איימי_(נשלטת) |
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
הערצה
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
איימי_(נשלטת) • 9 באוג׳ 2006
זה כיף כל כך להעריץ אותו... את ממליכה אותו למלך היקום. כל דבר שהוא עושה נראה לך מדהים. האישיות שלו נראית לך כאחת שיש לסגוד לה.
את מתענגת, פשוט מתענגת על הערצתו. בעיניך הוא כמעט מושלם. כל כך כיף, וכל כך מסוכן... |
|
Whip(שולט) |
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
Whip(שולט) • 9 באוג׳ 2006
אז מה? לא להעריץ יותר? לא להינות מזה, רק בגלל שאולי זה לא ייגמר בטוב?
אני בעד לחיות, להינות, גם אם נכווים לפעמים. כאב הכוויה מזכיר לנו שאנחנו ב ח י י ם. ויש הרבה מסביבנו שאוכלים וישנים ועובדים, אבל לא באמת חיים. |
|
venus in our blood(שולטת) |
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
venus in our blood(שולטת) • 9 באוג׳ 2006
מסכימה חלקית עם Whip להעריץ, להאליל, לסגוד ( מתוך בחירה חופשית ) ולהשאיר עין אחת קצת פקוחה ( שוב, מתוך בחירה חופשית ). לעשות מה שמרגיש נכון, עד הגבול הכי ברור : כאשר זה מתחיל להרגיש , ואפילו קצת, לא נכון ולא נוח. לא להוציא את ההנאה , ולא להישאר בעיניים עצומות לחלוטין. מותר להעריץ, מותר להאדיר ותמיד, אבל תמיד לזכור, שהאיש שאת בוחרת לשים על כס המלכות הוא עדיין בשר ודם. ואין חכם כבעל ניסיון. רק הניסיון מלמד ומעשיר אותנו , ומעניק לנו את היכולת להעריץ תוך הששארת העיניים פקוחות . |
|
גלתיאה |
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
גלתיאה • 9 באוג׳ 2006
אני חושבת שלכולנו יש מודל בראש מי הוא הגבר או האישה האידאלים שלנו.
לפעמים אנחנו יודעים בדיוק איך הוא יראה, ומה יהיו קווי האופי הכללים שלו, או שהדמות היא קצת יותר מעורפלת, בכל אופן דמות חלומותינו קיימת. והדמות הזו לחלוטין ניזונה מהצפיות שלנו ומפנטזיות שלנו. וקורה שאנחנו נפגשים עם מישהו, ופתאום מרגישים את הבום הזה. והבום הזה זה אומר שזיהית באיזה אופן אדם שקרוב לאותה הדמות. ואז אנחנו ממליכים אותו. מאוד מעריצים אותו, הוא באמת בעינינו מאוד מושלם. כי בדמיון שלנו אותה הדמות היא מושלמת עבורנו. אבל בעצם מה שאנחנו עושים אנחנו נועלים אותו בתוך הציפיות שלנו ובפנטזיות שלנו. הפער בין מה שהוא באמת, לבין הפנטזיה שלנו שנדמה לנו שקרמה עור וגידים לפעמים יכול להיות מאוד מאוד גדול. כי לא נותנים לשום מידע שיכול להפריע לנו. אחרי הכל, כמה פעמים אנחנו פוגשים את דמות חלומותינו? ובסופו של דבר, שהפער בין הפנטזיה והמציאות מתנגשים, ולאט לאט אותה דמות חלומות שלנו מתפוגגת ואנחנו פתאום רואים שם מישהו אחר אנחנו שואלים את עצמנו בתדהמה, איך לא ראיתי, וכל כך הערצתי וזה היה כל כך חזק וסוחף. כמה שאנחנו יותר ניצבים המומים מול האדם שאנחנו מגלים, כך היה גדול הפער בין המציאות לפנטזיה שלנו. בין מה שהיה נידמה לנו, לבין מה שהיה שם באמת. ואולי הערצת את אותה הדמות שהייתה קיימת אצלך בפנטזיות, והלבשת אותה על אדם שאולי היה בו רק משהו קטן שהתחבר לאותה הדמות שלך, וזה היה מספיק להלביש עליו את כל פנטזית האחד והיחיד. הוא לחלוטין תמיד היה מישהו אחר, אבל הפנטזיה הזו כל כך עמוקה וחזקה, ומגיחה ממקום כל כך עמוק, שאנחנו אפילו לא מתווכחים איתה. |
|
Whip(שולט) |
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
לפני 18 שנים •
9 באוג׳ 2006
Whip(שולט) • 9 באוג׳ 2006
גלתיאה כתב/ה: אני חושבת שלכולנו יש מודל בראש מי הוא הגבר או האישה האידאלים שלנו.
...והדמות הזו לחלוטין ניזונה מהצפיות שלנו ומפנטזיות שלנו. ...אותה דמות חלומות שלנו מתפוגגת ואנחנו פתאום רואים שם מישהו אחר ...היה גדול הפער בין המציאות לפנטזיה שלנו. בין מה שהיה נידמה לנו, לבין מה שהיה שם באמת. ישר קפץ לי לראש השיר של אולארצ'יק (ששר גידי גוב): אהבתי פעם נערה במשקפיים שראתה אותי קצת מטושטש ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים היא לא ראתה אותי ממש בגלל החלונות שלה, האלה לא יצא לנו להיפגש .... היא לא ראתה אותי כמעט שנתיים יום אחד קמה והלכה אמרה: "הייתי בלי המשקפיים והוא היה כל כך דומה לך..." |
|
נוריתE |
לפני 18 שנים •
11 באוג׳ 2006
לפני 18 שנים •
11 באוג׳ 2006
נוריתE • 11 באוג׳ 2006
הם גם צריכים לדעת להעריך אותנו ולפעמים גם להעריץ אותנו
על כל מה שאנחנו מעניקות להם על ההתמסרות והמסירות והציות ועל אהבת שפחה לאדונה והם גם לפעמים צריכים לדעת להגיד תודה על כל זה כי אנחנו מעריכות ומיתמסרות ומעריצות אותם לפעמים אבל אף פעם כמו שנאמר כאן אף פעם לא עד לדרגת אל. כי הם בני אדם ================ |
|
האיש בשחור(שולט) |
לפני 18 שנים •
11 באוג׳ 2006
לפני 18 שנים •
11 באוג׳ 2006
האיש בשחור(שולט) • 11 באוג׳ 2006
מעריכים, מוקירים ומעריצים.
|
|