tch(נשלט)
|
לפני 17 שנים •
29 ביוני 2006
9 שנים אחרי,אזכור אותך לעד...
אדם הניצב לפני מותו משחזר מול עיניו תמונות מחייו.
בסרט נע במהירות עצומה תולדות חייו חולפים ביעף. אני לא הייתי במצב כזה,אבל כשניצבתי מול מיטת בתי בשעותיה האחרונות, חלפו מול עיניי תמונות חיינו,ואת הרגע הזה לא אשכח. והוא חוזר וקודח בראשי ומכה בי בתחושת כאב חדה וצורבת. אני נזכר בריח של המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים, בדממה המעיקה העולה ממיטות החולים המונשמים,המורדמים, ובצלילי המכשירים הפועלים המודדים בקצב אכזרי את קצבת החיים של כל חולה במצבו השונה. כך עמדנו,אשתי,אחותי,אבי,ואמי, עוקבים בבכי במוניטור המראה את קצב ליבה של בתי הפוסעת אל מותה. לאחר חודשיים של מאבק על כל נשימה,של תקווה להחלמה, עמדנו כשמילותיו של הרופא מהדהדות באוזנינו: "אני אדם דתי ומאמין בנסים,אבל אני יודע,לבתכם כבר לא יהיה נס". כשהופיע הספרה אפס על הצג,חדר האפס אל לבי ופער את לוע האבלות. אותן תמונות החיים שעברו ביעף,באותן שעות הקשות בחיי,קורמות עור וגידים ומחיות רגעים רחוקים נושנים וסיפורים שחיים איתי. 9 שנים חלפו,כאילו זה קרה אתמול.איך מתרגלים לחיות עם ילד שאיננו? מיה שלי,מלאך שלי,אוהב אותך עד אחרון ימיי. |
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
29 ביוני 2006
חמוד , האמת אני לא יודעת לא מצליחה להבין כאב כזה .
אתה יודעש גם אני איבדתי אבל שום אובדן לא מגיע לדרגת הכאב כשאתה רואה את הילד שלך דועך , אין נחמה , אומנם עברו 9 שנים ואין לי ספק שהכאב לא מרפה , אבל כנראה שיש איזה כח עליון שאומר לנו להמשיך ואתה איש חזק ואפטימי . אני מקווה שעוד יהיו לך ימים של אושר ותזכה להעניק ולקבל אהבה לי אין ספק שמגיע לך . אוהבת בטי |
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
29 ביוני 2006
קשה להגיב לך בלי להגרר לקלישאות, אז רק אומר שריגשת ונגעת ושאני מאחלת לך שתדע רק אושר ואהבה, ככל שניתן בסיטואציה כזאת.
|
|
|
godisafemale(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
29 ביוני 2006
tch יקר באדם,TCH, קראתי כל מילה ואות מנסה להתחבר, נגעת בי. אוי לי אם אחטא בחטא היוהרה ואנסה להבין מקום של אדם טרם הייתי במקומו, אבל המנגינה של הדברים... הצורה בה אתה מגיש אותם עוצמתית, פשוטה וחודרת.. תאור החווייה - הוא שקורע הוא שמבהיל מפאת אמיתות החיים, הזמניות שלהם! החוטים.. דקים דקים.. חוטים שנקשרים בין אב לבתו בין איש לאחיו, אולי לידידו.. מלאים מליוני רגשות זעירים שמכילים חוויות ענקיות של חיות..- אוי כמה שאנחנו זמניים.. וכאן, במקום הזה בדיוק ..! - החיים פוגשים אותנו עירומים, חלשים, יצורים בני חלוף. נותנים לנו פרופורציה, על מי אנחנו ומה אנחנו ... "התולעת בתפוח" עד שזה לא נוגע בנו אנחנו פופאיי..אני ואפסי עוד... ועוד... עד.. עד ש.. החיים פותחים קלף שמכריע שקובע....! TCH , יהי זכרה של בתך ברוך צרור בכל דקת חיים... ותהי לנו בזכות ביתך החוכמה לחיות חיים מלאים, ככל שידינו משגת בלב תמים.., פועם, מנגן ושר... אני מאחלת לך... שתתרגש מרגעים ושעות ימים ושנים ארוכות מקסימות להפליא, שמתת ביתך תלווה אותך ותאיר דרכך, אמן, כן יהיה רצון.. ממני בחיבוק ותודה שאתה משתף ... גודי. בשבילה.. אני שולחת ... 
|
|
|
| זפי |
לפני 17 שנים •
30 ביוני 2006
תמוה בעיניי,נשגב מבינתי,מדוע בחרת לשתף את כל העולם
ואנשים שאינך מכיר כלל וכלל בנושא כל כך עדין,כל כך כואב,וכל כך אישי. עצוב לי יותר מבמיוחד לאור העובדה שהינך מודע לכך שהנושא רגיש ברמות נדירות. צר לי שעליי להגיב כפי שאני מגיבה,אך יש נושאים שאינם נחלת הכלל ורצוי היה שישארו בנחלת הפרט. עצוב לי שכך נהגת. אני מבינה את הכאב,אני יודעת את שאתה מרגיש, עם זאת,מן הראוי היה שלא תכתוב על נושאים אישיים מהסוג הזה באינטרנט בכלל ובאתריי בדס"מ בפרט. |
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
30 ביוני 2006
דפי התגובה שלך תמוהה וגסה בעיני, אבל לא כאן המקום להתייחס אליה מעבר לזה.
tch יקר, אתה בין חבריך כאן וכולנו מחבקים אותך באבל הזה שלעולם, כך נדמה, לא ירפה. אני מכירה אותך, אתה אחד האנשים העדינים והטובים שקיימים כאן. ואתה חזק כי החיים דורשים מאיתנו להמשיך. להתאבל, לזכור ולהמשיך לחיות. אהדתי נתונה לך, וגם חיבוק מעומק הלב. |
|
|
| HotQueen(שולטת){תחת השמש} |
לפני 17 שנים •
30 ביוני 2006
טיסי חברי היקר.
אני יודעת שבכל מקום ובכל זמן זכרה יהיה איתך. אין מילים שיכולות להכיל כאב כזה. כולי תקווה שאתה תצליח להבנות מחדש ותראה תקווה בעתיד. אוהבת אותך וסומכת עליך! H.Q |
|
|
|
שפחה אישית(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
30 ביוני 2006
כתיבה מרגשת ונוגעת כפי שגודי כתבה.
גם לי אין מושג מדוע "זפי" הגיבה כפי שהגיבה. צריך להיות אדם חזק במיוחד על מנת לשתף אחרים בכאבים שלך,אין שום רע בכך. תגובתה אינה ראוייה. אני חושב שהכתיבה והשיתוף ראויים ביותר. הייה חזק. |
|
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 17 שנים •
1 ביולי 2006
לא יודעת מה כותבים בסיטואציה כזו.
רוצה להשתתף בחיבוק גדול. מקופלת |
|
|
נמש
|
לפני 17 שנים •
1 ביולי 2006
תני לדמעות- נתן יונתן בתוך "שירים בכסות הערב", עמ'180
מפרורים של זיכרון אפשר לבנות ארמון או שבבכי למרר זכרי את הפסוק התנ"כי: מנעי קולך מנעי קולך מבכי קחי לך מרחק מן הכאב הישירי בו מבט למדי להעמיד פנים שהשנים עושות אתך רק חסד שמרי את חין-יפיך מן הדמעות מנעי מהן כמו מסחף את פניך אבל, אהובתי, ככלות היום תני לדמעות לזרום על פני לחיך, באפיקי-שיריך. |
|
|