יש לה את הריח הכי ריח שיש. זה לא ריח, זו ישות בפני עצמה. יש לה את הנשימות הכי רכות שיש. אלו הן לא נשימות, אלו משבי תקווה. היא שוכבת, עינייה עצומות ואני יכול להישבע שאני מרגיש את החלום הורוד שבו היא נסחפת, מחוייכת, שלווה. כמו בימים ההם... כמו בימים ההם...
