| RIS |
לפני 17 שנים •
19 בנוב׳ 2006
הדרך הארוכה והמתפתלת - סיפור 6
.
סיפור 6 - בדרך המשי "תְנִי לָעֶצֶב לַעֲשׁוֹת בָךְ מָקוֹם, לַצִיפִיָה לְעַצֶב בָךְ דְרָכִים. תְנִי לַמַים לְהְיוֹת לָךְ מִסְתּוֹר וְלָאֵשׁ לַעֲטוֹף בָךְ מַעֲרוּמִים חֲשׂוּפִים כִקְצוֹת עֶצֶב אָמִיץ. תְנִי לָחַיים לְמַצוֹת בָךְ אֶת בַקַשָת הָאוֹפֶק וְאֶת הָקוֹאָן שֶׁל פְעִימַת הַלֵב הָאַחַת. תְנִי לְעַצְמֵך לְשְמוֹעַ, לָדַעַת קוֹלוֹת, לְהַקְשִיב לָעֶצֶב וְהָרֵי אֵינֶנוֹ אֶלָא הַמֶלֶט וְהַבָרְזֶל שֶׁל הַתִקְוֹות." סוערת עדיין, אך גם שלווה ומאושרת, הניחה לעורה לקבל שוב את נגיעתו. משהו נמס בקרבה בחושה כיצד הוא סך צרי צונן וריחני על צלקות ההצלפה שכיסו את כל גופה. ובעוד ידו הגדולה והמגושמת למראה ממלאת בהצלחה את תפקידה כידו המיומנת של מנתח, נלחמה בצורך הרגיל אצלה לשחזר את השעות האחרונות, לעכל, להבין ולעבד את הנתונים כדי שתוכל לבסוף להתבשם באירועים ולשוב ולהתענג עליהם. "רעה חולה", כך חשבה תמיד על תכונה זו שלה להתחיל בשחזור ובניתוח בעוד החוויה טריה עדיין, לפעמים אפילו בטרם הסתיימה, ובפעמים אחדות גם במקביל אל התרחשותה...... שוב חשבה על אותה פעם – ממש בהתחלה – כאשר שוחחו, ועל הפסקנות שבה הנחה אותה להבין ולקבל את כלל הברזל האחד. יהיו כללים רבים, אמר לה, אבל רק כלל אחד הוא כלל על, חוק יסוד, שלעולם אסור לעבור עליו ולהפר אותו. והוא כמובן החוק הקשה ביותר לקיום, כך הוסיף מיד, וצחק. לעולם, כך אמר לה, לעולם, אל תתפתי לחשוב שמשהו נעשה בך כלאחר יד, מתוך חוסר מחשבה, חוסר כוונה או הסח הדעת. לעולם אל תוציאי לך מהראש שכל מה שאני עושה בך, אני עושה בך בכוונה מלאה ובידיעה. ואם אני נותן לך לחכות לי – זה כי אני ר ו צ ה שתחכי. כי אני רוצה שתחכי ותתקפלי בתוכך ותתכווצי והידיעה הזאת תהיה לך שוט מנטלי שכרוך סביב נשמתך ומכאיב לך עבורי. גופה ניתר ברתת כשהגיעה ידו ועיסתה עם המשחה את שדיה המסומנים שתי וערב ופטמותיה הנפוחות. הפעם הזאת הצליף בה בעודה עומדת מתוחה וידיה הקשורות לצדדים ושערה קשור אחורנית ומותח את ראשה חזק לכיוון גבה ורגליה נאזקו בפישוק שאיפשר חיטוט גס בכוס ובחור התחת כל אימת שרצה להביך ולהדביר אותה. השוט חרש בה תלמים וסחט מפיה אנחות כבדות שהפכו לצעקות כאב בעוד הוא מגביר את עוצמת ההצלפות ומפליא למצוא בה את כל המקומות הכואבים. וכל אותו הזמן היה מחטט בה ומוודא שיהיה ברור לה, לשניהם, כמה זה מרטיב אותה ומרגש אותה. בעוד ידו מספיגה בה כעת את המשחה הריחנית, שבה ונזכרה איך מוקדם יותר שברה את צו השתיקה והתקשרה אליו אחרי כמעט שלוש שעות בהן חיכתה לקבלת הוראות. בתחילת היום אמר לה - תוך חצי שעה אתקשר אלייך ואגיד לך מה לעשות, אמר. אלא שאחרי שעברו חצאי שעות רבות ואחרי שעשתה הכל להעביר את הזמן נשברה והתקשרה אליו, ידעה שהוא יכעס. ידעה שהיא מפגינה חוסר אמון בו. חוסר דבקות. להפתעתה אמר לה – סליחה, הייתי מאוד עסוק ושכחתי. הוא שב והתנצל בטלפון, אני מצטער אמר, הדברים הסתבכו לי, תיכף אדבר איתך שוב, ואמנם אחרי חצי שעה נוספת, חצי שעה של בכי בלתי פוסק שלה, חזר והתקשר אליה וקרא לה. ועכשיו בעוד מגעו אוהב ורופא את הסימנים שאך זה השאיר בה וכמו שקרה לא פעם בעבר, כאשר חשה שהוא קורא את מחשבותיה, שמעה אותו מדבר אליה. את יודעת, אמר, את זוכרת איך אמרתי לך אז לעולם לא להיכנס לסחרור מחשבתי שאולי לא איכפת לי, אולי אני מזלזל, אולי את לא חשובה לי? שמעה את עצמה אומרת לו – אדוני לא צריך להסביר את עצמו, אדוני לא צריך להצטדק בפני. אדוני יכול לעשות בי הכל.... ואולם, היטב ידעה שהמילים לא באמת יצאו מפיה, אלא שהיה בה בטחון מוחלט שהוא יודע. ובאמת – כאילו קרא את מחשבותיה, שוב, חפן את פניה בשתי כפותיו, והעמיק בה את מבטו ואמר לה דברים שהלמו בה את דופק ליבה בעוצמה מוגברת שכמותה לא זכרה; שלדעת להתנצל הוא בדיוק כמו להרגיע את הסימנים שלך עם קרם. זה כמו לדעת להפריד בין קודש וחול, בין עוצמה לבין חולשה, בין שליטה לבין התעמרות. ובעוד הקרם המזין הנמסך על חבורותיה מרפא את פצעי הגוף, כך באו אל תוכה המילים שהיה מדבר אליה וסכו את ליבה ורפאו את פצעיו...היא לא זכרה את הנוסח המדויק אבל המסר היה בהיר וקולו ליטף אותה כשהסביר; שלבקש סליחה כשטועים זו זכות גדולה, זה סוג אחר של נגיעה. זו עוד קוביה שנופלת למקום. עוד כברת דרך במסלול המפותל אל ראש ההר. חשבה לעצמה בעוד הדמעות שוטפות את פניה, אם רק היתה יודעת איך לבטא כמה כבוד היא רוחשת לו בעשותו בה כך, והשתאתה, איך הוא יודע, אפילו מתוך מקום כזה, להגביר את האחיזה בה, בליבה, ובחייה. מתוך הדמעות שלה חייכה, סומאת למחצה, כששמעה את עצמה אומרת לו: מה סליחה, מה?? תתפשט....... |
|
|
שם מתחתיו
|
לפני 17 שנים •
20 בנוב׳ 2006
מקסים
גם אפטר קר יפה
גם אדון שיודע נפש שפחתו וגם אדון ששומר על כבוד שפחתו ויודע להביע רגשות ולהתנצל כשצריך- אהבתי! |
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 17 שנים •
20 בנוב׳ 2006
מאז נכתב ספר מלכים לא השתמשו במילה רתת עד שקם ריס הגדול מלך הסאביות הגדול
נהדר. |
|
|