סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ליצוק תוכן

Stranger
לפני 17 שנים • 31 ביולי 2006

ליצוק תוכן

Stranger • 31 ביולי 2006
חושב על דברים שיצא לי לקרוא, ופעם אחר פעם מתקשה להבין כיצד חלקנו רואים דברים.
אז בכדי שלא אחטוף קנס מכלובי, שלא אפגע באחר,
ובכדי לרקוד את ריקוד ה ‘‘1’‘ – ‘‘2’‘ – ‘‘פוליטקלי קורקט’‘ , אקדים ואומר:
מקבל כל אחד. איש איש עם השקפתו. לכל אחד הבדס’‘מ שלו. לא פוסל. ושאר ה....
יופי.

‘‘טוטאליות’‘
מדהים אותי לראות כמה פעמים הנושא הזה עולה לפעמים ישירות ולפעמים בתחפושות שונות.
עוד יותר מדהים אותי לראות לאן הרבה פעמים הדיון מתפתח.
וואלה???
‘‘האם אקפוץ מהגג אם יגיד/תגיד לי?’‘
‘‘האם הוא/היא יכנס/תכנס לחשבון הבנק שלי?’‘
‘‘לעו’‘ש כן, אבל הדולרי והפק’‘מ מחוץ לתחום’‘
בזה מדובר? לא מצליח להבין. פשוט לא.

מבחינתי, אם אלו השאלות שאותה ‘‘טוטאליות’‘ תגרום לי להתחבט בהן, אם את זמני אעביר בניסוח הגדרות
לגבי טוטאליותי או סמי-טוטאליותי או כל ציון אחר אז משהו כאן לחלוטין פגום ולא אהיה שם.
ואז נשאלת השאלה:
‘‘מה היא בכלל טוטאליות?’‘

ובלי משים, אנשים בוחרים להתעלם מהצורות הרבות שהיא לובשת.
מניחים בצד את העובדה שהיא חיה, משתנה ותוססת – בדיוק כמו עומק הקשר בו אחד נמצא.
בורחים מהדרכים הרבות המגוונות והמשתנות שבה היא מבצבצת מהבפנוכו של חלקנו.

אם היא שם, כל הזמן במצב סטטי, היא חודלת.
אם היא לוקחת אותנו להתעסק בפני השטח אז היא רק למראית עין.
ואם היא, הגדרתה ותיחומה למסגרת מדויקת ועבשה היא התכלית אז...אז הצירים חורקים. וחזק.

משום מה יש לי תחושה שעוצמתה מראה פנייה דווקא במקומות המורכבים וה’‘סו-קולד’‘ רכים
ולא בדינמיקת ה’‘עשה/י! והכל!’‘.
האם בזה זה מסתכם?
כמה מהר ובאיזה עיוורון אחד יעשה מה שפקדו עליו?
בחינה מתמדת/ווידוא עצמי שאין אקט (חלול ככל שיהיה) שלא אעשה עבורה?

טוטאליות היא תחושה. (בדיוק כמו 24/7 – הבן דוד הקרוב שמככב בפוסטים)
וככזו, היא לא ניתנת לפירוק רציונלי, חד וקר.
ברגע שהיא עולה בחזה, וזורמת לשאר הגוף אז ניהול חשבונות בנק, או פריטה לאקטים
הם בדיוק הדבר האחרון שמעניין או עולה בראש.

ובעוד שהדיון בורח בדרך כלל בחיפוש אחר אקט הקצה התורן שינופנף ויתריס כנגד אותה טוטאליות מוצהרת,
הוא מתעלם מהדברים היותר קשים שיוצרים את הפלטפורמה לאותה תחושת טוטאליות.
דברים ‘‘קלים’‘ ובסיסיים כמו להיות שם תמיד. גם כשהצד השני חלש. גם כשהצד השני מראה
צדדים נוספים שלו. גם כשהצד השני בוחר להוריד את גלימת הדמות ואתה רואה מולך אדם.
אדם עם רצונות, צרכים ותשוקות נוספות. מה עם להתמסר ולהיכנע אליהם? זה לא?
נשמע טריויאלי להתמסר לאדם?
נשמע קל לתת את עצמך לא לניק או דמות שיצרת לעצמך בראש?
נשמע פשוט להוריד הכל מול אחר, בעל חולשות, פחדים וצרכים משלו?
נשמע ברור להיות מסוגל להכנס לשחור ולבן מתוך אפור?

קראתי את ונוס בפרווה.
מדהים כמה הדמות עשתה מעל ומעבר בכדי ליצור את ההפרדה שתאפשר לו בקלות לבצע אקטים קשים.
מדהים, כמה הוא השקיע בשיחות ומחשבה בכדי להיות עיוור לצרכים נוספים שלה, למה?
כי פרדוקסלית הוא נעזר ב’‘התמסרותו’‘ בכדי להיות שקוע בעצמו.
לא רואה שם טוטאליות. רואה בנייה מתמדת של עולם שחור ולבן במרדף אחרי רצונותיו בלבד.
וכשהיא עוזבת הוא נשאר המום, מוכה ועצוב. למה?
אולי כי היה עסוק רוב הזמן בעצמו תוך מסווה של התמסרות ‘‘טוטאלית’‘.
אני לא ראיתי שם טוטאליות אלא בסך הכל אקטים מורכבים וקשים (יפים ומחרמנים ככל שיהיו).

הכל = הכל.
מה נבחר לצקת לתוך ה’‘הכל’‘ הזה הוא מה שיעשה את ההבדל.
העוצמות שכל אחד יביא עמו לקשר, הן אלו שיאפשרו לממש בחירה זו.

S
איימי_​(נשלטת)
לפני 17 שנים • 1 באוג׳ 2006

Re: ליצוק תוכן

איימי_​(נשלטת) • 1 באוג׳ 2006
Stranger כתב/ה:

ובלי משים, אנשים בוחרים להתעלם מהצורות הרבות שהיא לובשת.
מניחים בצד את העובדה שהיא חיה, משתנה ותוססת – בדיוק כמו עומק הקשר בו אחד נמצא.
בורחים מהדרכים הרבות המגוונות והמשתנות שבה היא מבצבצת מהבפנוכו של חלקנו.

אם היא שם, כל הזמן במצב סטטי, היא חודלת.
אם היא לוקחת אותנו להתעסק בפני השטח אז היא רק למראית עין.
ואם היא, הגדרתה ותיחומה למסגרת מדויקת ועבשה היא התכלית אז...אז הצירים חורקים. וחזק.

משום מה יש לי תחושה שעוצמתה מראה פנייה דווקא במקומות המורכבים וה’‘סו-קולד’‘ רכים
ולא בדינמיקת ה’‘עשה/י! והכל!’‘.
האם בזה זה מסתכם?
כמה מהר ובאיזה עיוורון אחד יעשה מה שפקדו עליו?
בחינה מתמדת/ווידוא עצמי שאין אקט (חלול ככל שיהיה) שלא אעשה עבורה?

טוטאליות היא תחושה. (בדיוק כמו 24/7 – הבן דוד הקרוב שמככב בפוסטים)
וככזו, היא לא ניתנת לפירוק רציונלי, חד וקר.
ברגע שהיא עולה בחזה, וזורמת לשאר הגוף אז ניהול חשבונות בנק, או פריטה לאקטים
הם בדיוק הדבר האחרון שמעניין או עולה בראש.

ובעוד שהדיון בורח בדרך כלל בחיפוש אחר אקט הקצה התורן שינופנף ויתריס כנגד אותה טוטאליות מוצהרת,
הוא מתעלם מהדברים היותר קשים שיוצרים את הפלטפורמה לאותה תחושת טוטאליות.
דברים ‘‘קלים’‘ ובסיסיים כמו להיות שם תמיד. גם כשהצד השני חלש. גם כשהצד השני מראה
צדדים נוספים שלו. גם כשהצד השני בוחר להוריד את גלימת הדמות ואתה רואה מולך אדם.
אדם עם רצונות, צרכים ותשוקות נוספות. מה עם להתמסר ולהיכנע אליהם? זה לא?
נשמע טריויאלי להתמסר לאדם?
נשמע קל לתת את עצמך לא לניק או דמות שיצרת לעצמך בראש?
נשמע פשוט להוריד הכל מול אחר, בעל חולשות, פחדים וצרכים משלו?
נשמע ברור להיות מסוגל להכנס לשחור ולבן מתוך אפור?

קראתי את ונוס בפרווה.
מדהים כמה הדמות עשתה מעל ומעבר בכדי ליצור את ההפרדה שתאפשר לו בקלות לבצע אקטים קשים.
מדהים, כמה הוא השקיע בשיחות ומחשבה בכדי להיות עיוור לצרכים נוספים שלה, למה?
כי פרדוקסלית הוא נעזר ב’‘התמסרותו’‘ בכדי להיות שקוע בעצמו.
לא רואה שם טוטאליות. רואה בנייה מתמדת של עולם שחור ולבן במרדף אחרי רצונותיו בלבד.
וכשהיא עוזבת הוא נשאר המום, מוכה ועצוב. למה?
אולי כי היה עסוק רוב הזמן בעצמו תוך מסווה של התמסרות ‘‘טוטאלית’‘.
אני לא ראיתי שם טוטאליות אלא בסך הכל אקטים מורכבים וקשים (יפים ומחרמנים ככל שיהיו).

הכל = הכל.
מה נבחר לצקת לתוך ה’‘הכל’‘ הזה הוא מה שיעשה את ההבדל.
העוצמות שכל אחד יביא עמו לקשר, הן אלו שיאפשרו לממש בחירה זו.

S


כתבת דברים יפיפיים ומעוררי מחשבה. אכן, חשוב מאוד מה שכתבת, על לנסות לשים לב לצרכים נוספים של גבירתך, מלבד אלו הנאמרים בקול. כאן כמובן יש קו דק, השייך לדיון נפרד- עד כמה אנחנו יכולים להחליט מה לעשות עבור השולט שלנו, עד כמה אנחנו יכולים להחליט אלו צרכים שלו ימומשו ואלו לא, וכו'.

הסתייגות אחת יש לי. כתבת: "טוטאליות היא הרגשה". ואני אומרת- "טוטאליות היא גם הרגשה".

כאן אנחנו נופלים לבעייתיות של "מהי טוטאליות". להגדרתי, טוטאליות היא ציות מוחלט. מכאן שאם שפחה לא מצייתת לאדונה בכל, היא אינה טוטאלית. לא משנה עד כמה היא "מרגישה טוטאלית". היא אינה טוטאלית, כי היא משאירה לעצמה את זכות הבחירה.