Queencie(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
שירותי שליחות
"שלום, יש לי פה סחורה מיוסי. איפה להניח את זה?" הקול הבוטח העיר את יעל מהרהוריה. היא הרימה את מבטה ובחנה במבט בוחן את הגבר הנאה שעמד מולה. גבר בתחילת שנות השלושים לחייו, שזוף, שרירי, נאה, מחייך בעיניו הירוקות. בזרועותיו החזיק קופסא עמוסה בסחורה וניכר היה ממבט בשריריו המשתרגים שתכולתה כבדה.
יעל קמה ממקומה והורתה לו באצבעה לעקוב אחריה. "איך קוראים לך?" שאלה יוזמת שיחה עם הגבר הנאה. "עודד" ענה בקושי, מסנן בנשיפה מאומצת בין שפתיו. "היי עודד, אני יעל" ענתה, מסובבת את ראשה כלפיו בחיוך שובה, ממשיכה בעיכוסה בצעדים מדודים כלפי המחסן. "נעים מאוד" התנשף בהניחו את הקופסא בנשיפת רווחה, הזדקף והושיט בחיוך את ידו ללחיצת ידה של יעל. יעל התעלמה מידו המושטת בהביטה בו במבט מתנשא, התיישבה על השרפרף הגבוה, שיקלה את רגליה וטלטלה את רגלה המטופחת בהתגרות. מבטו של עודד סקר את גופה של יעל מתעכב על מחשוף חולצתה, גולש במורד מתניה אל רגלה החטובה מלטף במבטו את קשת כף רגלה ואצבעותיה. יעל הבחינה בסיפוק במבטו החושק, וחיוך נמתח על שפתיה. עודד שידע שנתפס בקלקלתו השפיל מבטו במבוכה. "אוהב את מה שאתה רואה, עודד?" שאלה בהתגרות, תוך שהיא הודפת את דלת המחסן טורקת אותה מאחוריה. "כן... מאוד.. " מלמל. "אז תתקרב, אשמח אם תעסה את כפות רגליי הדואבות מהסנדל הלוחץ" אמרה בעידוד, מושיטה את רגלה, מקרבת אותה אל פניו. עודד כרע על ברכיו, אחז את כף רגלה המושטת של יעל ועיסה באצבעותיו את בהונותיה. "הורד את הסנדל, זה יהיה יעיל יותר" הורתה לו. עודד הוריד את הסנדל והמשיך בעיסוי כף רגלה של יעל, מתמקד בקשת המעוגלת. האכזבה ניכרה בפניו כשיעל משכה את רגלה ממנו. הוא הרים את עיניו בתחינה דוממת אליה. "אל תקפח את רגלי השנייה, עודד" הורתה בחדות. "ברור!" ענה בהתלהבות, מושך ממנה את הסנדל, ומעסה אותה בעדינות. עובר מהבהונות אל הקשת, אל גב כף הרגל, ואל הקרסול, מחליק בידו, כאילו בהיסח הדעת, במעלה השוק החטוב. סטירה מצלצלת הבהירה לו שהחריגה התמימה ממסגרת כף רגלה הייתה טעות. "סליחה" מלמל. "אמור שלום לבהונותיי בנשיקה" אמרה יעל כעבור מספר דקות, מבחינה במבטו המאוכזב של עודד. שמיהר לקרב את שפתיו אל בהונותיה מנשק להן אחת אחת. "אני רואה שנדלקת עליהן" ציינה בהתנשאות. "תתייצב ב-8 בביתי הערב, אבחן אם אתה ראוי לפנקן עוד". אמרה והחלה לפסוע חזרה למשרדה, כשעודד עוקב אחריה מבטו נעוץ בישבנה המתנודד לפניו. "תודה יעל" ענה, "אגיע בדיוק ב-8". ענה כשיעל הגישה לו פתק עליו רשמה את כתובתה ויצא מהמשרד ליבו פועם בהתרגשות וציפייה. |
|
|
שוטרת*
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
אין כמו מחוות כניעה ככה סתם באמצע היום, במיוחד במקום העבודה
אהבתי. |
|
|
|
Queencie(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
5 ביולי 2006
השעה 8 בערב, דפיקה בדלת.
"הכנס עודד" קרא אליו קולה של יעל מעברה השני. עודד פתח את הדלת ונכנס לסלון רחב מימדים, מואר באור נרות, שסביבו פזורים מזרנים וכריות גדולות, עליהן היו שרועות בנוסף ליעל עוד 4 נשים נאות, כולן לבושות שמלות ויניל או עור. 5 נשים מטופחות חלקן מעשנות, חלקן אוחזות בכוסות יין, מצחקקות בינהן, מתעלמות מנוכחותו. עודד עמד במרכז הסלון, מנסה למשוך את תשומת ליבן באומרו "שלום" בקול מהוסס מספר פעמים. אך הנשים המשיכו בשיחתן הערה. כעבור דקות שנראו בעיניו כנצח מביך, הציל אותו קולה של יעל. "עוד הרבה זמן תעמוד שם כמו גולם, עודד? תיגש להציג את עצמך בפני חברותיי, קדימה" עודדה אותו. עודד התקרב לאישה שחורת שיער התכופף, כאילו קד לה, והושיט לי את ידו. "עודד" אמר מנסה לשוות לקולו את הביטחון העצמי שלא חש. אך במקום את שתושיט לו את ידה שלחה השחרחורת לעברו רגל ארוכה ושחומה. עודד היסס. "נשק את בהונותיה של נועה עודד, לכבוד הוא לך" ציינה יעל. עודד אחז בקרסולה של נועה ונשק לקצות בהונותיה. "קדימה" האיצה בו יעל, "אין לנו את כל השבוע, תכיר את בהונותיה של טלי". ליד נועה ישבה אישה בעלת חזות אנגלו-סכסית, תכולת עיניים וזהובת שיער. טלי לא טרחה להושיט לו את רגלה, ועודד כרע על ברכיו לנשק את בהונותיה לקול צחוקן של הבנות. "יפה עודד, אתה מתחיל לקלוט את מקומך", אמרה יעל, "תמשיך, תכיר את סיוון". עודד התקדם על ברכיו אל עבר סיוון, ירוקת העיניים ובעלת השיער המתולתל הערמוני. ונשק את עקב נעלה. לאחריה הכיר את סוליית נעלה של ענת, בעלת השיער האדמוני הקצוץ. "יפה" קבעה יעל. "עכשיו משהכרת את כולן, אתה יכול להרגיש בנח ולפשוט את הבגדים המיותרים הללו שלגופך". עודד נעמד, מהוסס. הבלבול ניכר על פניו. יעל התקרבה אליו מישירה אליו מבטה בחיוך. "תרגיש בנח עודד, אנחנו לא טורפות, רק נושכות, אולי קצת שורטות, לא נכאיב לך היום אם תתנהג יפה. קדימה!", הושיטה ידה, פרמה את כפתור ורוכסן מכנסיו והפשילה אותם ואת תחתוניו אל קרסוליו. עודד עמד כמאובן. מתקשה לבלוע את רוקו. תערובת של רגשות הציפה אותו. לצד בושה עצומה מהמעמד המשפיל, חש את הגרוי מתפשט בגופו, מקשה את אברו בידה של יעל. "עודד עוד לא יודע מה הוא רוצה, בנות, אבל שמוליק החלטי יותר" גיחכה יעל. עודד השפיל את עיניו במבוכה. יעל המשיכה ופרמה את כפתורי חולצתו, מעבירה את ידה על חזהו, צובטת את פטמותיו. "רד על ברכיך עודד, לא ראוי שתעמוד מולנו זקוף". מבטו של עודד הביע עדיין בלבול וחסר הבנה. "לא היית רוצה שאתאכזב עודד, נכון?" שאלה יעל בראותה את היסוסו. "לא" ענה בלחישה. כף ידה של יעל פגש בלחיו בסטירה. "תענה כראוי עודד! 'לא הגבירה יעל' היא התשובה הנכונה. ברור לך עודד?" למענה הנהון ראשו נחתה על לחיו סטירה נוספת. "לא שמעתי" אמרה. "לא הגבירה יעל" ענה חלושות, משפיל מבטו, תוהה מדוע אברו מעיד על גירוי מטורף במצב מביך זה. "יפה עודד. אתה פה לשרתנו, עבד לרגלינו, זונה לציית לנו לכל גחמותינו. אתה תפנה אלינו, הגבירות, בכל הכבוד הראוי, וגם זה רק אם נשאלת. האם ברורים לך הכללים, עבד?" "כן הגבירה יעל" מלמל במבוכה, משפיל מבטו אל אברו הזקור, המום מתגובתו הנחרצת למצב. "יפה העבד עודד, עכשיו זחל למטבח והכן לגבירות שתייה כבקשתן". |
|
|
דוכיפת(נשלט)
|
לפני 17 שנים •
6 ביולי 2006
נהדר
מה עוד יש בראשך הקודח (  )קווינסי??כתבי,כתבי
הרבה אנא |
|
|
|
Queencie(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
6 ביולי 2006
עודד חזר כעבור מספר דקות מהמטבח, אוחז בידיו מגש ועליו 5 כוסות עם שתיה חריפה. לצידה של כל גבירה הגיש את המשקה בקידה, משפיל מבט. הגבירות ציחקקו והמשיכו בשיחתן, מתעלמות מנוכחותו. לאחר שהמשקאות חולקו, נשלח עודד לשבת על ברכיו בפינת החדר כשהגבירות התלחששו באשר לגורלו בהמשך הערב.
בפינתו, שקל עודד את מצבו. 5 נשים נאות רוצות להשתעשע בו. הגרוי בחלציו הבהיר לו שלפחות שמוליק אוהב את הרעיון. קריאתה של יעל החזירה אותו למציאות. "כן הגבירה יעל" ענה לה. "נבחרת לשמש לנו הערב למשחק. אני מקווה שאתה מסכים שזהו כבוד גדול מאוד עבורך" "כן הגבירה יעל" ענה, תוהה למזימותיהן. "אתה תעשה כל מה שתתבקש הערב. ללא טענות וללא מענות. אני יכולה להבטיח לך שבסוף הערב תאמר לכל אחת מאיתנו תודה בכל ליבך, ואני בטוחה שגם שמוליק יודה לנו במלוא פה" גיחכה. "כן הגבירה יעל" לחש, מסוקרן וחושש גם יחד. "אין לך מה לחשוש" העירה יעל, כאילו קוראת את מחשבותיו, "לא יאונה לך כל רע, גם אם תסבול קצת. סומך עליי?" שאלה כשחיוך זדוני על פניה. "בעיניים עצומות הגבירה יעל" ענה בהתלהבות בלתי מוסברת. "יתכן שגם בעיניים עצומות, עבד, מה שתידרש" אמרה סיוון, מושיטה ליעל את בקבוק הבירה הריק שבידה. הבנות התיישבו על הכריות סביב עודד שעמד ערום על 4. "סובב את הבקבוק עבד, מי שפיית הבקבוק תכוון אליה, אותה תשרת כרצונה למשך עשר דקות, עד לסבב הבא". הסבירה יעל את הכללים. בזווית עיניו ראה עודד את טלי פורשת על המזרן שלידה שוטי עור, דילדואים, חבלים ואביזרים אחרים שלא זיהה. בתחתית בטנו חש בגוש פחד שהתגבש להתרגשות. ניכר היה ששמוליק אוהב את רעיון המשחק. |
|
|
יואב39
|
לפני 17 שנים •
7 ביולי 2006
אין עלייך קוונסי!
בהחלט יפה מאוד 
|
|
|
| הכוכב(אחר) |
לפני 17 שנים •
7 ביולי 2006
איין עלייך קווינסי
חלומו של כל גבר
|
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
7 ביולי 2006
אהבתי מאוד קווינסי.
כתיבה מרתקת ומגרה- קדימה, להמשך.
|
|
|
|
Queencie(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
7 ביולי 2006
ההמשך:סיבוב ראשון
סיבוב ראשון.
הבקבוק עצר על ענת. ענת חייכה אליו והורתה לו בתנועת אצבעה להתקרב וללקק את רגלה. "שלשונך לא תתנתק מעורי, עבד" הורתה לו, ועודד התחיל ללקק, מתחיל מזרת רגלה, עובר בלשונו ומוצץ אצבע אחר אצבע, מכל צידיהן וביניהן. משם עבר ללקק ולנשק את קשת רגלה מתחת לכפכף דקיק העקב שנעלה. קולר נרכס לצווארו ורצועה נמשכה ממנו אל ידה של ענת, בעזרתה כיוונה ענת במשיכת הרצועה את עודד אל קרסולה וממנו במעלה רגלה, אל קיפול הברך הרגיש. ענת הידקה את פניו של עודד אל מתחת לכיפוף אחורי בירכה, מאלצת אותו לשכב על גבו כשראשו מתוח אל על לרצונה. גניחות הנאתה דרבנו את לשונו לליקוק מתלהב, עד כי הרגיש שכל מאודו נתון לפינת אושר חמימה וחשוכה זו. האוויר נסחט מראותיו אך הוא לא פסק מלנבור בלשונו במעמקי עורה הרך. לפתע נחתה רגלה השנייה של ענת על מפשעתו, סוחטת ממנו גניחת כאב והפתעה. ענת יישרה את רגלה מאפשרת לו לנשום מעט אויר, ושוב קברה את פניו באחורי בירכה. מבלי משים נשלחה ידו אל ירכה של ענת ללטוף מפנק. צליפת שוט על חזהו הבהירה לו שזו הייתה טעות. רגלה של ענת המשיכה להתחכך באברו הזקור. הגירוי היה עצום, אך מחשבותיו המתענגות נקטעו במחי מצבטים שהוצמדו לפטמותיו. אנחת הכאב שפלט גררה בעקבותיה משיכה כעוסה ברצועת הקולר. "אמרתי לך שלא לנתק את לשונך עבד!" נזפה בו ענת, בהוסיפה בעיטה במבושיו. "כעת כעונש תעביר את יתרת הזמן בליקוק ומציצת עקב כפכפי. אינך ראוי למגע עורי." מאוכזב ודואב ליקק עודד את עקבה של ענת, מצץ אותו לפיו, מודע למבטיהן המגחכים של הבנות, ולאברו הזקור לתפארת, למרות המבוכה והכאב. קולה של ענת קטע את ביצועיו "צר לי להפסיקך מהמציצה זונה", אמרה בהסירה את המצבטים, "זמנך עבר, סובב את הבקבוק." |
|
|
|
theslv(נשלט)
|
לפני 17 שנים •
7 ביולי 2006
מ ג ר ה ! ! ! ! ! ! !
|
|
|