GOLD
|
לפני 20 שנים •
25 באוג׳ 2003
עומד לייצר התכיבה.לבסוף הוא נדר את הנדר. הוא לקח על עצמו שתיקה, ולא רק זאת אלא גם התכנסות פנים עצמו ללא מגע או או מחשבה. התכנסות פנים עצמו אל מולר הייצר. כן, הוא עדשה זאת, הוא עמד לעצמו. הוא החליט שלא תגע ידו בגופה אל אחרת רק לשם המגע. כן, כך קבע. כן, כך החליט. למה? שאלה אחת קטנה, אך תשובות לרוב... אולי כאב האכזבה? אולי השתתקות נפשו מכל רצון? אולי היתה זו אפיסת כוחות מרדיפה? או שמא בריחה?... ואולי לא היתה שם תשובה מוגרדת אלא רק רק אקט. מעשה כבמעין מכניקת קיום, אנרציית השרידה. פעולה על פעולה על פעולה למען יכול לנשום למען יוכל לחזור אל החיים ככל ברייה. כן, אז, באותם הימים, חש כי הנשימה קשה עליו ומכבידה כלא טבעית ומרושלת. אך בכדי ליישם אקט קיומי זה נזקק הוא בחשיבה, ואנרגיה לזו כבר לא היתה... ראשו קדח, ראשו היה מוכאב בשאלת, עד שלבסוף חדל הוא אף לשאול, נדם, פשוט נדם, שתיה אחת גדולה, הנה הלך לישון. אך הנה, זה לא מכבר, לפתע חש ביצר. כן משהו בו שב לחזורלהתעורר ולבקש וכל משב רוח קטנטן מהביל וחם וזכרותו כבר מזדקרת, נעמדת בשלה, והוא מרכין מבט מרצין כאב אשר כעוס על ילדיו ומשתהה לזו פעולתה. הרי אינו חושב על יצר ובכל זאת זה הארור בוער? מחשבותיו תמות שקטות, אך זה גופו טוען אחרת... וכמעשה שטן וזה גופו החל שולט אף במוחו, בדרישותיו החל לקדוח. משב אוויר וזכרותו עבה קשה ללא יכולת הסתרה שוב מזדקרת.שיטוט קליל במחלומות הקץ בקיץ, והוא רואה בדמיונו את כל אותן החדירות, התאוות, קשות ללא רחם. משט קטן של הרהוריו, ומחשבה אשר במחשבה שניה מוחלפת והוא רואה שוב ציווים ומליקת בשר וגניחות וכאבים, לשת גוף חם ביצר תאווה. אט אט גבר יצרו ואז ברחוב מצא עצמו מביט מגוף אחד לגוף אחר. כלל לא שואל לשם או הבעה. תחת ירכיים, כפות רגליים ושדיים, בטן תחתונה, חור תחת וגם חיוך הכוס, ושוב התחת וחורו ותחת תחת תחת תחת תחת תחת בלה בלה בלה אך די! אמר ילך לים וירגע. הלך לים, לקח גלשן, ואז נכנס לים ישב עם הגלים. יושב מביט אל עבר קו האופק, הנה השמש מעליו קול המיית גלים שוצפים הם מסביבו, נשם הוא לעמוקה, נרגע. אחר החל לחתור ולשחק עם חבריו. כן כך קורא הוא לגלים, חברים, כי חברים לרוב אין מסביבו, יש מכרים באים הולכים אך חברים, הם הבריות, הם לא צפויים אף יותר מהגלים, ואכזרים הם לא פחות. כן חבריו הם מימיו הים, כן שם מרגיש הוא בבטחה. מרגיש כי הם שומרים על היותו ועל חברותם האמיצה. כן כך עלה על גל גולש הוא לרוחבו, ושב עלה על גל אחר ואז נופל ובין גלים הוא מתערבב ומתגלגל ושכמוציא ראשו שואף אוויר פורץ בצחוק כילד מתבדר.ושוב עלה חותר,ושוב עוד גל גדול עליו דוהר,עוד קצת גל, ושוב נפל, וכך שעה ושעתיים עד שנרגע והתעייף. ואז יצא הוא מהים שוב אל בין בריות אל אנשים, הלך ישב הוא על החוף הרכים ראשו והתכנס אל בין מילים. כתב, כתב שעה כמעט,לוגם בקבוק הבירה שהתחממה כשתן ואז נזכר... ושוב עלה היצר.כן כבר רתח דמו מכעס והוא התחיל לצעוק ולקלל, ואז על איברו הכבה וחש את אשכיו כווצים ובכאב עצום הכו הם חזרה. -כלבות, לוא רק יכולתי לאלפן!- סינן הוא לעצמווקם נכנס אל בין גלים החל לשחות ושוב חזר יצא הוא אל החוף. ואז עודמת נקבה, ובחוטיני מחוייך אליו פנתה. האם גולש? ובן כמה? ומהיכן? האם מכאן?האפ פנוי להכרות? אפשר מזה? אפשר גם כך... והוא מביט בה, ואז מרצין פניו ומבקש אותה לו להניח ותלך היא שם לצד. היא מעלה על מבטה פליאה, אוספת את עצמה ויוצאת שוב לדרכה. שוב התיישב וחש איך זה ייצרו אינו יכול עוד לעצמו. אך הוא נדר, והוא קבע, הוא החליט ושום דבר לא יעמוד בינו לבין ההחלטה. כן כך חזר הוא מהים שב אל ביתו, וזכרותו כועסת. אולי בעצם מתחננת. אם לא אמת אז רק דמיון, בבקשה, עשי עמי החסד, כואבת לי ההתכנסות, צריכה פורקן, אנא עשה בי כשלך אנ, עשה, רק כבר עשה כי איני עוד יכולה. אך הוא עומד איתן ולא נותן לה לעמוד מולו ברצונה. אף לא דמיון קבע, אף לא דמיון. כן חודשים שכבר לא חש הוא ברפיון. כן חודשים עומד לזו ההחלטה ללא פורקן או מחשב. עד שתבוא המתאימה, עד שתבוא המתאימה... כן, כך בינתיים, עוסק הוא בכתיבה. בכבוד רב, GOLD. [/i] |
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
26 באוג׳ 2003
למות מהכתיבה הזו שלך וממה שהיא משדרת..
הרבה זמן לא תסבול, יקירי 
בהצלחה 
|
|
|
Neo
|
לפני 20 שנים •
26 באוג׳ 2003
כתיבה משובחת, גולד.
כל הכבוד |
|
|
| ניקול(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
26 באוג׳ 2003
אז בטח שמת לב ש....
הפכתי למעריצה שלך
גרופי הסגנון ודרך הכתיבה מדהימים אבל מה שחשוב זה לשמוע איך הצד השני חושב במקרה הזה גם גבר וגם אדון תודה שפתחת לי צוהר לרגשות האלו לחוויות האלו להתלבטויות הללו |
|
|