם ראשונה רק אחרי שנים? למשל: במשך שנים ראית בטלויזיה ובקולנוע אינספור סרטי מתח ואחרים בהם נראתה אישה כבולה באזיקים. פתאום בגיל 25 הרגשת פעם ראשונה שזה מדליק אותך? (סתם דוגמה דבילית). היות שאני מאמינה שאלו נטיות מולדות, מענין אותי לראות שבאמת יש כאלה שחשו בכך לגבי עצמם רק כבני אדם בוגרים. האמנם הפתעה? |
|
|
המלט
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
Re: שאלה: גילוי מאוחר? shoshana כתב/ה: משהו שמסקרן אותי בעקר לאחר שקראתי כמה פוסטים בשרשורים אחרים:
האם יתכן באמת שאדם יתוודע לראשונה לנטיותיו הבדסמיות רק, נניח, בשנות העשרים שלו, ללא שום אינדיקציה מוקדמת? קראתי כאן למשל על מישהי שהתחתנה עם ונילי ורק אח"כ נחשפה לפן הזה שבעצמה. או מישהו שגילה שהוא כזה רק לאחר שעבר חוויה מרנינה עם מישהי. ברור שאינני מפקפקת בכנות הכותבים למיניהם. מצד שני, כולנו נחשפים מילדות לסיפורים, ספרים סרטים ושאר רמיזות מכל סוגי הפעילות הבסדמית. האם אפשר להתעורר פעם ראשונה רק אחרי שנים? למשל: במשך שנים ראית בטלויזיה ובקולנוע אינספור סרטי מתח ואחרים בהם נראתה אישה כבולה באזיקים. פתאום בגיל 25 הרגשת פעם ראשונה שזה מדליק אותך? (סתם דוגמה דבילית). היות שאני מאמינה שאלו נטיות מולדות, מענין אותי לראות שבאמת יש כאלה שחשו בכך לגבי עצמם רק כבני אדם בוגרים. האמנם הפתעה? גם אני חושב שנטיות בדסמיות הינן מולדות, או לכל הפחות נרכשות בשלב התפתחות מיני מאד מוקדם. אני לא חושב שכשמישהי אומרת שהיא 'התחתנה עם ונילי ורק אח"כ נחשפה לפן הזה שבעצמה', סותר את המשפט הקודם. יתכן מאד שהיתה מודעת לנטיות האלה שלה מגיל 4, למשל. אך שבילי חייה לא הובילו אותה להתנסות מעשית רבה, או/ו חיי המין שלה היו מספקים גם ללא התנסות כזו, ומשמעות ההיחשפות שלה לפן הזה שבעצמה, אינה שפן זה נעלם כליל מעיניה קודם לכן, אלא שהוא פשוט לא התדפק על שעריה קודם לכן. |
|
|
נויה הל(לא בעסק){צ}
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
אני גיליתי את הנטיות האלו אצלי רק לפני חצי שנה בערך.
אבל היום כשאני מסתכלת אחורה אני כן רואה את הסימנים המוקדמים. פשוט ברגע שהבנתי מה הפנטזיות המיניות שלי אומרות חשבתי שזה לא בסדר ולא מוסרי והדחקתי. במשך 10 שנים בערך הדחקתי את הנטיות האלו. אני מאמינה שאם לא היו צרופי מקרים מסוימים הייתי יכולה להדחיק את זה עוד 10 שנים. |
|
|
ניטפיקינג(נשלטת){מאסטרמיינד}
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
מוטב מאוחר
אני מסכימה עם המלט. ייתכן שמשהו היה טמון בי מאז ומעולם, אבל הדרך בה חייתי את חיי, הדרך בה בחרתי ללכת, לא היתה בדס"מית, מסיבות שונות.
כששואלים אדם מתי הבין שהוא נמשך לבני מינו, סיכויים רבים שיענה כי הוא היה ככה מאז שהוא זוכר את עצמו. למרות זאת בחר (או מצא את עצמו) חי באופן מסוים, עד שהחליט לחיות אחרת. כך גם אני, ושוב אני מרגישה חצי אגוצנטרית, כשאני מספרת על מה שעבר עליי. כשאני מנסה להריץ לאחור את החיים שלי, כדי לאתר את שורשי הבדס"מ, אני מתקשה לשים את האצבע על הנקודה המשוערת, כיוון שכל כך הרבה עניינים יכולים לתפוס גוון בדסמי בדיעבד, אך כשקרו, הם נראו לי טבעיים (=וניליים), ואין דבר טוב מדוגמא, כדי להסביר את הנושא: במהלך השנים (ואני מערפלת קצת, למען שמירה על הפרטיות) מצאתי את עצמי מתאהבת במספר דמויות סמכותיות שהקיפו אותי. הרגשתי שאני לא מסוגלת להתנגד למשיכה הזו, שלא הצלחתי להבין אותה. כמובן שניתן לומר שהתאהבות בדמויות סמכותיות היא טבעית, אבל במבט לאחור אני יכולה לציין את הנושא כמאפיין בדס"מי עבורי. נכון שראיתי סרטים בעלי ניחוח בדס"מי עוד לפני שהתחלתי לעסוק בו הלכה למעשה, אבל זה לא עורר בי דבר. סטירות לא הזיזו לי, מכות לא הרשימו אותי והשפלות כאלה ואחרות לא הזיזו לי את קצה הדגדגן. היום, כמובן, מדובר בסוג הדברים שממלא את ספריית הפורנו שלי. למה אז לא והיום כן? כי מדובר בחשיפה שאם היא מתרחשת מוקדם מדי, היא פשוט יותר ממה שאפשר לקלוט ולהבין. עודף הגירויים הללו עבר מעליי, בלי שאצליח לפענח אותו. רק לאחר שהבנתי דבר או שניים על עצמי, ליקטתי באיטיות את הדברים שנכנסו למגירת "הדברים שמעניינים אותי בבדס"מ". והנה אני חוזרת לנקודת ה"איך לא ידעת עד אז", שלמעשה צריך לשכתב אותה ל"איך לא הצלחת להבין שאת כזו, למרות שהיו אורות מהבהבים שצ'קלקה משטרתית מתפדחת לעומתם". התשובה מתחלקת לשתי נקודות עיקריות: 1. לא הצלחתי לקבץ את כל הסימנים לאבחנה אחת. מה שמבחין בין רופא גרוע לרופא מעולה, היא היכולת לקחת את כל הסימפטומים, ולקרוא להם בשם (וגם לרשום פתקי מחלה, אבל לא בכך אנחנו עוסקים כרגע). חום יכול להיות תסמין של הצטננות או דלקת קרום המוח, וצריך לדעת האם לשלוח את הפציאנט הנכבד הביתה עם אקמול, או באמבולנס לבית החולים. 2. לא הסכמתי להכלל באבחנה של עצמי. אחרי שכבר הבנתי שאני כזו, נאבקתי בכך. לא רציתי להיות כזו, כי זה סוטה, זה לא נורמלי, איזה מן אנשים מופרעים נהנים כשמרביצים להם. נכון שזה נראה מטופש לאלה שבפנים, אבל מבחוץ, למי שאינו מכיר את האינטימיות, האהבה והמסירות של (חלק מ)מי שעוסק בבדס"מ - הכל נראה אפל יותר, אפילו מפחיד, ואני הרי רציתי להיות הכי כמו כולם. מפה לשם, אדם חי את חייו, לומד, מתחתן, עובד - ותוך כדי מגלה שמה שהכי מגרה אותו זה איזו סטירה מצלצלת ראויה. זה יכול לקרות, באמת. |
|
|
Whip(שולט)
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
יש הבדל עצום בין לראות את הגיבורה באזיקים באמצע סרט ולרצות שהגיבור יציל אותה מהרע
לבין הרצון להיות כבולה בעצמך אני לא חושב שבגיל הילדות יש בכלל את האלמנט הפנטזיונרי-מיני, שלא לדבר על כך שהרצונות שלנו בגילאים צעירים לא דומים או קשורים למה שאנחנו רוצים כבוגרים (כמה באמת עובדים ככבאי או שוטר?). אם כבר, אז אולי אפשר לשאל את השאלה שלך מגיל ההתבגרות והלאה. אבל גם אז - את לא ממש נחשפת לבדסמ, לנשים וגברים שנהנים ומתגרים מינית מאלימות (ז.א. אני מקווה בשבילך שלא נחשפת לזה בגיל הרך, וגם לא בגיל ההתבגרות). נחשפים לתמונות פורנו, בחורות עירומות, סיפורים וספרים כחולים וכו', לא למין אלים וכוחני. אז יש בנו את זה, אבל אנחנו אפילו לא יודעים שזה שם, רדום, מחכה לתמונה הנכונה, להצלפה המתאימה, עד שנתקלים בזה בפעם הראשונה, ואז נדלקות העיניים והלב רוצה (הביתה?) |
|
|
|
נויה הל(לא בעסק){צ}
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
Whip כתב/ה: אני לא חושב שבגיל הילדות יש בכלל את האלמנט הפנטזיונרי-מיני,
אז איך תסביר משחקים מסוימים בברביות ששיחקתי בגיל 10-11? (כולל למשל מלכה עם הרמון) |
|
|
פעם פרח(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
Whip כתב/ה: יש הבדל עצום בין לראות את הגיבורה באזיקים באמצע סרט ולרצות שהגיבור יציל אותה מהרע
לבין הרצון להיות כבולה בעצמך אני לא חושב שבגיל הילדות יש בכלל את האלמנט הפנטזיונרי-מיני, אולי אצלך לא, אבל אצלי בהחלט היה אלמנט כזה. |
|
|
|
Whip(שולט)
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
נויה הל כתב/ה: Whip כתב/ה: אני לא חושב שבגיל הילדות יש בכלל את האלמנט הפנטזיונרי-מיני,
אז איך תסביר משחקים מסוימים בברביות ששיחקתי בגיל 10-11? (כולל למשל מלכה עם הרמון) האם המלכה גם הרביצה להן ועשתה להן דברים גסים ש(אני מקווה ש) אז עוד לא הכרת? וגם אם כן, את כנראה היית ילדה מיוחדת 
פרח גדולה, במה זה התבטא? קראתי בעבר שמישהי אמרה שהיא אהבה לשחק את האנדיאנית במשחקי הילדים, כי קשרו אותה לעצים...אבל מעבר למשיכה לכניעות ולמשחקי כוחות, לא שמעתי על אלמנט של גירוי מיני עד לתחילת הבגרות המינית. |
|
|
|
פעם פרח(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
Whip כתב/ה: פרח גדולה, במה זה התבטא?
מה שאני זוכרת כרגע - אוננות במקלחת עם זרם מים. משחקי נגיעות בגוף עם ילד אחר אחרי שהורדנו חולצות. |
|
|
|
נויה הל(לא בעסק){צ}
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
Whip כתב/ה: האם המלכה גם הרביצה להן ועשתה להן דברים גסים ש(אני מקווה ש) אז עוד לא הכרת?
אצל בנות מודעות מינית מגיעה בערך בגילאים האלה. בגיל 11 היתה לי מודעות למיניות. וכן, הברבית שהכי אהבתי שהיתה ה"מלכה" התעללה לשאר הברביות ועשתה דברים שלפחות אז נראו לי גסים. (היום זה נראה לי שיא התמימות )
|
|
|