יצר החיים/ יצר המוות

יצר החיים/ יצר המוות

איימי_​(נשלטת) • 24 ביולי 2006

לפעמים, עבורי, מיניות היא בעיקר תחושה. מחווה קטנה, אמירה קטנה, תנוחה מסויימת, רעיון מסויים, והכל כבר פורץ החוצה. לא צריך אפילו להמשיך.
זה מעורפל כזה- באוויר.
מה אני אעשה לו, מה הוא יעשה לי... לא יודעת.
תמיד הדואליות. אולי היא לא צריכה להיות בי, אבל היא ישנה. אחרות עושות לדואליות הזאת אינטגרציה עם השקפת העולם שלהן. מטמיעות אותה לתוך אישיותן. אני לא.
יש בי אחת שרוצה להיות הכי שפחה בעולם, הכי למטה, ויש אחת- שלא. היא מרימה ידה בתנועת "עצור". אם תוריד אותי הכי למטה, אחדל מלהתקיים.
אני חייבת להתקיים. אני חייבת לקיים בתוכי רעיונות ודיעות, מחשבות ורצונות... אני חייבת להתקיים בכוח. להתעקש על קיומי. אם לא אתעקש בכוח- פשוט אעלם. אכנע לרצוני למות, להטמע... אטמע באחר...

דתות מזרחיות מסויימות שואפות להטמע ב "אחדות"/ באלוהות/ בישות הכוללת הזאת. הן שואפות לאבד את המודעות הייחודית.

ואני- שואפת וחוששת... לפעמים נדמה לי שנלחמים בתוכי יצר החיים ויצר המוות. פרוייד דיבר על זה... פרוייד לא היה כל כך טיפש, אחרי ככלות הכל. אמנם, עושים ממנו צחוק הרבה, אבל היו לו כמה תובנות... כאילו הוא קלט דברים מסויימים בחוש.

הדחף המכלה הזה, הדחף המיני... להיות שפחה.
הדחף המיני לעיתים יכול להיות חזק כל כך, עד שהוא משתלט על כל דחף או רצון אחר.

ואני משתדלת להשאר רגועה. לא לחשוש. לסמוך על עצמי שיצר השימור העצמי שלי יידע להציב את הגבולות במקומות ובזמנים הנכונים.
אני כבר לא חדשה. למדתי למפות את איזורי הסכנה, למרות שעדיין נותרו איזורים רבים לא ממופים.
אבל אי- אפשר לחשוב על זה כל הזמן. חייל וחולם חייבים להתקדם כאילו הם בלתי- מנוצחים. אז יש לך את מפת המוקשים, ואת יודעת, שרוב הסיכויים שיש שם מוקשים שלא מיפית. אבל אם תיתני לחשש הזה לשלוט בך, לעולם לא תוכלי ללכת את הדרך, והדרך היא כל- כך יפה ועוצמתית. הדרך היא החיים.
ללא לקיחת סיכונים- אין חיים.

קבלה של האני

Minnet • 24 ביולי 2006

הבעיה במחשבה שהכרה במיניות שלנו היא יצר מכלה עלולה לגרום לנו להתלבטות תמידית ובאמת לכלות אותנו.

פרויד כתב על המאה ה19 עם הטאבו החזק על מיניות שהביא לנוירוזות אצל הנשים שטיפל בהן.
הוא תאר איך הדחקה מינית הביאה לנוירוזות פיזיית אצל נשים שטיפל בהן, כולל אפילו שיתוק.
האמירה של פרויד היא שההדחקה לא טובה.

המאה ה21 שלנו היא זמן לפתיחות מינית וקבלה של כל האני שלנו בלי לחשוב על חלקים ממנו כחלקים הרסניים ומכלים אם נשמור על כללים כמו SSC ונבחן את עצמנו מתוך פתיחות ובלי פחד.

מרינט

איימי_​(נשלטת) • 24 ביולי 2006

הבעיה שלי היא הנטיה שלי לשחור ולבן. זאת אומרת, אני יכולה בהחלט להנות ממשחק קינקי במיטה. אין לי שום בעיה עם זה. אבל יש דחף לטוטאליות, ותחושה שאם אני לא הולכת עם זה "עד הסוף", אז זה פשוט לא זה.
מהי הטוטאליות? להפסיק להתקיים בזכות עצמי. להפסיק לקיים את רצונותיי. שרצוני הופך לרצונו. לההפך לשלוחה שלו...
אני לא יודעת לשחק משחקים עם המוח שלי בקטע הזה. או שאני טוטאלית או שאני לא, ואני פשוט לא מוצאת דרך להיות טוטאלית, מבלי להיות טוטאלית...
תודה על תגובתך.

שאלה של יחסי כוחות

melaila​(לא בעסק) • 24 ביולי 2006

לדעתי,ודעתי האישית זה הכול עניין של הדיסוננס,הדיסוננס הזה שבין דחפינו הטבעיים(הפיזיים והרגשיים כאחד) לבין משחקי הכוחות שקיימים בין המינים
בכול אחד מאיתנו קיים הדחף להתמסר לגמריי רגשית ופיזית,לתת,להעניק עד אין סוף,ובכלו אחד קיים הדחף לכחת,להוביל,לקבל,לגונן,סוג של אינטימיות ורגש שאין להם גבולות-לשם כולנו כמההים,רק שמה? ישנם משחקי כוח,תמיד ובמיוחד ביחסים רומנטיים,מין צורך שכזה לקיים את ההשליה שאנחנו לא עד הסוף "שייכים" לבו\בת זוג, גם עם מאוהבים לגמריי תמיד יש את הדחף להצניע מעט את הרגש,להיות נונשלנטיים,לפלרטט,לשחק מדי פעם קשים להשגה(אגב זה נכון לדעתי לגביי שולטים\ת ונשלטות\ים כאחד),אבל, הדחפים הכול כך טבעיים הם הרי עדיין שם,הבי די אס אם,לדעתי מספק לנו "מגרש ניטרלי ובטוח למשחקים" סוג של מקום בו ניתן ללכת עד הסוף עם הדחפים מבלי חשש לפגוע במאזן הכוחות,מקום שבו זה לגיטימי להתמסר,לגיטימי לתת,לגיטימי לכחת ולגיטימי לטפל,בגלל שזה"מגרש משחקים"אנחנו מרגישים בטוחים יותר להוריד את ההגנות וללכת עד הסוף,לוותר לשעה קלה על משחקי הכוחות וללכת לפי דחפי הפרא שבנו.
העים זה הרסני? כל אחד והגישה שלו והגבולות שלו,עם עושים בדק בית יסודי ומבררים שהדחפים לא מגיעים ממקום לא בריא או הרסני אני לא רואה כל נזק,אבל זה משהו שכול אחד צריך לבדוק עם עצמו.
וכמובן שמדובר בדעתי האישית בלבד.

שאלה של יחסי כוחות

melaila​(לא בעסק) • 24 ביולי 2006

לדעתי,ודעתי האישית זה הכול עניין של הדיסוננס,הדיסוננס הזה שבין דחפינו הטבעיים(הפיזיים והרגשיים כאחד) לבין משחקי הכוחות שקיימים בין המינים
בכול אחד מאיתנו קיים הדחף להתמסר לגמריי רגשית ופיזית,לתת,להעניק עד אין סוף,ובכלו אחד קיים הדחף לכחת,להוביל,לקבל,לגונן,סוג של אינטימיות ורגש שאין להם גבולות-לשם כולנו כמההים,רק שמה? ישנם משחקי כוח,תמיד ובמיוחד ביחסים רומנטיים,מין צורך שכזה לקיים את ההשליה שאנחנו לא עד הסוף "שייכים" לבו\בת זוג, גם עם מאוהבים לגמריי תמיד יש את הדחף להצניע מעט את הרגש,להיות נונשלנטיים,לפלרטט,לשחק מדי פעם קשים להשגה(אגב זה נכון לדעתי לגביי שולטים\ת ונשלטות\ים כאחד),אבל, הדחפים הכול כך טבעיים הם הרי עדיין שם,הבי די אס אם,לדעתי מספק לנו "מגרש ניטרלי ובטוח למשחקים" סוג של מקום בו ניתן ללכת עד הסוף עם הדחפים מבלי חשש לפגוע במאזן הכוחות,מקום שבו זה לגיטימי להתמסר,לגיטימי לתת,לגיטימי לכחת ולגיטימי לטפל,בגלל שזה"מגרש משחקים"אנחנו מרגישים בטוחים יותר להוריד את ההגנות וללכת עד הסוף,לוותר לשעה קלה על משחקי הכוחות וללכת לפי דחפי הפרא שבנו.
העים זה הרסני? כל אחד והגישה שלו והגבולות שלו,עם עושים בדק בית יסודי ומבררים שהדחפים לא מגיעים ממקום לא בריא או הרסני אני לא רואה כל נזק,אבל זה משהו שכול אחד צריך לבדוק עם עצמו.
וכמובן שמדובר בדעתי האישית בלבד.

Re: שאלה של יחסי כוחות

איימי_​(נשלטת) • 24 ביולי 2006

יש הרבה אמת בדברייך, מליילה. כן, בסשן אפשר, כנראה, ללכת עד הסוף. סשן עבורי הוא "משחק קינקי במיטה". אבל כדי להיות מסוגלים ללכת עד הסוף בסשן, צריך, אני לפחות צריכה, של-א ללכת עד הסוף בחיי היום יום, ביחסים עם בן זוגך.
כי אם את הולכת שם עד הסוף, את מפסיקה להתקיים, וזו הבעיה שלי, וזו הדילמה הרגשית.

teacher​(שולט) • 25 ביולי 2006

אולי יהיה לך יותר קל לחשוב על זה כעל התמסרות טוטאלית והיטמעות מוחלטת
לא בשולט שלך, כי אם בדבר השלישי שנוצר בינכם והוא הסיכום של שניכם.
זה משהו שלישי, סינרגטי, וגדול יותר מ'את' + 'הוא'.
בצורה הזו אין מפסידים ומנצחים, יש חיבור ואהבה.

ורגע של פילוסופיה:
נראה לי שיש משהו מאוד פרדוקסלי ולא מושג בלנסות ולהימחק לחלוטין לטובת רצונו של אחר.
ולו רק בגלל ש:
1. אם זו היתה מטרתו של האחר - שלא תהיי קיימת, שאז אין לו סיבה מלכתחילה להתחיל איתך משהו
2. מרגע שתעלמי - מה יהיה לך לתת? הנתינה האולטימטיבית היא בעצם הפסקת הנתינה?
3. אם יש בך משהו שנהנה לתת את כולך עד שאין יותר עצמך, מה יהיה המשהו הזה כשאין יותר עצמך?

teacher

איימי_​(נשלטת) • 1 באוג׳ 2006

יפה כתבת, טיצ'
אתה צודק מאה אחוז לגבי הפרדוקס שבהטמעות טוטאלית, או "כמעט טוטאלית" באחר. לגבי ההתמסרות הטוטאלית ל "דבר השלישי", נראה לי שזה עוד "טריק מחשבתי" שמבלבל. הרי לו אני מתמסרת, לרצונו, לדרכו... לא למשהו מעורפל "שלישי".

אני אסביר

teacher​(שולט) • 1 באוג׳ 2006

יש מעט מאוד דברים בעולם שלנו שהם בלתי משתנים לחלוטין,
הן במישור הפיזי והן בזה הרוחני.

לכל פעולה יש השפעה, נראה לי שיש איזה חוק מנוסח בעניין...
כל מה שעושה השולט משפיע על הנשלט ולהיפך. ואין לזה בכלל קשר לשליטה.
יש לזה קשר לטבע החיים, זו תכונה שלהם, ואין לנו שום דרך להשפיע עליה.

בדיוק בצורה שהשוט מושפע מהגוף בו הוא מצליף, ומשנה צורתו, צבעו, ריחו,
מתבלה באזורים מסויימים ובאחרים נשאר חדש ויפה...

זה הדבר השלישי עליו אני מדבר.
והוא גדול מסכום החלקים כי הוא מביא איתו סיפור, זמן, מימדים נוספים שמצטרפים
למה שיש על פני השטח. מערכת יחסים היא לא אוסף של תמונות, אלא סרט.
אבל סרט הוא אוסף של תמונות לא??
כן, אבל קצת יותר מאוסף של תמונות...

לא כל דבר הוא טריק מחשבתי, לפעמים החיים הם באמת צבעוניים ולא חד משמעיים...

Re: אני אסביר

איימי_​(נשלטת) • 1 באוג׳ 2006

גישה פילוסופית מעניינת ונכונה, אבל כיצד היא עובדת במציאות? כלומר, במציאות, ההתמסרות מתבטאת בציות לשולט, לא? אני יכולה לחשוב שזו בעצם התמסרות למערכת, וזה יהיה נכון. עדיין, אני רואה סכנות רבות בציות ללא עוררין, כמו גם בלשים תמיד את צרכיו לפני צרכייך.