שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בוקר

האנטר
לפני 18 שנים • 22 באוג׳ 2006

בוקר

האנטר • 22 באוג׳ 2006
אוהב להתעורר ולהרגיש את השפתיים שלך מטיילות עליי.
נשיקות קטנות ויבשות בצוואר. עשרות. מאות.
מרגיש אותך כל כך קטנה ומעופפת סביבי.
כמו ציפור שניזונה ממני, מלקטת אותי על הבוקר.
נעה במהירות מעל גופי, משנה את תנוחתך בכדי להגיע טוב יותר.
עונג.

מותח אבריי ונהנה להרגיש אותך נמהרת לקבור את פרצופך בתוכי.
נעלמת בתוך בית השחי שלי, מסניפה ומנשקת את ריחות הלילה ממני.
בכזו שקיקה.

אני לאט מתחיל להתאושש ואת מחליקה ערומה מהמיטה.
פנים של זוממת. החיוך המתגרה הזה.
נשכבת עם גבך על הרצפה הקרה ומותחת ידייך מעלה.
מניעה את אגנך בתנועות ריקוד מעגליות.
מפתה.
מותניים.
ירכיים.
נהנה לראות אותך מנסה. בחצי שכיבה מביט בך כך.
עינייך נעצמות ופיך נפתח מעט – משחקת איתי ציפור שלי?
כל כך פתוחה להביע רצונות.
כל כך את.
כל כך מנסה.
כל כך הולכת להתאכזב. או שלא.

אני נעמד מעלייך וממשיך להביט בך.
פתאום קצת יותר קשה לך לנוע.
אבל נושכת שפתיים וממשיכה, פרוסה כל כך יפה לפניי.
ואני? אני מפהק.
מניח ידי על מותניי ומשתין.
הרי זה בוקר. בבוקר משתינים. טבעי וברור.

והמבט הזה שלך.
השתנה.
הלם וריגוש. הכל כל כך חדש לך.
הטבעיות שבה דברים נעשים.
והיכולת הזו שלך.
היכולת להיות שם עוד יותר איתי ושלי. לא משנה מה.
היכולת לאסוף מעצמך את הזרם שנוחת על גופך.
להחליק אותו בארוטיות על עצמך כמו שרק את יכולה.
מתפלשת בשתן שלי ופשוט נראית מלכה. לא נתפס. לטרוף אותך.
אני מסיים ורוכן לעברך. מרוקן טיפות אחרונות ישר לתוך פיך ומנער.
את טסה.
מרשה לעצמך להיות מלכותית אפילו ככה, זונה מיוחמת.
כי בא לנו.
כי אנחנו רוצים וזקוקים. כי טוב לנו.

את נשארת כך מבלי לזוז, ואני ממשיך בבוקר שלי.
חוזר נקי מצוחצח ולבוש, מוכן לעבודה עם כוס הקפה ביד.
מתיישב על הכורסא ומביט בך שוכבת כך שלווה בתוך שלולית השתן.
שאריות ממני עדיין זולגות ממך לרצפה.
נוצצת וזוהרת על הבוקר. איזה מראה.
מכוון את המאוורר לגופך ונותן לך להתייבש.
מאפשר לי להתייבש עלייך.

''קומי להתארגן. פנים, שיניים, בגדים, איפור.''
את קמה בהיסוס ושולחת מבט תמים.
''מקלחת? שירותים?'' שואלת ומחייכת לעברי, רומזת ששכחתי.
אני לוגם מהקפה וחוזר על עצמי שוב.
''פנים. שיניים. בגדים. איפור.''

וראיתי.
ראיתי את המבט הזה שכל כך שמח לשמוע אותי.
חבוי קצת. מסתיר קצת. אבל כל כך שם. ממלא.
ממלא את שנינו.

ויש את הדברים הקטנים שאת עושה.
שמדהימים אותי. הטבעיות שבה הם יוצאים ממך.
ההתרוצצות הקטנה וישיבת הכריעה שלך בין רגליי כשאת מוכנה.
הראש שעולה לו מעלה ואוחז את מבטי.
ללא מילים. במבט מתוק ילדותי ועדין את מבקשת ממני.
ואני מסכים.
חולק איתך את כוס הקפה שלי.
משקה אותך מלמעלה בעדינות.
נותן לך גם למשוך מהסיגריה שלי קצת ומתעלם מהפיתויים הקטנים שאת מכניסה לכל אקט שלך.
הלחי המתחככת בירכיי, המציצה הארוכה והכנסת העשן. ראיתי.
מתעלם.

''בצהריים אקפוץ לעבודה שלך ונלך לאכול'' אני קובע
''עד אז, נעים לי לחשוב שאת מתהלכת איתי עלייך''
עינייך נעצמות. נעים לך וצורב בו זמנית.
אני יודע.
''אני רוצה את הריח והטעם שלי עלייך כל היום'' אני לוחש לך ומביט הצידה לשידה.
את מפנה ראשך לשידה ומבחינה בשלולית הזרע הקטנה שייצרתי בזמן שהתארגנת.
לא מבזבזת זמן. כל כך נכונה ונחושה.
מבלי שאסביר או אבקש.
מבינה לבד.
מזדקפת במצב הכריעה ופוערת את פייה.
לא פותחת. פוערת.
מעבירה בי צמרמורות.

טיפה אחר טיפה, אני מנגב את הזרע מהשידה ומורח אותי בתוך הפה שלך.
איטי ויסודי.
מטייל וצובע את תוכך.
את הלשון. השיניים.
מעביר אצבע גבוה בחניכיים.
מגיע גם למקומות הקשים. עמוק בפנים.
ומרגיש.
מרגיש את גופך זקוק. מתפתל.
מרגיש אותך למטה בוערת ורועדת.
ומורח גם על פיך ושפתייך.

נשיקה.
את גונחת.
''נתראה בצהרים. לא לאכול או לשתות כלום עד אז. רק אני עלייך.'' קורא לעברך ויוצא.
מתנשפת.
Lilu-FemdoM{Pon}
לפני 18 שנים • 22 באוג׳ 2006
Lilu-FemdoM{Pon} • 22 באוג׳ 2006
נהניתי לקרוא ,
סוף סוף יש פה פוסטים נעימים ולא שרשורי בחישה בחיי אחרים ורחמים עצמיים.
מפוכחת​(נשלטת)
לפני 18 שנים • 22 באוג׳ 2006

מקסים,

מפוכחת​(נשלטת) • 22 באוג׳ 2006
לגמרי מקסים.
המלכה שבשפחה.
האהבה שבתוך ההשפלה.
הויתורים הקטנים בתוך הדרישות.
נהניתי מכל שורה.