גון קונור מקלאוד(נשלט) |
לפני 18 שנים •
18 בנוב׳ 2006
החיים והמוות ביד הלשון הם
לפני 18 שנים •
18 בנוב׳ 2006
גון קונור מקלאוד(נשלט) • 18 בנוב׳ 2006
"החיים והמוות ביד הלשון הם"
מנסיונו המר הוא ידע עד כמה שזה נכון שכן נלאחר סידרת סשנים ארוכה וכואבת זה נחרט עמוק בבשרו וכך גם בזיכרונו מה שתגיד ואיך שתגיד את זה- יקבעו את העונש שלך מהמינימום הראשוני של סטירה על הפנים ועד להיתעלמות מוחלטת מצד מלכתך החיים- כלומר הזכות לשרת אותה , לענג אות בלשונך החקרנית לגלות עולמות חדשים- חבויים מקסימים-שטעמם גן עדן והמוות- זה למות בפנים טיפין טיפין כשמתעלמים ממך ולא מתייחסים אליך כמו היית רהיט ואו סתם כלב עזוב ונטוש . עד שתבקש נפשך למות החיים- כלומר הסשן ההוא שאותו לא תשכח לעולם תחושת הריחוף העילאי כשהיא מביאה אותך לשיאים חדשים לגבהים שעדיין לא חווית החל מהספנק האלוהי שבו ישבנך אט אט מחליף צבעים ב מלבן שזוף לאדום/סגול ומפעם לפעם ליטוף- ריחוף של כף ידה הענוגה כדי להשיב לך נפשך ואז אותה קוביית קרח צוננת על הישבן הבוער- ואתה נמס לתוכה הופך לחלק מימנה משלמותה האלוהית והיא מעצבת אותך כחומר ביד היוצר שוברת -הורסת- בונה מחליקה פינות מלמדמת אותךאיך ענגה בלשונך הפיוטית מראה לך שללשון יש עוד שימושים מלבד דיבורי סרק וחנופה רוכבת על פניך אוחזת באוזניים שלא יועדו רק לשמוע מושכת אותך בשיערך הארוך שאותו טיפחת משך שנים למטרה הזאת מבלי לדעת מדוע חודרת אליך מאחור בעודך כורע על ארבעותייך חובקת את הירכיים ואוחזת בו באיבר שלך שכעת הוא שלה ולשימושה בלבד חולבת אותך תוך כדי זיון מלמדת אותך תוך כדי מתי לגמור ומתי לא |
|