שיחה אם ובנות

אני: עשיתי קעקועים.
בת 1: לא! תראי.
מראה את הקעקועים.
בת 1: אל תעבדי עלי, זה עוד שבוע יורד.
אני: לא. זה אמיתי.
בת 1: נו באמת אמא, מה את חושבת שתעבדי עלי?
אני: לא עובדת עליך, זה אמיתי.
בת 1: אמא נו..
אני: אמיתי.
בת 1: השתגעת?
הילדה מחוירה לחלוטין. נראית מאוד נסערת.
בת 1: ומה עם "זה יכאב" (ציטוט של דבריי בנושא קעקועים..)?
אני: זה כאב, אבל פחות מאשר חשבתי.
אני לא יכולה לספר לה שבינתיים למדתי להתמודד עם כאבים ..
בת 1: ולמה שניים ? אחד לא היה מספיק?
אני: עשיתי את הראשון ולמחרת התחשק לי השני אז עשיתי.
בת 1: אמא את מטורפת לגמרי.
אני: כולה קעקועים. מה את עושה מזה כזה עניין?
בת 1: אני לא מבינה מה עבר לך בראש, אמא. למה לא התקשרת לשאול אותי קודם?
אני (מחייכת מאוזן לאוזן): שאלתי את אמא שלי היא לא ענתה לי אז עשיתי..
בת 1: אל תספרי לבת 2 היא תשתגע מזה.

נכנסות למכונית ואוספות בדרך את בת 2.
בת 1: אמא עשתה קעקועים.
בת 2: מה??? לא יכול להיות.
בת 1: כן כן. תתחילי להאמין. אמא עשתה 2 קעקועים.
בת 2: נו בטח, אלה שיורדים אחרי שלושה ימים.
בת 1: לא. ממש לא. תתחילי להתרגל.
בת 2: לא מאמינה.
אני: כן, עשיתי קעקועים.
בת 1: אמא, תראי לה את הקעקועים.
בת 2: מה פתאום? לא רוצה לראות!
אחרי כמה דקות של שתיקה..
בת 2: אמא, תגידי השתגעת?
אני : לא.
בת 2: מה פתאום עשית קעקועים?
אני: רציתי לעשות הרבה זמן והחלטתי שאני עושה.
בת 2 בוכה.
אני: מה קרה ? למה את בוכה?
בת 2: אמא שלי נעשית פריקית. עוד מעט תתחילי ללכת עם מכנסי עור.
אני: אני אולי לא, אבל כמה מהחברים הכי טובים שלי לובשים מכנסי עור.
בת 1: זהו. החברים שלך משפיעים עלייך לרעה. אני אוסרת עלייך להמשיך להתראות איתם.
בת 2: זאת בטח החברה שלך שהיית אצלה. היא השפעה רעה עלייך. אל תפגשי איתה שוב.


תגידו, השיחה לא היתה צריכה להתנהל הפוך?

כאילו לקחת את השיחה שהיתה לי עם ילדי, לפני כשש שנים.

הנוער של היום, אני אומרת לך ....