איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
9 ביולי 2006
כניעה
לא רק בבדס"מ עלינו להכנע. יש מקומות, בחיים הווניליים, שגם בהם עלינו להכנע. למשל- לקבל את מקומנו כבנות זוג לעומת מחוייבויות אחרות של בני- זוגנו.לקבל את כך שיש דברים שתמיד, באופן אובייקטיבי כמעט, יהיו חשובים יותר.
אין דרך אחרת לומר את זה, אי אפשר לשחק עם זה- חשובים יותר לא בגלל מי שאת, אלא בגלל החשיבות שהם תופסים ותמיד יתפסו- בחייו. ואם את אוהבת את הגבר הזה ורוצה להיות איתו- את חייבת לקבל את מקומך- באהבה. וזה כל כך קשה. הצורך העצום הזה להיות הכי חשובה, המרכז תמיד... אני מרגישה את ההתקוממות עולה בי, ומדכאת אותה. כבר הגעתי למקום בתוכי שאני יודעת שלהתמסר לה פירושו ליפול. אני יודעת, רציונלית, שהכעס שאני חשה אינו על שום דבר אמיתי. זה על איזשהו צורך לא מסופק מהעבר. איזושהי תחושת איום שאם אני לא הכל- אני לא קיימת. כניעה... לא חשוב איך תסתכלו עליה, יש מקומות בהם היא הדבר הקשה ביותר. כניעה היא לא רק לתת לו לקשור אותך, כניעה היא לא רק לציית. לפעמים כניעה היא בדברים הבסיסיים ביותר ברגש, ולפעמים- אובייקטיבית, אין לנו ברירה. כניעה היא הדבר הנכון לעשות. עצות? 
|
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 18 שנים •
9 ביולי 2006
איימי
לפעמים כניעה היא בדברים הבסיסיים ביותר ברגש, ולפעמים- אובייקטיבית, אין לנו ברירה. כניעה היא הדבר הנכון לעשות.
זה מאד תלוי איך אנו מרכבים איך אנו תופסים את עצמנו את הנשיות את הגבריות . לפעמים יש ברירה, בד"כ יש אותה. והדבר הנכון לעשות הוא לעיתים קרובות לעמוד על שלך. נוצר הרושם בתהיות שלך ש"גורלך נחרץ" .יש לכולנו חופש לבחור זה מעבר למה יגידו, מה חושבים עלי, האם את נכנסת למשבצת שמצפים ממך וכד. אם יש משהו חשוב בנושא זה היכולת והמודעות לשים את עצמך קודם. דגמא טובה וקיצונית מהחיים - בטיסות , בתדרוך למצבי חרום ישנה הוראה קודם לשים את מסכת החמצן להורה אח"כ לילד. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 18 שנים •
9 ביולי 2006
לדעתי זה תלוי איך מסתכלים על זה.
אני חושב שכשמדובר בזוגיות, זו לא ממש כניעה אלא קבלת האחר והספייס של האחר הזה. בתפיסה שלי זוגיות היא לא מקום שבו כובלים את בן הזוג אלינו והופכים אותו מאדם שלם לחצי מזוג, אלא היא מקום שבו נותנים לו ומקבלים ממנו כאדם נפרד ואוטונומי, זה שבו התאהבנו. המטרה היא לא להגביל אותו או לשנות אותו אלא לאהוב אותו, לעשות לו טוב בדרכנו ולתת לו לעשות לנו טוב בדרכו. מהזווית הזו נובע שלא כל דבר בחיי בן הזוג חייב לערב אותנו. הוא זה שיקבע מתי וכמה מתאים לו, בהתאם לצרכים שלו שהם חשובים לנו כמי שמתיימרים לאהוב אותו. נכון שהתמונה שהצגתי לעיל היא קצת אוטופית. ברור שכמה שלא נרצה, כמעט תמיד יהיו מקומות שבהם הצרכים של בן הזוג מתנגשים עם שלנו ואי אפשר לקבל אותו בלי להרגיש שאנחנו מפסידים משהו. אבל קודם כל, אם רואים את הדברים מהגישה שציינתי, תמיד יודעים שההפסד שלנו לא עומד בפני עצמו אלא יש לו סיבה ויש בו גם רווח. ושנית, מדובר בשאלה של מידה. אם ההבדלים הם במידה נסבלת, אפשר להתגמש מעט הדדית. אם ההבדלים בצרכים של בני הזוג גדולים מדי, אין מנוס אלא להגמיש את הצרכים של האחד למען האחר או להפרד. |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
9 ביולי 2006
Re: איימי הוא כתב/ה: לפעמים כניעה היא בדברים הבסיסיים ביותר ברגש, ולפעמים- אובייקטיבית, אין לנו ברירה. כניעה היא הדבר הנכון לעשות.
זה מאד תלוי איך אנו מרכבים איך אנו תופסים את עצמנו את הנשיות את הגבריות . לפעמים יש ברירה, בד"כ יש אותה. והדבר הנכון לעשות הוא לעיתים קרובות לעמוד על שלך. נוצר הרושם בתהיות שלך ש"גורלך נחרץ" .יש לכולנו חופש לבחור זה מעבר למה יגידו, מה חושבים עלי, האם את נכנסת למשבצת שמצפים ממך וכד. אם יש משהו חשוב בנושא זה היכולת והמודעות לשים את עצמך קודם. דגמא טובה וקיצונית מהחיים - בטיסות , בתדרוך למצבי חרום ישנה הוראה קודם לשים את מסכת החמצן להורה אח"כ לילד. בטיסות ההורה אמור לשים את המסיכה קודם לא בגלל שחייו הם חשובים יותר, אלא בגלל שהילד יהיה חסר אונים בלעדיו. כדי שיוכל לעזור לילד. אני חשה שבנושא הזה אין לי ברירה. להתעקש פירושו יהיה לאבד את הגבר הזה. אני חשה שעצם הניסיון להתווכח, לנסות לבוא קודם בחייו, הוא לשים אותו בדילמה שאינה הוגנת. לא קשור ללהיות אישה. למה בעצם הבאת את הדוגמה הזאת? וכל כך קשה... זה להתמודד עם העניין בצורה הכי חשופה והכי ישירה שיש. |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
9 ביולי 2006
זאלופון כתב/ה: אני חושב שכשמדובר בזוגיות, זו לא ממש כניעה אלא קבלת האחר והספייס של האחר הזה. בתפיסה שלי זוגיות היא לא מקום שבו כובלים את בן הזוג אלינו והופכים אותו מאדם שלם לחצי מזוג, אלא היא מקום שבו נותנים לו ומקבלים ממנו כאדם נפרד ואוטונומי, זה שבו התאהבנו. המטרה היא לא להגביל אותו או לשנות אותו אלא לאהוב אותו, לעשות לו טוב בדרכנו ולתת לו לעשות לנו טוב בדרכו. מהזווית הזו נובע שלא כל דבר בחיי בן הזוג חייב לערב אותנו. הוא זה שיקבע מתי וכמה מתאים לו, בהתאם לצרכים שלו שהם חשובים לנו כמי שמתיימרים לאהוב אותו. אבל קודם כל, אם רואים את הדברים מהגישה שציינתי, תמיד יודעים שההפסד שלנו לא עומד בפני עצמו אלא יש לו סיבה ויש בו גם רווח. ושנית, מדובר בשאלה של מידה. אם ההבדלים הם במידה נסבלת, אפשר להתגמש מעט הדדית. אם ההבדלים בצרכים של בני הזוג גדולים מדי, אין מנוס אלא להגמיש את הצרכים של האחד למען האחר או להפרד. האם אתה אומר כאן בעצם שמראש אנחנו צריכים לקבל את כך שאנחנו לא באים במקום הראשון עבור בן הזוג? שאנחנו לא אמורים לבוא במקום הראשון, בעצם? מה עושים בקשר לא שוויוני? אפילו אם אינו מוגדר רשמית כאדון- שפחה, לא שוויוני כי עבורי- הוא בא במקום הראשון. למעט מקרים ממש קיצוניים בהם בני המשפחה יבואו קודם- הוא בא לפני עבודה, לפני חברים, לפני הכל. זה לא משהו שהחלטתי עליו, פשוט- כך אני מרגישה. ואני- לא באה אצלו במקום הראשון. אני יודעת שאני זקוקה לו יותר משהוא זקוק לי. אולי אני אמורה לנסות לשנות את זה, אני לא יודעת... לנסות למצוא דברים בחיי שיהיו לי יותר חשובים ממנו... אולי זה מקום לא בריא... או פשוט להכנע לעובדה שזה כך. להפסיק להיות בקונפליקטים עם זה 
אנשים- זה לא קל... |
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 18 שנים •
9 ביולי 2006
איימי_ כתב/ה: האם אתה אומר כאן בעצם שמראש אנחנו צריכים לקבל את כך שאנחנו לא באים במקום הראשון עבור בן הזוג? שאנחנו לא אמורים לבוא במקום הראשון, בעצם?
מה עושים בקשר לא שוויוני? אפילו אם אינו מוגדר רשמית כאדון- שפחה, לא שוויוני כי עבורי- הוא בא במקום הראשון. למעט מקרים ממש קיצוניים בהם בני המשפחה יבואו קודם- הוא בא לפני עבודה, לפני חברים, לפני הכל. זה לא משהו שהחלטתי עליו, פשוט- כך אני מרגישה. ואני- לא באה אצלו במקום הראשון. אני יודעת שאני זקוקה לו יותר משהוא זקוק לי. אולי אני אמורה לנסות לשנות את זה, אני לא יודעת... לנסות למצוא דברים בחיי שיהיו לי יותר חשובים ממנו... אולי זה מקום לא בריא... או פשוט להכנע לעובדה שזה כך. להפסיק להיות בקונפליקטים עם זה
אנשים- זה לא קל... לא בדיוק. אני אומר שבקשר לא צריכים (לדעתי) להיות "מקומות" קבועים. המקום צריך לבוא לפי הזמן וההקשר, כאשר לאורך זמן בממוצע המקום של שני בני הזוג אחד אצל השני הוא גבוה - אחרת מה הם עושים יחד? אני חושב שאם באופן עקבי את לא במקום ראשון, זה משהו שאת צריכה לשקול אם את מוכנה לקבל. אני יודע שאני לא הייתי מוכן לקבל את זה, וזו מבחינתי דוגמה לפער גדול מדי בין הצרכים של בני הזוג. אני לא תמיד חייב לבוא במקום הראשון וזה בסדר לגמרי אם בת זוגי תרגיש מדי פעם שהיא צריכה דווקא מישהו או משהו אחר, בלעדיי, אבל לא הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהי שעבורה אני תמיד במקום נמוך בסדר העדיפויות. סביר שלא הייתי מנסה לשנות אותה וגם לא הייתי חושב שניתן לשנות זאת, אלא פשוט הייתי מחפש מישהי שכן מעריכה אותי ורוצה אותי כפי שאני צריך וחושב שמגיע לי. |
|
|
shuki boy(נשלט)
|
לפני 18 שנים •
9 ביולי 2006
Re: איימי איימי_ כתב/ה: אני חשה שבנושא הזה אין לי ברירה. להתעקש פירושו יהיה לאבד את הגבר הזה.
לא ממש כתבת על מה את מתעקשת, ולמה, אז קשה לי לשפוט. אבל אם את מרגישה שהנושא, שעליו קשה לך לוותר, הוא חשוב, אני מרגיש שעדיף לחיות לבד או למצוא גבר אחר, מאשר לבטל את עצמך. אני מרגיש שכניעה בבדס"מ לא באה ממקום של חולשה, אלא ממקום של כוח. לעומת כניעה במערכת סחטנית שבה את מרגישה, שאם לא תעשי משהו, תאבדי את הגבר שלך - זה כבר לא בדס"מ. יש הבדל בין פשרה לבין מחיקה עצמית. |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
9 ביולי 2006
Re: איימי tool כתב/ה: איימי_ כתב/ה: אני חשה שבנושא הזה אין לי ברירה. להתעקש פירושו יהיה לאבד את הגבר הזה.
לא ממש כתבת על מה את מתעקשת, ולמה, אז קשה לי לשפוט. אבל אם את מרגישה שהנושא, שעליו קשה לך לוותר, הוא חשוב, אני מרגיש שעדיף לחיות לבד או למצוא גבר אחר, מאשר לבטל את עצמך. אני מרגיש שכניעה בבדס"מ לא באה ממקום של חולשה, אלא ממקום של כוח. לעומת כניעה במערכת סחטנית שבה את מרגישה, שאם לא תעשי משהו, תאבדי את הגבר שלך - זה כבר לא בדס"מ. יש הבדל בין פשרה לבין מחיקה עצמית. אני לא יכולה לפרט, אבל לא מדובר על מערכת סחטנית. לא תמיד אנחנו מקבלים במערכות יחסים בדיוק את מה שאנחנו רוצים, ולא הייתי מגדירה את זה כביטול עצמי. יותר כ- השלמה עם המציאות. הרי הכל עניין של סמנטיקה בסופו של דבר. לעיתים, אם לא נקבל דברים מסויימים שאין ביכולתנו לשנות, לא נוכל להיות במערכת יחסים מסויימת. |
|
|