איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
אחריות הקורבן
ניקח שתי דוגמאות שונות:
1. אישה נאנסת. 2. גבר עבר ברחוב, התנפל עליו שודד, ובאיומי סכין שדד אותו, ואחר כך גם היכה אותו. בחרתי בכוונה בשתי דוגמאות שלדעתי נושאות מטען רגשי שונה, כדי לראות האם יש הבדל בתגובות. ברור לכולנו שהקורבן כאן עובר פגיעה קשה- נפשית, פיזית, ובמקרה השני גם כלכלית. האם מוטלת עליו אחריות להתלונן במשטרה/ למצוא דרך אחרת להזהיר אנשים מפני הפושע? בתלונה במשטרה, יותר מאשר בכל דרך אחרת, הנפגע בדרך כלל גם חושף את עצמו לפגיעות נוספות, הן מחברים ומשפחה של הפושע, הן מאוייבים של הנפגע (אם יש כאלו) ואם בכלל- מדעת הקהל. עלול להיעשות ניסיון לערער את אמינותו. הוא עלול להיות מואשם שהוא מעליל עלילה (באופן מעניין ועצוב- כמעט רק בתלונה על מקרה אונס!)... תהליך גביית העדות הוא תהליך שעשוי להיות קשה מאוד רגשית למתלונן, שכן עליו "לחזור" בראשו אל זירת ההתרחשות של הפגיעה... כאשר מוגשת תלונה על אונס, עשויות להתלוות לתלונה האשמות מצד החברה שהנפגעת "הזמינה" את זה, שהיא סוג של זונה, וכו'. ובל נשכח- תמיד קיימת האפשרות של תביעה מצד הנאשם, על לשון הרע. העליתי פה שני סוגי עבירות לכאורה שונות מאוד, כדי לשאול: מה לדעתכם/ן אחריות הנפגע כלפי החברה- להתלונן במשטרה/ להזהיר מפני מבצע העבירה, על מנת להקטין את הסכנה לפגיעות באחרים? האם יש הבדל באחריות הנפגע להזהיר, בשני המקרים שתוארו? |
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
באופן כללי אני מאמינה שאדם צריך לעשות מה שטוב לו כל עוד זה לא יפגע באחר,
ולשאלתך - בשני המקרים (על אף השוני ביניהם) ישנה גם אחריות חברתית בעיניי, ועדיין היא קודם ובראש ובראשונה לעצמנו. |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
TooT כתב/ה: באופן כללי אני מאמינה שאדם צריך לעשות מה שטוב לו כל עוד זה לא יפגע באחר,
ולשאלתך - בשני המקרים (על אף השוני ביניהם) ישנה גם אחריות חברתית בעיניי, ועדיין היא קודם ובראש ובראשונה לעצמנו. עד היום תמיד אמרתי- מספיק שנפגענו פעם אחת! חובתו הראשונה של האדם היא קודם כל לעצמו, והוא לא צריך לחשוף את עצמו לפגיעות נוספות רק כדי להגן על אחרים. היום שמעתי מישהי שטוענת שכן יש אחריות, וקשה לי עם זה. לכן רציתי לשמוע דיעות. תוכלי לחדד, תות? |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
זה כאילו שאת כיוונת לתשובה ספציפית שרצית.
אני לא חושבת ששאלת בצורה הוגנת. יש יותר פירוט על המקרה השני. מה עם הראשון? איימו עליה? הרביצו לה? זה מישהו שהיא מכירה? משפחה. חבר? בעל? סתם מישהו ברחוב? בכל מקרה, אני לא חושבת שיש לקורבן אחריות כקורבן. יש לו אולי אחריות מינימלית ביותר לגבי מקרים מסוימים שאולי יכל להתגונן ומצד שני אי אפשר להתגונן כל הזמן מפני כל דבר ובסופו של דבר התוקף (שודד, אנס וכו') הא זה שביצע את העבירה והוא זה שלא שלט בעצמו, כך שהאחריות המלאה שלו והוא יענש על כך. |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
כחולית כתב/ה: זה כאילו שאת כיוונת לתשובה ספציפית שרצית.
אני לא חושבת ששאלת בצורה הוגנת. יש יותר פירוט על המקרה השני. מה עם הראשון? איימו עליה? הרביצו לה? זה מישהו שהיא מכירה? משפחה. חבר? בעל? סתם מישהו ברחוב? בכל מקרה, אני לא חושבת שיש לקורבן אחריות כקורבן. יש לו אולי אחריות מינימלית ביותר לגבי מקרים מסוימים שאולי יכל להתגונן ומצד שני אי אפשר להתגונן כל הזמן מפני כל דבר ובסופו של דבר התוקף (שודד, אנס וכו') הא זה שביצע את העבירה והוא זה שלא שלט בעצמו, כך שהאחריות המלאה שלו והוא יענש על כך. סורי, לא התכוונתי לשאול בצורה מגמתית, כנראה יצא לי ככה בתת מודע... אונס... בואי נגיד סתם אדם ברחוב, כן. לא מכירה, התנפל עליה, אנס והלך. באוי נגיד, תוך איומים בסכין, כדי לנסות להשוות את שתי הדוגמאות. אם רוצים השוואה מוחלטת- גם הרביץ לה לאחר מכן. הדוגמאות הן באמת היפותטיות לחלוטין. אני שואלת לגבי מידת האחריות של הנפגע- לחברה, לא לעצמו. כלומר, עד כמה מוטלת עליו האחריות להזהיר את החברה מפני הפוגע? אם בתלונה במשטרה, ואם בדרכים אחרות? בדוגמה של השודד שמתנפל, אני לא יכולה לדמיין כמעט שהנפגע יגונה על מה שקרה. אף אחד לא יאשים אותו. למרות שבתלונה במשטרה, ובסיפור האירוע, יאלץ המתלונן "לחוות" שוב את הפגיעה, אף אחד לא יאשים אותו בפגיעה. השאלה היא אולי- עד כמה מוטלת על הנפגע האחריות להזהיר אחרים, באם מחיר האזהרה גובה ממנו מחיר גבוה של פגיעה אישית נוספת? למשל, במקרה של הנאנסת, אנחנו יודעים לא מהיום שקיימת נטיה לשאול נאנסות מה לבשו בזמן האירוע, למה הסתבבו בחוץ בשעה כל כך מאוחרת וכו'. כאילו הן הזמינו את האונס, ואשמות בו במידה רבה. במקרים בהם הנאנסת הכירה קודם את האנס, שלא לדבר על מקרים בהם הייתה איתו במערכת יחסים, ההאשמות עשויות להיות חמורות אף הרבה יותר, ולכלול גם את הטענה שהנאנסת מעלילה... |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
אני מניחה שאם יאיימו על מישהי באמצע הרחוב עם סכין, איש לא יאשים אותה.
אני חושבת שאת צריכה לעשות הפרדה בין מה תהיה דיעת המשטרה כלפיה? (ממש לא נראה לי שיאישמו אותה אם התלבשה חשוף, הרי 80% מהנשים היום הולכות חשוף) או מה דעת החברה שמקיפה אותה שעשויה להיות בעלת דיעות קדומות. אני חושבת שההבדל בין המקרים זה בגלל שכל מה שקשור למין הוא עדיין בגדר מוקצה, עדיין מתייחסים לאישה כ"מפתה" כ"אשמה" כמישהי שצריכה לספק את יצריו של הגבר. לגבר מתייחסים כבעל יצרים שהוא צריך לספק אותם. כלומר, הרבה פעמים (לדעתי) השקפת החברה על אונס, שהוא עניין מאוד שנוי במחלוקת, די קשורה למעמד האישה באותה חברה. לראייה- אישה באפגניסטן שתעז ללכת ברחוב בלי ליווי של גבר או אם רק יראו אותה מדברת עם גבר אחר, מיד יאשימו אותה, גם אם אלא קרה כלום וקל וחומר אם אנסו אותה. היא בהחלט יכולה לקבל גזר דין מוות- אם לא מבית המשפט, אזי ממשפחתה. בחברות יותר פתוחות ויותר שיוויוניות- אני מאמינה שהמצב שונה באופן משמעותי. העלית נקודה נוספת- אחריות כלפי החברה. האם הכוונה ללהעניש את התוקף כדי שלא יפגע באחרים? אני חושבת שמעט מאוד קורבנות חושבים על זה. רובם רוצים משפט בשביל נקמה או פיצוי. ישנם תוקפים סדרתיים או כאלה עם סיכוי רב יותר להיות כאלה ואז אכן עצם הכליאה של אותו תוקף מהווה גם הגנה על החברה מפניו. ישנם כאלה שעשו עבירה חד פעמית- כי לא התכוונו או התכוונו רק לפעם אחת ולפעמים עצם הענישה מרתיעה אותם (לפעמים גם אם לא נענשו ולא הואשמו אלא זוכו, די בכך לגרום להם לחשוש מלעשות עבירה שנית). אגב, אני חשובת שהבדל נוסף בין שוד לאונס, זה שאיש לא רוהצ שיקחו את כספו, אבל אולי אותה אישה רוצה כן לעשות סקס? אולי היא שרמוטה? אני לא חושבת שזה חשוב להזהיר אחרים (כמובן תלוי במה), מה גם שאונס יכול להיות על רקע אישי (עובדה ששבעים אחוז המנאנסות מכירות את התוקף ברמה זהו או אחרת) ויכול להיות שמישהו יאנוס אחת אבל לא אחרת. האונס יכול לבוא ממקור רגשי, בלי תכנון. לפעמין אין בכלל כוונה פלילית, לפעמים האנס באמת חושב שהאישה רוצה. לעומת זאת, כמה אנשים מבצעים שוד מזויין בלי לתכנן? בלי להתכוון לעבור עבירה פלילית? בלי לקחת בחשבון שאותו אדם נפגע? כאדם צריך לעשות את חשבון הנפש שלו, מה חשוב לו יותר: צדק ונקמה, שהאדם שפגע בו- ישלם על מעשיו ובין השאר לא יחזור עליהם, או החופש האישי שלו בלי שאיש יידע ובלי לעבור אונס שניוני (כך מכונה "האונס" שעוברת הנאנסת שוב בכך שהיא עוברת חקירות צולבות, בדיקות רפואיות וכו' ולפעמים נתקלת בחור אמפתיה). אי אפשר לשפוט אדם שעבר טראומה כתוצאה מעבירה שנעשתה עליו ובייחוד אם היתה אלימה. אגב, שלא תחשבי שרק בעבירות גוף, אנשים לא מתלוננים. כיום מאישמים כם נשים מוכות (למה לא קמת והלכת?). בעוד שכל גניבת רכב כמעט כולם יתלוננו או פריצה לבית- גם אם לא היה מוגן בגדר חשמלית ובאזעקה, איש לא יאשים אותם (בין השאר יתלוננו בשביל הביטוח כי הסיכוי לתפוס את הפורץ קלוש), יש מעט מאוד אנשים שיתלוננו למשל על עבירות הונאה. הם יחושו בעצמם אשמים (הרבה קורבנות כמל הסוגים חשים אשמים גם אם אינם אשמים כלל): על כך שעבדו עליהם, שהיו תמימים או טיפשים. הם לא יתלוננו בגלל הבושה. גברים יתלוננו עוד פחות בייחוד אם עברו אונס או התעללות (הבושה, אות הקלון,ה חשש שיאמרו להם שהם הומואים או ביקשו את זה.. הסטיגמה הרבה יורת חזקה על גבר שנאנס כי הוא כביכול יכל להתגונן כי הוא חזק). |
|
|
huan
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
אני מאמין שבאופן העקרוני כן יש אחריות חברתית להתלונן בשני המקרים ולהגיש תלונה למשטרה.
הבעיה היא שחוץ מהעניין העקרוני ישנם עוד גורמים המשפיעים על התגלגלות העניינים ולכן אי אפשר לעשות הכללה גורפת למצב ויש לבחון כל מקרה לגופו ולהעריך את הפגיעה הנוספת בקורבן לעומת התועלת החברתית במקרה של תלונה למשטרה. בניגוד לכחולה אני הרבה יותר אופטימי ואידאליסט בכל הקשור לבני אדם ולכן אני מכניס לשיקלול את התועלת החברתית ולא את הנקמה והצדק. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
איימי_ כתב/ה: TooT כתב/ה: באופן כללי אני מאמינה שאדם צריך לעשות מה שטוב לו כל עוד זה לא יפגע באחר,
ולשאלתך - בשני המקרים (על אף השוני ביניהם) ישנה גם אחריות חברתית בעיניי, ועדיין היא קודם ובראש ובראשונה לעצמנו. עד היום תמיד אמרתי- מספיק שנפגענו פעם אחת! חובתו הראשונה של האדם היא קודם כל לעצמו, והוא לא צריך לחשוף את עצמו לפגיעות נוספות רק כדי להגן על אחרים. היום שמעתי מישהי שטוענת שכן יש אחריות, וקשה לי עם זה. לכן רציתי לשמוע דיעות. תוכלי לחדד, תות? חובתו של אדם היא קודם כל לעצמו, אבל השאלה אם אותו אדם עבר אונס (לצורך העניין) באופן סדרתי נניח על ידי בן משפחה או בנזוג ואז יש חשש לחייו ולנפשו? הרבה קורבנות ובייחוד נאנסות מספרים שתהליך ההחלמה שלהם מתחיל ומתחזק כשהן מתלוננות במשטרה ושוטחות את סיפורן ולבסוף כשהן רואות שזה שפגע בהן- משלם על מעשיו. אלו שמספרות, שחוות שוב ושוב את הטראומה ובכל פעם היא קצת יותר נחלשת, הן אלו שיקבלו עזרה מקצועית הרבה פעמים- הסיכוי שלהן להירפא הוא גדול יותר כשהן מתלוננות, לדעתי מאשר נשים שמחביאות ומדחיקות ושומרות עמוק בפנים. בנוסף, ברגע שאישה (או גבר) עבר התעללות פיזית, מינית או נפשית והיא קמה ועושה מעשה נגד התוקף, בכך היא אומרת לעצמה ולסביבה: "אני לא חלשה יותר! יש לי כוח ואני אשתמש בו! אני מפסיקה להיות קורבן!". בעיניי זה תהליך חשוב מאוד לא כל אחת עוברת ופעמים רבות קורבנות (אפילו ממחלה או תאונת דרכים) היא מעגל קסמים מסוכן שבו הקורבן רואה עצמו כקורבן ומתנהג ככה ומתקשה להמשיך בחייו. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
huan כתב/ה: אני מאמין שבאופן העקרוני כן יש אחריות חברתית להתלונן בשני המקרים ולהגיש תלונה למשטרה.
הבעיה היא שחוץ מהעניין העקרוני ישנם עוד גורמים המשפיעים על התגלגלות העניינים ולכן אי אפשר לעשות הכללה גורפת למצב ויש לבחון כל מקרה לגופו ולהעריך את הפגיעה הנוספת בקורבן לעומת התועלת החברתית במקרה של תלונה למשטרה. בניגוד לכחולה אני הרבה יותר אופטימי ואידאליסט בכל הקשור לבני אדם ולכן אני מכניס לשיקלול את התועלת החברתית ולא את הנקמה והצדק. הנקמה והצדק הם חלק מהתועלת החברתית. מטרות העונש הם: צדק, נקמה, הגנה על החברה בהרחקת העבריין ושיקום העבריין (כשהאחרון הוא רצוי ולא תמיד מתבצעף לצערנו). |
|
|
עינבר
|
לפני 18 שנים •
27 בספט׳ 2006
איימי_ כתב/ה: עד היום תמיד אמרתי- מספיק שנפגענו פעם אחת!
חובתו הראשונה של האדם היא קודם כל לעצמו, והוא לא צריך לחשוף את עצמו לפגיעות נוספות רק כדי להגן על אחרים. היום שמעתי מישהי שטוענת שכן יש אחריות, וקשה לי עם זה. לכן רציתי לשמוע דיעות. תוכלי לחדד, תות? אני לא טוט, אבל אולי אוכל לחדד. אדם הוא חלק מחברה, יש לו אחריות. אני יכולה לקבל משפט כמו, אני מרגישה שנפגעתי מספיק ואני לא יכולה לסכן את עצמי לפגיעה נוספת, ע"י תלונה במשטרה. אני לא יכולה לקבל משפט כמו לקורבן יש אחריות רק לעצמו ואין לו שום סיבה להחשף לפגיעות נוספות, ע"י תלונה במשטרה. יש סיבות והן חשובות, ההחלטה היא של הקורבן ושלו לבד. זה נראה לך נכון מוסרית, להגן על עצמך ולא חשוב מי יפגע? שמור על השם הטוב שלך במחיר שנשים אחרות יאנסו? האחריות הראשונית של אדם לעצמו לא מבטלת לחלוטין אחריות חברתית. צריך למצוא את האיזון בין השניים, זה איזון שהקורבן ימצא, אישית. ומכיוון שכתבת קצת על המחירים בתלונה במשטרה, הרשי לצטט אישה מאוד חכמה, שכתבה באלפוני, על הרווח לקורבן: עוגיעוגי כתב/ה: הגשת תלונה במשטרה
יותר ויותר נשים מקבלות אומץ ומגישות תלונות בשנים האחרונות, חוץ מכאלה שנפגעו במסגרת בדס"מ. המערכת המשפטית בארץ מאד שמרנית ומסרבת להתמודד עם העובדה שקיימת בתוכנו קהילה המונה כמה מאות אנשים ושהגוף שלהם הוא סוג של שטח הפקר. עד היום עוד לא הוגש כתב אישום נגד "אנס בדס"מי", לאף אחד אין אומץ כרגע אבל חייבים לזכור שתמיד יש פעם ראשונה לכל דבר ואם הולכים בגישה של "זה אבוד ממילא" אז הרגע הזה לא יגיע לעולם. יש כאלה שיקראו ויגידו שכשהן פגועות טובת הכלל ממש לא מעניינת אותן וזה סופר-לגיטימי והקטע הנ"ל לא נכתב בשבילן. מה שכן, תלונה במשטרה לא נועדה אך ורק למען נגיעה בצדק החמקמק. לנו כנשים קשה לחשוב על עצמנו כעל נוקמות אבל אחרי פגיעה יכול לצוץ ולעלות הרגש הזה וזה הכי בסדר בעולם והכי טבעי והגשת תלונה היא ללא ספק אחת הדרכים לפרוק את הרגש הזה ולהתחיל בתהליך של - לקחת לך את מה שמגיע לך. הגשת תלונה היא תהליך קשה מנשוא ובהחלט לא מתאים לכל אחת, יש כאלה שהשוו את זה לאונס שני. מצד נוסף יש הרבה דברים לקחת בחשבון במקביל ואלו דברים שפחות מקובל לדבר עליהם וחבל שכך: - המשטרה של היום זה לא מה שהיה פעם. החוקרים במשטרה עוברים סדנאות והדרכות על ידי המרכז לסיוע וכיום יש הרבה חוקרות, חלקן עובדות סוציאליות והגישה היא מאד אמפטית ותומכת בדרך כלל. - במרכז לסיוע יש מתאמות קשרי משטרה והן יכולות לחסוך לך הרבה תקשורת מיותרת עם אנשים שאת לא חייבת לתקשר איתם. הן גם יודעות מי מהחוקרות נחשבת להכי עדינה ומתחשבת ולקבוע לך את העדויות לימים שבהן החוקרות הספציפיות נמצאות. במקביל יש צוות מתנדבות שיכולות להתלוות לכל חקירה ודיון בבית משפט, הן נותנות תחושה של "ביחד" ובדרך כלל הרבה יותר יעילות מחברה או מקרובת משפחה. - חשוב להבין שבכל התהליך הזה, ככל שהוא קשה לנפגעת, התוקף סוף סוף עובר פגיעה גם הוא. גם אם בסופו של דבר לא מוגש כתב אישום או שיש משפט והוא יוצא זכאי, הוא עדיין עובר תהליך ארוך כואב ומשפיל. עוצרים אותו בדרך כלל במקום שיביך אותו מאד כמו באמצע העבודה, ליד השכנים או ליד המשפחה. הוא מבלה בבית מעצר ובבית משפט במשך כמה ימים, עובר חקירות מייגעות וצריך לחשוב הרבה זמן עם עצמו ולתת הרבה מאד תשובות. הוא צריך לפנות לעורך דין פלילי, הוצאה כספית רצינית ולפעמים הוא צריך לבקש עזרה כספית מהמשפחה שלו. במשך כל הלילות שהנפגעת מחכה לשמוע מה יקרה גם הוא חי בחרדות שאוטוטו יהיה משפט, שהשם שלו יופיע בעיתונים ואף אחד בשכונה/עבודה/משפחה שלו כבר לא יסתכל עליו באותה צורה וכמובן, הפחד של ללכת לכלא. (שוב בנימה אישית, מבחינתי זה היה פחות עניין של נקמה אלא צורך שהוא ישא בחלק מהמשקל שאני סוחבת ושהתהליך שהוא עובר יקל עליי בסופו של דבר, זה גם משהו לקחת בחשבון). |
|
|