צ'יטה(שולט)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
למה בעצם, אדון לא צריך לפנות לשיפחה
אנסה לנמק. אשמח לדעתכם.
1. יש בזה פחיתות כבוד גדולה, באדון המבקש משיפחה להתמסר אליו. השיפחה היא זו שצריכה לבוא עם הנכונות והרצון. 2. יש בזה אקט של התמסרות בפנייה לתת שירות, להתמסר. יש בזה ים של כבוד, לשיפחה, ולאדונה. יש בזה ים של כבוד, שמצאה אותו ראוי להיות אדונה. 3. ישנה זילות גדולה, בכל אופן ההתחלה באתרי הכרויות. כולל כאן. להתחבר לאותה חבורת ציידים מזילי ריר, לא ראוי בעיני. 4. יש מיעוט יחסי של סאביות ראויות. רובן מקולרות. ברגע שאלה נפרדות, מאדונן, עטים עליהם כל הזאבים, עוד לפני שהמסכנה הספיקה להתאושש משיברון הלב. בדרך כלל מה שקורה, שאותם ציידים מזילי ריר, כל כך מסורים לחיזור, שהיא נענית לאחד מהם בסוף. אני לא רואה את עצמי שמה, איתם. אני יושב לי וממתין, שיפנו אלי. יש בזה ים של כבוד, לשיפחה שפונה לאדון, רוצה אותו כאדונה. הכי כבוד שיש בעולם. יש בזה אקט של התמסרות. יש בזה ים של כבוד לאדונה, שבחרה אותו מכולם. שהרי בלי זה, עם מה אנחנו נשארים בעצם ? יש כאלה, אדונים, שלא מעוניינים בפומביות. הם פועלים מאחורי הקלעים, הרחק מהאינטריגות, זה ראוי. הם נאלצים לפנות, כחלק מפשרה שעשו. אני עשיתי פשרה אחרת. אני פומבי, סובל מזה, לא מעט. זו הפריווילגיה שלי מכך, ואני רוצה אותה. ברצוני להדגיש שמדובר בפנייה לשם עשייתה שיפחה, ולא לשם הכרות חברית, מתוך עניין. |
|
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
בהמשך ללמה אדון לא צריך לפנות לשיפחה
לקוח מתוך תגובה שלי במקום אחר.
בואי סתם ככה, לצורך הדוגמא, ניקח אותי ואותך. ברצוני להבהיר פה, שכל מה שאומר הוא בגדר פנטזיה קלושה, ורק מדימיוני הפרוע אני הוזה. אנחנו נפגשים לקפה, משוחחים רבות וארוכות במסנגר, משוחחים בטלפון, את באה לכל המסיבות אצלי. נרקמים בינינו קשרים חבריים הדוקים ביותר. עד כדי כך, שכשאת במצב רוח רע במיוחד, מפני שהבוס שלך בעבודה, התנהג אלייך באופן מעליב. האינסטינקט הראשון שלך, הוא מייד להתקשר אלי בכדי לקבל כתף ואמפטיה. עכשיו, כשאת מדהימה אותי ביותר, על כל רבדי אישיותך. אני חושק בך כשיפחתי. אז מה קורה עכשיו ? אני אומר לך, תשמעי, התהיי לי לשיפחה ? איזו מין שאלה זאת בכלל ? שהרי אם באמת היית רוצה להיות לי לשיפחה, הדבר היה בא לידי ביטוי ביחסים שנרקמו בינינו, מהמקום המרצה שלך, כלפיי. אם כל זה לא קרה, זה הרי ברור, שאינך רוצה להיות שיפחה שלי. אז מה ? אני פונה אלייך, ופתאום כן תרצי לרצות אותי ? למה ? לדעתי זוגיות בדסמית, מונעת משם, מהמקום שרוצה לרצות, אצל השיפחה. לא מהמקום האדנותי, שרוצה שיתמסרו אליו, שירצו אותו. המקום הזה שרוצה לרצות, הוא תמיד מופנה למישהו מסויים. עקב תחושות כלפיו, של רצון לעשות לו טוב, לרצות אותו. הוא יכול להיות אדונך, אך לא מחוייב המציאות. רק ממקום כזה, שיש מישהו שאליו נשואות עינייך, מקור להערכה רבה ועצומה, תוכלי להיות שיפחה, שלו. את מבינה, זה לא משהו שאפשר או ראוי לבקש אותו בכלל. או שזה שם או שזה לא קיים. |
|
|
נויה הל(לא בעסק){צ}
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
מצטערת להגיב בגסות
אבל מה שאתה אומר זה בולשיט.
אם מישהי מעניינת אותך אני לא רואה למה לא לפנות אליה. אז מה אם אתה אמור להיות האדון, זה כמו בחורה שאומרת שהיא לא תתחיל עם גברים כי זה לא מקובל. כי הגברים אמורים להתחיל איתה. ועם שולטות אתה כן מתחיל? אתה הרי מגדיר את עצמך כמתחלף. ושולטות לא אמורות לפנות אליך? למה מה קרה? כולם בני אדם לפני הכל ואני לא רואה טעם להכניס צריך או לא צריך לקטעים כאלה. ובתימצות, מה זה השטויות האלו? |
|
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
נויה
אכן ענית בגסות. אבל לא נורא. מי אמר שאני לא אפנה אליה ? אני כן. אבל לא כדי לבקש ממנה להיות סאבית שלי. רק כדי להכיר. זה כתוב במה שאמרתי. את כמובן רשאית לחשוב אחרת. |
|
|
|
נויה הל(לא בעסק){צ}
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
אני חושבת שאתה נכנס פה לדקויות מיותרות.
אם תה פונה לסאבית כדי להכיר והקשר מתפתח משום מה הוא יתפתח לקשר של שליטה אז למה להתחיל לדון במי יוזם את המעבר הספציפי לקשר שליטה? וחוץ מזה שאם היא ביישנית יכול להיות שהיא תרצה ותתבייש לומר. אז למה לא להקל עליה ולומר בעצמך. |
|
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
ישנן אמירות שנעשות לא במילים, אלא במעשים. תוך כדי העמקת הקשר החברי.
אז זהו שהדקויות לא מיותרות בעיני, ודווקא לכן אני נכנס אליהם. את כמובן רשאית, לא להסכים, שוב. |
|
|
sheze(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
נראה לי שהשאלה האמיתית שצריכה להישאל היא למה בעצם פתחת את הפוסט הזה?
אתה יושב וממתין שיפנו אליך? יופי לך למה אתה מרגיש צורך ליידע אותנו בהמתנה שלך?.... |
|
|
Tamashi Nawa(שולט)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
הפוסט הזה, בלי שום כוונה לפגוע כמובן, מזכיר לי נורא את הפוסט הדבילי של "האם ראוי שמלכה תרד לעבד שלה/האם ראוי שאדון ירד לשפחה שלו"
זהו אותו סוג של מחשבה מקובעת ואגו טריפ שמכתיב לאנשים מה לעשות "כי ככה ראוי"... יתכן שזה אומר שאני לא אדון ראוי, או שאני לא אדון "אמיתי" או שאין לי כבוד, אבל אין לי בעיה לפנות אל מישהי שמצאה חן בעיני, בין אם כנשלטת או כסתם אישה. יותר מזה, אין לי בעיה לעשות כל מה שאני רוצה לעשות "בגלל המעמד והכבוד" יכול להיות שכבר לא תכבד אותי צ'יטה יקר, אבל אני אגלה לך סוד. באחד הבילויים שלי עם בת זוגי בדאנג'ן, התכופפתי ונישקתי את כפות רגליה. פשוט כי רציתי. אז אולי אני פחות "מכובד" או לא "אדון אמיתי" העינייך. לדעתי אדם שעושה מה שהוא בוחר ולא נכנע לתכתיבים ולחץ חברתי המוכתב ע"י מעמד וכבוד הוא דווקא יותר..... |
|
|
God's Daughter(מתחלפת)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
צ'יטה היקר
אני מנסה להבין
אתה אומר שלא ראוי לפנות בהצעה להיות סאבית נכון?.... אז קודם, אני לא בטוחה שזה גרוע כ"כ, אם אני אראה סאבית שנראית לי מתאימה .. אני אפנה אליה, ונכון שהנוסח לא יהי ה"אני מחפשת סאבית, האם את רוצה להיות הסאבית שלי"... אבל היא אדם שמעניין אותי, וזה שתפקידה במערכת היחסים העתידית אמור להיות שפחתי, כלבתי, זונתי ועוד דברים יפים  .. לא אומר שאני לא אפנה אליה בכבוד ואציע לה לבחון את האופציה, באותה מידה שאני בחנתי אותה כשבדקתי את הפרופיל שלה ואמשיך במידה ויהיה המשך......
יש כל מני דרכים וצורות להסתכל על זה ולתפוס את העניין של פניות משולטים לנשלטות ושולטות לנשלטים, אבל אני חושבת שבתור בני אדם, אם מישהו מעניין אותנו, אנחנו לא נימנע מפניה רק כי אנחנו "שולטים" ונחכה עם ידיים שלובות שהוא ימצא את הפרופיל שלנו ויסתער עליו... אולי לא ביטאנו עצמינו נכון בפרופיל ואותו נשלט לא ימצא לנכון לפנות בכלל.. ? בקיצור, אני לא ממש מסכימה עם דבריך... הייתי יכולה גם להסתפק בזה ולא להתיש הא ? 
והספקתי גם לראות את ההודעה של אביס לאחר שפרסמתי ולערוך ולהוסיף ולציין, שאני מסכימה אתו בכך שההודעה מזכירה קצת את אותה שאלה על המלכה המוצצת ומה שאביס עשה.. הממ.. עלול להיות שנוי במחלוקת, אבל לדעתי, לא פסול... אני מכירה דומים למשל שאוהבי כפות רגליים ולא פוסחים על פינוקים של כפות רגלי שפחותיהם..... |
|
|
|
Tamashi Nawa(שולט)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
שנוי במחלוקת.... ניסוח נחמד ועדין
אין לי חיבה מיוחדת לכפות רגליים, והיא לא הייתה "המלכה שלי". היא הייתה בת הזוג שלי (רשק ונילי לחלוטין בינה וביני) שמאוד מאוד אהבתי אותה, החל מכפות רגליה וכלה בקצות שיערותיה, ולא הייתה לי שום בעיה לנשק כל חלק ואיבר מאבריה ולא התביישתי בזה. לדעתי מי שיש לו בעיה הוא האדם אשר מונע מעצמו להביא את תחושותיו ורגשותיו בגלל יחסה של הסביבה או ענייני כבוד ואגו. |
|
|