DOM Perignon(שולט)
|
לפני 20 שנים •
3 בספט׳ 2003
מלקה. מלכה מלקה כתב/ה: מה שמפחיד בעיני כשולטת
ובעיקר דוחה אותי בשליטה גברית ( שעדיין יש לי עליה דעות קדומות - מודה ) - בתפיסתי נשים רבות סבלו בדיוק מהמקום הזה - של לתת את הגוף שלך בתמורה לחום ואהבה , חשבת פעם למה גברים נוהגים כך? שימי לב שכילדים מלמדים אותנו הגברים להצניע כל רגש, במיוחד רגשי חיבה וחמימות. (תהיה גבר! את תתנהג כמו תינוקת... ועוד מסרים מסוג זה) כתוצאה מכך רוב הגברים מתבלבלים בין קרבה למיניות. אנחנו לא יודעים סתם לחבק. ובטח שלא לקבל חיבוק שאין מאחוריו כוונה מינית. עצוב, אבל ככה זה. DOM Perignon. |
|
|
מלכה מלקה(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
3 בספט׳ 2003
מצטערת אבל לא ברור לי
דום -
מה ניסית לומר ומה ההקשר שעשית אל מה שאני כתבתי אשמח אם תבהיר |
|
|
תאיר(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
3 בספט׳ 2003
אני מצטרפת לשאלה של המלכה מלקה (לגבי התגובות לשירים לא לגבי דום פריניון)
אם מישהו היה כותב פה מאמר מלומד ומתאר מצב זה נשים שבילדותן ובנערותן סבלו ממחסור באהבה ובתשומת לב, ולמדו לזכות במעט תשומת לב בדרך של מין, ברור שהיו תגובות לעניין. אחד היה אומר המצב מוכר לי אבל לא מקרוב, ואחר/ת היתה מזדהה ושלישי היה שואל מה ניתן לעשות במצב האמור בשלב מבוגר בחיים. מדוע התגובות האלה פסולות כאשר תיאור המצב בא בצורת שיר? הרי אף תגובה פה לא באה לפגוע או לפסול. |
|
|
rega1{אמפירי}
|
לפני 20 שנים •
3 בספט׳ 2003
מאידך גיסא
זה שהיה תמיד האחד שהשוו אליו, זה שהלך יומיים לפני כל הילדים בשכונה, אותו אחד שידע לדקלם לפני כולם את דירה להשכיר, שהשכנות שאלו את ילדיהם למה הם לא יכולים להדמות לו, ה שידע לעמוד על שולחן כבר בגיל שלוש ולעשות פרצופים, אותו אחד שהשכיב את המורה בתיכון, שעבר לגור עם אישה כשהיה עוד ילד, האחד שעישן ולא בהפסקה ולא בהחבא, הילד הזה שהיה עילוי בצבא, אותו אחד שתמיד הרעיפו עליו, שלא יכלו להעדיף על פניו, זה שתמיד מחאו לו כפיים עד שנמאס.
בגיל חמש אולי שש לא יותר הוא הבין פתאום, בראש הילדותי שלו היתה הכרה מחיאות כפיים די חביבות אבל בינינו הוא מעדיף לשמוע את אמא מתפתלת מתחננת ומבטיחה שיבוא להגיד ליד האורחים מה הבוקר הוא עשה, הוא למד לרקוע למתוח יותר אפילו עוד טיפטיפה את הבקשה שלה, לשמוע אותה מתגאה אחר כועסת לקראת הסוף נשברת ורק אז רגע לפני שהיא מתייאשת הוא נעמד בחיוך הזה המלא חשיבות ומקריא עוד פיסה ממה שזכר.. שליט אמיתי את יודעת נריסה לא ממקום של כאב, גם לא של תוצאה, לשליט אמיתי חשובה התחושה, התהליך ממסד עד טפחות הניצוץ בעיניים, התחנונים הקלים, הזעם הלחלוחית בזווית העין רק אז הוא מוכן לרצות לעשות אותה מוכנה ואם יש לו סיבה אחרת אין בו שליטה למעט אולי תסכול. R |
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
3 בספט׳ 2003
GOLD,
ראשית, בכל פעם מחדש אני נפעם מכתיבתך! שנית, לבנות המתרעמות, נכון, אולי לא היה צריך לעשות הכללה כלפי כל הנשים,(מה שאני לא בטוח שנעשה), אבל נכתבה כאן יצירה מופלאה, המשקפת לא מעט מן האמת, גם אם היא אכזרית, והיא אכזרית! לא חושב שיש מקום להפנות אצבע מאשימה כלפי גולד. |
|
|
|
מלכה מלקה(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
3 בספט׳ 2003
כשאני מבטא עצמי
גם אם זה דרך שיר אני גם לוקחת אחריות על המילים שיוצאות ממני
ומצטערת ( ודי לא נעים להתכסח כאן עם חצי מהיקום אבל עדיין .. ) אבל להגיד שזו המציאות ושהיא אכזרית ושככה זה אז אני ממש לא מסכימה אני אחראית על מציאות חיי ואני דואגת לשנות את הסביבה בה אני חיה אני גם מצפה מאנשים בוגרים , נבונים וחושבים שיקחו אחריות למעשיהם וגם יחשבו עוד מטר קדימה לא חושבת שניתן להשליך את הכל על סביבה ומציאות - בסופו של דבר אתה זה שחושב , עושה ובכלל בעיני בגלל תחושות שכאלו אנשים נפגעים אחר כך , כי ככה זה וזהו ולא צריך לשנות טוב נראה לי שהמסר הובהר .. |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
4 בספט׳ 2003
גולד.............
כתיבה חזקה, מסרים סותרים המעבירים בדיוק את אותן תחושות שתיארו לעיל-וזה מה שעושה את כתיבתך חזקה מאוד. ברגע ששיר נוגע להרבה אנשים בנקודות שונות-הרי שהשיג את מטרתו. בהתייחס לשיר פרופר, ולא למסר, אהבתי מאוד. רחפנית. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 20 שנים •
4 בספט׳ 2003
מלקה,
אני מסכים איתך שאנו אנשים בוגרים, ואם משהו לא נראה לנו עלינו לשנות אותו. אלא שזה לא תמיד כל כך פשוט. לא עבור הבחורה, שהדברים הללו טבועים בה מגיל צעיר, ולא עבור מי שבא איתה במגע מתוך כוונות טובות. עבורה מדובר בשינוי צורת החיים היחידה שהיא מכירה. הדרך שלה להשיג את הדבר הקרוב ביותר לאהבה שהיא מאמינה שביכולתה להשיג. היא לא מכירה דרך אחרת וקשה ללמד אותה, כיוון שדרכים אחרות נוגדות את כל השקפותיה והאמונות לפיהן ביססה את חייה. לכי תסבירי שמין ואהבה יכולים להיות שני צדדים של אותה מטבע למישהי שכל חייה נושאת אותם בארנקים נפרדים ומנסה לקנות את האחד באמצעות האחר. לכי תשכנעי אותה שאת אוהבת אותה בזכות עצמה כאשר "עצמה" מעולם לא היה בעיניה סיבה ראויה לאהוב אותה. לא בלתי אפשרי, אבל קשה מאד לעשות את השינוי הזה, ועל אחת כמה וכמה אם עליה לעשות זאת בכוחות עצמה. |
|
|
| פנתרה לא מאולפת |
לפני 20 שנים •
4 בספט׳ 2003
האמת היא שחשבתי על השיר הזה דיי הרבה
וידעתי , במקום מסויים שהדים רבים יתעוררו. אז, למרות שאני עושה זאת לעיתים רחוקות, אני מרגישה שיש כאן צורך בדיעה קצת אחרת. כולנו תוהים לא פעם על הסיבות שלנו להיותנו בעולם כה שנוי במחלוקת. הסיבות להיות דום במקום מסויים הינם מובנות מאליהן אבל סאבית??? זה כבר משהו אחר. עולות המון טענות על אותן הבחורות שלא אהבו אותן והבטחון העצמי שלהן היה מכה בהן ולא מרפה ועוד ועוד ועוד... הכל נכון. כמה קשה שהאמת תשמע - זה פשוט נכון. אבל- אל לנו לשכוח שיש גם צד אחר. יש כאלו שהיו מרכז העינינים. אלו שהיו מוגדרות ב "מלכות הכיתה" וכולם אהבו ושנאו אותן באחת ופשוט היה נמאס להן להיות ה"שולטות הרמות". יש את אלו שרק הנידו עפעף ואמא ואבא ישר היו רצים אליהן ומרעיפים עליהן ים של מתנות ואהבה. יש את אלו שהיו נורא סקרניות ורצו לחוות ולנסות עולם שמוגדר כאפל וכאסור. יש את אלו שפשוט נהנות מסקס כוחני, משליטה טוטאלית ומאיבוד השליטה והחושים. הבעייה היא שבפנייה לסאבית המחשבה הראשונה שעולה לנו בראש היא " היא בטח עברה התעללות, בטח לא אהבו אותה בלה בלה בלה..." אז בפעם הראשונה אני פוצה את פי ומבקשת: די! גולד בעצם הראה לי ולאחרים את תפיסת העולם ואת נקודת המוצא של ניתוח וראייה של נשים כסאביות. וזה לא רק הוא. ממש ממש לא. כל אחד שפונה אליי או אל חברותיי, ברגע שמסתיימות שאלות המראה, מתחילות שאלות הטראומות. יש המון נשים שנמצאות בעולם הזה לא מהסיבות הנכונות, אבל, יש כאלו שכן. אל תשכחו את זה. זה נהפך למעייף לחפור בתוך העבר במקום פשוט לקבל ולחיות. פנתי פוצה פה בע"מ |
|
|
|
DOM Perignon(שולט)
|
לפני 20 שנים •
4 בספט׳ 2003
וואלה.
היה שווה לחכות שתפצי את הפה פנתי.
אהבתי לקרוא את מה שכתבת. אם את האמירה השונה (והנכונה מאד) וגם את הדרך שהיא נאמרה. DOM Perignon. |
|
|